השנה צה"ל אמר לנו לקפל את הציוד שלנו והאוכל של הפרות מהשטח ולאסוף את הפרות. היו באזור חיילים, אבל ירו לנו לסככה". בשטחים הפתוחים, שטחי החקר לאות והמרעה, לפעמים שומעים את האזעקה, אבל אין יירוטים. "ככל שעבר הזמן ראינו שהירי יותר ויותר קרוב. נפל לנו עוד אחד פה, ממש ליד המכלאה. הפרות היו בטראומה. זאת עונה בעייתית. היו לנו פרות שהסתובבו במרעה, חלקן היו בהיריון והפילו. בהרבה מקרים הפרות המליטו בשטח, אבל לא הספקנו לאסוף את העגלים, כי לא יכולנו להגיע לשטח". "אנשים התפנו בעצמם, עד כשנגמר להם הכסף" למרות הקירבה לגבול והחשיפה לירי רקטות וטילי נ"ט, המושב לא פונה ותושביו מצאו עצמם במלכוד: "המדינה ק"מ מהגבול, 5 החליטה לפנות יישובים במרחק של עד י � ק"מ. אז מצד אחד לא ק 3.5 אבל הצבא הודיע על פינוי עד בלנו שירותים, ומהצד השני אנחנו לא מוכרים כמפונים ולא זכאים לכלום. אני אומר – איפה המדינה? לקחתם החלטה, תעמדו מאחוריה". הוא נותן דוגמה לאבסורד: העיתונאי רינו צרור ביקש לשדר מהמושב את תוכניתו בגל"צ. "ערב לפני כן הצבא לא אישר להם להיכנס למושב כי זה אזור מאוים. לא הייתה להם בעיה שאנחנו חיים פה והחליטו לא לפנות אותנו, אבל על האנשים שלהם – נזהרים". בין הגדרות הצבא לאלה של המדינה נפלו הרבה מהשיר רותים האזרחיים. "כמה פעמים במהלך המלחמה סגרו לנו את המרפאה שמשרתת בעיקר את האנשים המבוגרים. אלה אנשים שצריכים שיביאו להם תרופות, צריכים את הרופא שהם מכירים. הדואר לא הגיע. המדינה אמרה 'אמר רנו לכם להתפנות, אז מבחינתנו אתם לא מקבלים שירור תים'. זה שהצבא לא פינה אתכם זה לא עניין שלנו". גם את משרד החינוך חיפשו בעלמה בתקופת מלחמה. ילדים 30 . לדבריו, הילדים למדו במקלט מימי הקמת המושב במקלט, ילדים 30 מ-א' עד ו' במקלט אחד. "את ילדי הגן שמו עם ארבע נשות צוות, בלי אפשרות לצאת לחצר. זה סיוט. "יש פה ילדים שלא יודעים לקרוא ולכתוב, משפחות התר פרקו בגלל הדברים האלה. זה לא מגיע להם. מה כל כך קשה למדינה לתת להם חבילת פיצוי כלשהי? לדאוג לפסיכולוגים לילדים? למה האטימות הזו? זה אחד הדברים שבאמת נור תנים תחושה קשה. ק"מ מהגבול דאגו לפחות למשהו. עלינו, 3.5 "לתושבי עד ק"מ מהגבול, עשו ניסוי ביזארי. ללכת עם 5-3.5- שחיים ב ולהרגיש בלי. כנראה היה חסכוני למדינה להשאיר אותנו בשטח האפור. רואים פה תסיסה סביב העניין הזה. "מי שקובע את המחיר בסוף זה לא לפי העלויות שלי, אלא לפי מה שהסופר מוכן לקנות. רשתות השיווק כל הזמן משתכללות בשיטות איך להגדיל את אחוז הרווח שלהם בכל השרשרת, מייבאות, מחזיקות מרלו"גים." הוא חושש מהכיוון שאליו הדברים הולכים. "עד לפני ממה שיש לנו. 50% דונם אגס. זה 50-40 שנה גידלנו מאז שאבא שלי התחיל לגדל אגס, המחיר שהוא קיבל שקלים לקילו. זה היה בסדר, כי עלות הטיפול 3-2.5 היה הייתה נמוכה, דלק היה עולה כמה שקלים לליטר, השכר לעובדים היה סביר. עכשיו אני עדיין מקבל את אותו מחיר, אבל אני משלם יותר מכפול על דלק, על עבודה. יותר יקר לגדל. ככה זה כשמי שקובע את המחיר בסוף זה לא לפי העלויות שלי, אלא לפי מה שהסופר מוכן לקר נות. רשתות השיווק כל הזמן משתכללות בשיטות איך להגדיל את אחוז הרווח שלהם בכל השרשרת, מייבאות, מחזיקות מרלו"גים". שיקום האזור נראה לו עוד רחוק, אבל חיוני ביותר. "הלר וואי שקריית שמונה תתפתח. היא צריכה להיות עיר רציר נית. זאת העיר המרכזית היחידה באזור. המדינה לא עושה את זה באמת". לדבריו, העובדה שקריית שמונה לא חזרה לעצמה מעמיר סה קושי נוסף על תושבי האזור החנוקים כלכלית. "בעבר אנשים היו נוסעים לשוק בקריית שמונה. מאז המלחמה הכול סגור, אז נוסעים לטבריה, לכרמיאל, הרבה יותר רחוק". יש לאן לחזור (?) כמו רבים באזור, הוא מבין שמי שהעביר את העסק שלו למרכז לא יחזור. "גם אם שכר הדירה והארנונה לעסקים במרכז יקרים יותר, זה עדיין יותר משתלם. המחזור גדל בהרבה כי יש שם יותר אנשים. מדינת ישראל צריכה להר תביית על הצפון עכשיו, להגיד שזה חשוב לה, שהפריפריה הצפונית חשובה לה, שקו העימות הזה חשוב לה ולהתחיל לעבוד. "לא צריך לשפוך פה כסף, צריך לתכנן בחוכמה. השקעות "מי שקובע את המחיר בסוף זה לא לפי העלויות שלי, אלא לפי מה שהסופר מוכן לקנות. רשתות השיווק כל הזמן משתכללות בשיטות איך להגדיל את אחוז הרווח שלהם בכל השרשרת, מייבאות, מחזיקות מרלו"גים" 52 , תשפ"ו 2025 ספטמבר המעוף ״שלך״ לגמלאי
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=