2024 , אוגוסט 104 מידעו"ס כל כך שהניתוח מביא עימו? כל מי שהתייצב לוועדה, ללא יוצא מן הכלל, הכריז שזהו רצונו על אף המלחמה. נוכחנו (שוב) לדעת שגם בזמן מלחמה המועמדים לתהליך מגיעים כדי להגשים חלום, שהוא חזק יותר מהפחדים והחששות בצל המלחמה. נראה כי בהחלטה להתייצב לניתוח בריאטרי בעת מלחמה יש מעין קריאת תיגר על האויב וסוג של ניצחון אישי או/ו משפחתי: למרות הכול, השגרה נמשכת והחלומות מתגשמים. האם יש לנו זכות מוסרית לא לאשר ניתוח לחייל מילואים שעלה לאחרונה במשקל - למרות מאמציו לבחור באכילת חלבונים - כשמלאי האספקה לחטיבתו כולל בעיקר פחמימות המתאימות יותר לתנאי השטח? האם מתפקידנו לקבוע שעליו להשלים עוד כמה מפגשים עם תזונאית (שאין סיכוי שיצליח להשלים בקרוב, בגלל שירות המילואים), כשהוא זה ששומר על חיינו ושירותו מאפשר לנו לקיים שגרה, כולל זו של הוועדה? האם גם בימים אלה חשוב להקפיד באותה רצינות על ההנחיות המדויקות וה"מסורתיות", למשל לגבי אכילה רגשית, אשר מאפשרת למועמדים לניתוח לווסת את רגשותיהם ברגעים הקשים, כשכל שאר הדברים אינם זמינים או פשוט אינם עוד? האם גם בימים אלה, כשהעולם (תזונה בריאה לפי ההנחיות/ 80% התהפך, עקרון (תזונה שאינה 20% אכילה רגשית אפקטיבית) לעומת לפי ההנחיות/אכילה רגשית לא אפקטיבית) עדיין תקף, או שנדרש לעדכן את הדרישות בהתאמה למצב? האם במלחמה "כל האמצעים כשרים" להשגת המטרה? האם זה נורמלי לאכול בצורה "לא נורמלית" בתקופה כל כך מורכבת? ניכר שבתקופה זו המטופלים מצפים ליחס סלחני יותר בנוגע לאי־הקפדה על ההנחיות ועל הקילוגרמים הנוספים שהעלו עקב נסיבות הקשורות למלחמה, כאשר מבחינתם - התשובה החיובית של הוועדה ברורה מאליה. , שהגיעה לוועדה מאשקלון, אמרה 40 לדוגמה, ב', בת : "...אני מצפה שתתחשבו בכך שעליתי באופן מפורש לדבריה, כחודשיים מתחילת המלחמה במשקל לאחרונה". שהתה בבית עם משפחתה, והדרך להעסיק את ילדיה הקטנים הייתה לאפות יחד עוגות ועוגיות ולאחר מכן לאכול אותם בממ"ד בזמן האזעקות, ובכך להסיח את : "מה יכולתי לעשות, דעתם מהחשש לגורלם. ב' טענה זו הייתה הישרדות לכל דבר... ובמלחמה כמו במלחמה". י', איש מילואים שהתייצב לוועדה בריאטרית הישר מהשטח, הציג את העלייה במשקל כאקסיומה, שאין "...אכלתי את מה שהביאו, ואם אלה היו עוררין עליה: בורקסים, אז זה מה שאוכל. זה מה שהמדינה מספקת לי... אני יודע שזה לא מה שאני אמור לאכול וצריך לתעדף חלבון, אך לא הייתה לי שום אפשרות לבחור. שתבינו, זה היה בורקס או לרעוב... לא יכולתי לתת לעצמי להיות עסוק במחשבות על אוכל, כשהמשימה שלי ברורה - להגן על המדינה ועליכם ולהחזיר את החטופים". נ', מועמד נוסף לניתוח בריאטרי, שנמצא במילואים שלושה חודשים ברצף, הציג את עמדתו באופן מפורש עוד "...אתם לא תכשילו אותי בגלל שעליתי במשקל. יותר: כל התקופה הזו אני עושה למען המדינה, ואני מצפה שהמדינה, ואתם כנציגיה, תתחשבו ותגלו רגישות למצב". חברי הוועדה עמדו בפני דילמה: סלחנות לעומת "דרישות סף" שהמועמדים חייבים לעמוד בהן לצורך הגעתם מוכנים לניתוח ולמיקסום תוצאותיו; נאמנות לערכים המקצועיים מחד גיסא ורגישות לנסיבות הייחודיות של המועמד/ת מאידך גיסא. היה ברור שאי אפשר להתעלם מהשפעות המלחמה והשלכותיה על תהליך ההכנה לניתוח. כל מקרה נבחן לגופו, כל קול וכל הסבר נלקחו בחשבון, מתוך ידיעה שלהחלטה שתקבל הוועדה יש השפעה ניכרת על חייו של המועמד ועל המוטיבציה להמשך התהליך. לא אחת תהינו "איפה זה פוגש אותנו"; כיצד אנו, חברי הוועדה, היינו נוהגים בנסיבות השונות שהמועמדים הציגו, ואיך היינו אנו מתמודדים עם האתגרים כאשר המציאות עולה על כל דמיון. לסיכום המלחמה הנוכחית משפיעה באופן משמעותי על כל תחומי החיים של המועמדים לניתוח בריאטרי, ובפרט על מערכת היחסים שלהם עם האוכל. היא מאתגרת את השינויים שהמועמדים נדרשים להם כחלק מההכנה לניתוח בריאטרי, אך גם מציעה תקווה ואופטימיות. כל אחד מהמועמדים לוועדה הבריאטרית בדוגמאות שהוצגו הביא את המלחמה לחדר. לנוכחותה בוועדה היו טעם, צבע, מרקם, ריח או היעדרם. היא נוכחת בחייהם של המועמדים באופנים שונים, מסבירה את העמידה או האי־עמידה בדרישות ובציפיות ומסמנת משמעות ותקווה לעתיד. מצד אחד, בגללה ובזכות הייחוס החיצוני ניתן להסביר את הקשיים בתהליך, את העלייה הנוספת במשקל, את הליקויים בהקפדה על ההנחיות, את היעדר הנורמליות של המצב. ומצד שני - "התירוץ", ההסבר, הסיבה והנימוק להחלטה לגשת לניתוח למרות הכול משקפים מוטיבציה, אמונה בעתיד, תקווה שיהיה מחר, שנחיה עוד שנים, ואם כך - רצוי שבבריאות טובה. בעקבות ההצגה הראשונית של התמות החדשות שעלו בוועדות בריאטריות בתקופת המלחמה, יש מקום למחקר אורך שיבחן את תהליכי קבלת ההחלטות בנוגע לניתוחים בריאטריים ו/או הבחירה בסוג הניתוח בשגרת המלחמה, וכן את המשתנים השונים שהם מרכיב מהותי בקבלת החלטה זו. כיוון נוסף וחשוב למחקר הוא מעקב לאורך זמן אחר מצבם של המנותחים הבריאטריים שקיבלו החלטה לבצע/לא לבצע את הניתוח דווקא במציאות טראומטית משותפת, נוכח חוסר ודאות מדינית, פוליטית, כלכלית ||| וחברתית שלא הכרנו כמוה עד כה. 45 ||||
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=