, שחוץ מהיותו מנהל 41 , שאנחנו מדמיינים", אומר גיל אלתר הפאב, הוא גם הרבש"ץ, מנהל הקליטה ומתנדב בוועדת התרבות. אלתר, דור שלישי למייסדי הקיבוץ, חזר עם אישתו ושני ילדיהם משליחות בבלגיה. "הילדים שלי עצמאים פה כמו שהם לא היו אף פעם. כשהם יוצאים החוצה, הם עדיין בבית. זה מדהים". . "הילדים שלי כבר לא גדלו כמו שאני גדלתי", אומר אלתר, "העולם הזה לא קיים מבחינת שיתופיות". אפשר לשמוע בדבריו את הצער, אבל גם את ההשלמה. לפאב בחרו המר קימים לקרוא לייזר על שם לייזר קרפ, שהיה הילד הראשון שנולד בקיבוץ. הוא היה עובר עם הטרקטור שלו ועגלה בין הפעוטונים והגנים ואוסף את הכביסה למכבסה. לייזר והטר רקטור מונצחים בלוגו של הפאב, שחי את התרבות הצעירה של היום, אבל זוכר מה היה פה לפני. מה היה? "חצילים היה הכי מגעיל לקטוף" בגשר הישנה 1924 קיבוץ אשדות יעקב נוסד בספטמבר ל � , בעיצומה של המ 2024- שנים, אבל ב 101 (נכון, עברו מאז מפונים מהצפון שהתארחו התקשו לחגוג). 190- חמה, עם כ הכשרת "החלוץ" שעלתה מלטביה לירושלים הייתה הראר שונה להתיישב במקום, ואליה הצטרפו עולים מפולין, בני עלו לקרקע שבה שוכן הקיבוץ עד 1932- העלייה הרביעית. ב חברים, וכמו קיבוצניקים, עבדו בחקלאות והגנו 150- היום כ על הגבולות. "הוותיקים הבינו שקשה מאוד עם גידול ירקות ופירות, כי הערבים הציבו מחסומים וזה הקשה על השיווק", מסביר כחלק 16 , שהגיעה לאשדות בגיל 85 , רה עמליה דיין בת ארי מחברת הנוער (על כך בהמשך). "אז הם החליטו להקים בית חרושת שיפיק מהירקות האלה שימורים, ולא יצטרכו לזרוק את כל הירקות שעבדנו עליהם כל כך קשה. אשדות היה מהקיבוצים הראשונים שהייתה להם תעשייה". ושוב, כמו קיבוצניקים, זה לא עבר בשקט. "היו על זה ויכוחים על גבי ויכוחים, כי 'אנחנו לא נהיה כמו הקפיטליסטים שמנצלים את הפועלים'". מפעל 'אשד' למיצים זכה להצלחה עצומה. "בשיאו במלחמת העולם השנייה הוא סיפק את הריבה לכל חיילי בריטניה הגדולה ששרצו במזרח התיכון". , ילידת 83 , "היה פה קיבוץ לתפארת", מתגאה ברוריה שרון הקיבוץ, שגדלה בספרייה שייסד וניהל אביה מרדכי גלי. ממנו היא ירשה את התפקיד והייתה לספרנית המיתולוגית של היה קיבוץ גדול אחד, היה לו מפעל 50- הדור שלי. "בשנות ה תעשייתי, הייתה לו חקלאות בלתי רגילה. היינו משלושת או ארבעת הקיבוצים הכי גדולים בארץ, והיו כבר הרבה קיבור צים. יצירה מפוארת מכל הכיוונים". שרון ודיין בת ארי זוכרות היטב את העבודה החקלאית הקשה, את ההתגייסות הכללית ואת מוסר העבודה הגבוה. לפני הספרייה, עבדה שרון כשני עשורים בלול. "כל ילדיי נור לדו בלול", היא מחייכת, "בהליכה למשלוחים בלילה, לקבל אפרוחים השכם בבוקר, לאסוף ביצים. זאת הייתה עבודה קשה, אבל כל הזמן ההורים שלנו אמרו: 'את יודעת מה זה לעומת מה שהיה לנו בגשר?' תמיד גדלנו על פי מה שהיה בגשר, בתחילת הקיבוץ. דברים התפתחו, התקדמו, נכנסה טכנולוגיה, העבודה נעשתה יותר קלה". דיין בת ארי נולדה בחיפה וראתה מעבר לכביש את קיבוץ יגור. אורח החיים הקיבוצי קסם לה. "נדנדתי להורים שלי, עד שהם הסכימו שאעבור לקיבוץ". גם היא, כמו שאלתר מספר על ילדיו היום, זוכרת איך הרגישה בבית במרחבים הפתור חים של המשק. החיים בחברת הנוער שילבו עבודה ולימור החליט הקיבוץ אם לקבל לחברות 18 דים. וכשהגיעו לגיל את הבוגר.ת או לדחות. דיין בת ארי הייתה בוועדת הקבלה: "והשיקולים היו: מי שעבד טוב ולמד טוב, או לפחות עשה כמו שצריך אחד מהם, יכול להתקבל לחברות". אחרי שירותה הצבאי חזרה דיין בת ארי למשק ועבדה בגן הירק. "היה אז גן ירק מאוד מאוד גדול. היינו שותלים עגבר ניות, פלפלים וחצילים בתלמים ארוכים, ארוכים. כשהער גבניות גדולות צריך לעשות להן הדליה: הבנים היו הולכים ודופקים עמודים לאורך השורה ומותחים חוטי ברזל, והבנות היו תולות עליהם את הענפים של העגבניות, כדי שיהיה קל יותר למצוא ולקטוף אותן כשיבשילו. חצילים היה הכי מגר עיל לקטוף, כי יש להם פרווה קוצנית כזאת שנכנסת לעיניים כשיש רוח". אחרי שנתיים בגן הירק, עברה לעבוד בכרם, שבו הכירה את אהוב ליבה, מיכאל דיין ז"ל. "כשלא הייתה עבודה בכרם הייתי עושה תורנויות מטבח ותורנויות של שמירה על הילדים בבתי הילדים". הלינה המשפחתית והסקופ של ברוריה הקיבוץ שדיין בת ארי מתארת הוא כבר אשדות יעקב איחוד. היא הגיעה לקיבוץ מפולג. שרון, לעומת זאת, חיה ד � . "עד הפילוג ג 50 בקיבוץ בזמן הפילוג בתחילת שנות הלנו על זה שאין עלינו בעולם, באמת, שאנחנו הכי טובים", היא מספרת. "בא הפילוג, שבדיעבד יש חוקרים שאומרים שהוא היה על אדמה, אבל אבא שלי אמר שהמחלוקת הייתה על החינוך". לקיבוץ הגיעה חברת נוער שחלק מחבריה היו תומכי מפ"ם, ומקימיו, תומכי מפא"י, חששו מהשפעתם על הילדים. אז קבוצת תומכי מפ"ם התפלגה והקימה קיבוץ משלה – אשדות יעקב מאוחד. החברים שנותרו נאמנים למפא"י שינו את שם הקיבוץ שלהם לאשדות יעקב איחוד. הפילוג קרע משפחות. משפחתי, למשל, התפצלה: סבתי, סבי וארבע בנותיהם נותרו באיחוד, גם שניים מגיסיה, ואילו אח של סבתי וילדיו עברו למאוחד. שרון מקשרת בין מלחמת העצמאות והפילוג. "אנשים שחזרו מהמלחמה הרגישו שיש להם כוח, שצריך להציל את המדינה. הם היו מלאי רעיונות, וכל אחד משך לכיוון שלו". 44 , תשפ"ו 2025 ספטמבר המעוף ״שלך״ לגמלאי
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=