רקבו טוהסייוו | תילאיצוס הדובעל םידרח םיטנדוטס ברקב תינימ העיגפ לע חיש של הקהילה החרדית להשתיקו, חשש מהתנגדות ההנהגה הרבנית, שמקפידה על הפעלת הקמפוס על פי כללי התרבות החרדית ונמנעת מעיסוק בנושאים מעוררי מחלוקת, העלולים לפגוע בתדמיתו החרדית של הקמפוס. בפועל, ההנהלה לא התנגדה, והמרצה הקים, יחד עם הסטודנט ובשיתוף עם נציג ממערך ההכשרה המקצועית, ועדת היגוי לפרויקט. הפרויקט הוגדר כניסיון להעלות שיח ומודעות לנושא המוגנות. מאמר זה יתמקד בזווית אחת של פרויקט זה, המתייחסת למישור היחסים והגבולות בין המרצה, המקיים אורח חיים חילוני, לבין הסטודנטים לעבודה סוציאלית מהמגזר החרדי - בכלל ובפרט בהקשר לעיסוק בפגיעות מינית, שם היבטי יחסים וגבולות הם מרכזיים מאוד. המאמר נכתב מתוך הפרספקטיבה של המרצה (המחבר הראשון) ואחד הסטודנטים (המחבר השני). יש לציין שבעת סיום כתיבת המאמר, הסטודנטים שהיו מעורבים בפרויקט סיימו את לימודי התואר והיום הם עמיתים למקצוע העבודה הסוציאלית. "בואו נדבר על מוגנות" בפרק זה נתאר ביתר פירוט את העבודה על הפרויקט. בשלב הראשון תכננה ועדת ההיגוי יום עיון בנושא מוגנות. יום העיון, תחת הכותרת "בואו נדבר על מוגנות", התקיים בזום בשל מגבלות הקורונה באותה עת. השתתפו בו כלל הסטודנטים החרדים לתואר ראשון בעבודה סוציאלית. ההשתתפות הייתה חובה לסטודנטים בשנה א', ולתלמידי השנים ב' וג' היא חושבה כשעות הכשרה מעשית. (לחלק מהיום הוזמנו גם סטודנטים הלומדים מקצועות אחרים בקמפוס החרדי, אך אף אחד מהם לא נרשם.) לא אפשרנו כניסה של אורחים, אף לא מרצים, אלא אם קיבלו מראש אישור כניסה מרב הקמפוס, וזאת מחשש להשפעות העלולות להיתפס כשליליות מנקודת מבט חרדית. היום כלל הרצאות תאורטיות וסיפור אישי על פגיעה מינית ושילב אנשי מקצוע, בחלקם רבנים. התקיימו דיונים בקבוצות קטנות עם מנחים מצוות הקמפוס, ולאחר מכן התקיים דיון משותף בהנחיית סטודנט שני (לא זה שפנה למרצה), יחד עם המרצה. ליום העיון נלווה מחקר אמפירי על עמדות הסטודנטים כלפי מוגנות, אשר קיבל את אישור ועדת האתיקה של המסגרת הלימודית. בקישור לרישום ליום העיון הייתה אפשרות לענות על שאלון המחקר, בצירוף הסבר שמדובר במחקר ושהמענה אינו בגדר חובה. ביום העיון כבר הוצגו ממצאים ראשוניים מתוך המחקר. עצם קיומו של יום עיון במסגרת זו היה מעשה מורכב, בין היתר בשל ההכרח לעמוד בדרישות ההנהלה הרבנית. מגבלה זו יכלה להוות מחסום, אך למרות רגישותו הרבה של הנושא אישרו רבני הקמפוס הן את קיומו והן את תכניו, את משתתפיו ואת שליחת השאלונים. בקרב הסטודנטים נרשמה היענות להשתתפות ביום העיון וכן השתתפות פעילה בהרצאות ובקבוצות. רוב הסטודנטים דיברו בדיון באופן חופשי, ואף היו ביניהם כאלה ששיתפו בתיאורים אישיים. היה גם מיעוט קטן של מתנגדים, וכאלה שנמנעו מהשיח מחשש ללשון הרע. לאחר יום העיון הועבר לסטודנטים משוב, שהעלה תגובות חיוביות. בעקבות הצלחת הפרויקט, אורגן יום עיון דומה בקמפוס הנשי (בשיתוף עם צוות מרצות), וכן חובר שאלון שהותאם לנשים חרדיות. הפרויקט התפתח אומנם באופן ספונטני, אך נבנה ברוח של מחקר חברתי ביקורתי המצריך איתור אירועים בסביבה תרבותית וחברתית רחבה, ובתוך כך - פירוק חסמים שהם בחזקת מובנים מאליהם ובנייה של הבנה ). כמו כן, הפרויקט הפך Harvey, 2023( חלופית למחקר פעולה משתף, שבו האנשים החווים את הבעיה משתתפים, מובילים ונוקטים בפעולה כדי לייצר שינוי חברתי. מחקר פעולה משתף מעניק עדיפות לערך של ידע חווייתי לצורך התמודדות עם בעיות הנגרמות על ידי מערכות חברתיות לא שוויוניות ומזיקות, לבניית חזון ). הפרויקט Cornish et al., 2003( וליישום חלופות Poulous מוצג כאן דרך כתיבה אוטו־אתנוגרפית (, ), אשר נשענת על חוויותיהם של המחברים ומקשרת 2001 אותן לזהות העצמית ולהיבטים תרבותיים ופוליטיים. המחבר הראשון (המרצה), עם מבט של אאוטסיידר על החברה החרדית, נולד במערב אירופה, קיבל Shutterstock : צילום אילוסטרציה צילום ארכיון, למצולמים אין קשר לכתבה 36 ||||
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=