ןזח־יולו הנזוא | " "דוע הנניאו התייהש תבה הצליחו ההורים להכיל גם את המורכבויות ואת השוני ביניהם. התמיכה הקבוצתית נעשתה כה חזקה, שהתקיימה גם מעבר לשעות המפגש. פעמים רבות ההורים הקדימו לבוא, שוחחו והתעדכנו בפינת הקפה, ובסיומי המפגשים, בעיקר הטעונים שבהם, נשארו חלקם.ן ברחבה שמחוץ לבניין וחיזקו זו את זה. התהליך התחזק גם בקבוצת הווטסאפ, שנפתחה לצורך עדכונים והפכה לזירת תמיכה, התייעצות, פרגון ושיתוף, גם שבועות ארוכים לאחר סיום הקבוצה. מסקנות והמלצות 1. סקירת הספרות הנרחבת העלתה כי מחקרים ומאמרים רבים בעולם חוקרים טרנסג'נדריות בזווית הרפואית־פסיכיאטרית, לרוב מתוך מרפאות לבריאות הנפש ו/או מרפאות מגדר. דרך העבודה הקבוצתית שלנו, ראינו שיש חשיבות וערך רב לחקירת התחום גם מחוץ למרפאות מגדר, בגופים ובסוכנויות השמים דגש על ההיבטים הסוציאליים ויכולים להציע שירותים לאוכלוסייה הרחבה מבלי שהמענה ייתפס בהכרח, באופן סטיגמטי, כמקושר לפן הרפואי־פסיכיאטרי. 2. לאור הצלחת הקבוצה והמענה התמיכתי־טיפולי־חברתי הרחב שקיבלו ההורים המשתתפים, אנו ממליצות להרחיב ולהציע מענים דומים על ידי פתיחת קבוצות נוספות ברחבי הארץ. ניכר כי לקבוצת הורים יש תרומה אדירה, שכן המענה הקבוצתי הוא היעיל ביותר כמקור לתמיכה, לרווחה נפשית, להשתייכות ולצמצום תחושת בדידות. ככל שיהיו יותר קבוצות כאלו, להורים רבים יותר יתאפשר מענה תמיכתי־טיפולי שיגדיל את הטולרנטיות ואת הקבלה שלהם את ילדיהם.ן. 3. לאור ניסיוננו, אנו ממליצות על הנחיה בקו בקבוצות מסוג זה. ההנחיה בקו של נושאים רגישים ונפיצים, המצריכים מרחב הכלה רחב, מאפשרת שיתוף פעולה וויסות של ההצפה. יתרה מזו, בקבוצה הזו, אחת מהמנחות משתייכת לקהילת הלהט"ב והמנחה השנייה אינה מהקהילה - איזון שאפשר להורים להעלות מנעד רגשות רחב. 4. מתוך הניסיון הטיפולי שלנו עם הורים וילדים.ות טרנס והניסיון בהנחיית הקבוצה, ולאור הספרות המחקרית, אנו סבורות שעשוי להיות ערך רב בהנחיית שתי קבוצות נפרדות ומקבילות: קבוצה טיפולית לנוער טרנס וקבוצה נוספת להוריהם.ן. כך יוכלו ההורים והילדים.ות לעבד תהליכים דומים ושונים שהם עוברים במקביל, כפי שעלה במחקרו של רביין ). ההורים חווים תחושות מורכבות Rabain, 2021( עם הידיעה על הזהות הטרנסית, וחלקם מרגישים . . עבודה קבוצתית בהתמודדות עם תחושות של אובדן - "הבת שהייתה ואיננה עוד" בשלבי ההיכרות הראשונים של הקבוצה, הנרטיבים עסקו בשיתוף והיכרות עם התהליכים השונים שהילדים.ות נמצאים.ות בהם: יציאה מהארון, התמודדות בבית הספר, מורכבות רגשית, נטילת הורמונים וכדומה. עם התקדמות התהליך הקבוצתי, הפתיחות והאמון בקרב ההורים גברו והיה אפשר לראות כיצד הקבוצה הופכת למקור של כוח, הכלה ותמיכה. תחושת שותפות הגורל אפשרה לאחת האימהות לשתף אם אחרת בשלבי הניתוח העליון שעבר בנה. האם המאזינה למדה מהשלבים ומההמלצות, שהיו רלוונטיים מאוד עבורה מאחר שבנה עמד לפני ניתוח. נראה כאילו ההורים רק חיכו שקבוצה כזו תיפתח, ומהרגע שהתיישבו יחד בחדר הביעו תמיכה הדדית ותחושת הזדהות, אבל גם השקפות שונות ודרך שונה שבה חוו את השינוי של ילדם.ן. במפגש הראשון שיתפה אם אחת בכך שמבחינתה, הגילוי ותהליך ההתמודדות עם ההתאמה המגדרית משולים לתהליך של התמודדות עם אובדן ואֵבֶל על הבת שאיננה עוד מי שהייתה. אחד ההורים, אלמן בעברו (נישא מחדש), הסתייג מההשוואה לאובדן, ולהסתייגות שלו הצטרפה אם נוספת, שבן זוגה לשעבר נפטר. שניהם ביטאו את חוסר הנוחות שלהם ואף הגיבו לדברים בשיפוטיות ובכעס. ככל שהקבוצה הלכה והתגבשה והיחסים נעשו בטוחים וקרובים יותר, בהמשך המפגשים שיתפה אם אחרת באולטימטום שהעמיד לה בנה הבגיר, שאינו מקבל את התהליך שעוברת אחותו הטרנסית ומתנגד לקבלתה על ידי האם. למעשה, הבן העמיד אותה בפני צורך לבחור בין שני ילדיה פעם מחדש לחזור הביתה ולגלות שקרה לו משהו. אם הייתי מתקשרת כמה פעמים ולא היה מענה, הייתי נוסעת בטירוף הביתה, באמצע העבודה, כשאני מוצפת במחשבות על הגרוע מכול..." היא הוסיפה שמאז שהיא תומכת בו וצועדת יחד איתו בדרך לשינוי המגדרי, הפגיעות העצמיות פחתו ומצבו הנפשי השתפר. היה אפשר לראות במפגשים אלו את כוחה הגדול של הקבוצה כמקור תמיכה וכוח. 20 ||||
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=