עובד בניין סיני שנפגע במהלך עבודתו יהיה זכאי לתלושי שכר בגין סכומי כסף שקיבל במזומן מחברת הבנייה של האתר בו עבד. חברת הבנייה אף תוכר כמעסיקתו לצד חברת כוח האדם בה עבד. כך קבעה שופטת בית הדין הארצי לעבודה רונית רוזנפלד בפסק דין שהקריאה אתמול (ראשון) במעמד פרישתה. פסק הדין מחדד את אחריותם של מזמיני שירות כ"מעסיקים בפועל" של עובדים המועסקים בהם כעובדי קבלן במיקור חוץ.
העובד, רונג גאנג, הוכר על ידי הביטוח הלאומי כנפגע תאונת עבודה הזכאי לקיצבה, לאחר שנפל לפיר מעלית בפברואר 2014 ונגרמו לו שברים בחוליות עמוד השדרה ופגיעה בכתפו . גובה הקיצבה נקבע על פי תלושי השכר אשר קיבל מהמעסיקה שלו – תאגיד כוח האדם סוראל, אלא שלטענתו תלושי שכר אלו שעמדו על 6,500 ש"ח בממוצע ביטאו רק שליש מהכנסתו בפועל – היות וקיבל את עיקר שכרו, 11 אלף ש"ח בחודש, במזומן וללא תלושים. "פציעתו של מר גאנג כמו גם פגיעות קשות של עובדים בכלל בענף הבניה, הם חלק מתופעה קשה ומדאיגה של ריבוי תאונות בענף זה, שנתונים אודותיה מתפרסמים לאחרונה חדשות לבקרים" כתבה השופטת רוזנפלד.
לדבריה, לא היתה מחלוקת בין כלל הצדדים בתיק כי שכרו של גאנג היה גבוה מהכתוב בתלוש – אלא שהוצגו בפני בית הדין גרסאות שונות באשר לזהות מעסיקיו: האם תאגיד כוח האדם לבדו או גם אחרים דוגמת קבלן השלד, חברות בניה שאין בידן כלל היתר להעסקת עובדים זרים מסין, ואף הועלו טענות כלפי מהגר עבודה סיני נוסף שכונה 'ראיס' או 'בעל בית' והפעיל את העובד. "מתוך סבך הגרסאות, עולה חשש להפרות משמעותיות של דינים מתחום משפט העבודה ודיני המס. דומה שנגלה לעיננו אך קצהו של קרחון המעלה סימני שאלה, עד כמה התופעות כפי שבאו לידי ביטוי בהליך זה, משקפות התנהלות נפוצה בענף הבניין בקשר להעסקת מהגרי עבודה בכלל, ועובדים מסין בפרט. דומה כי סימני השאלה המתעוררים אך מזמינים בירור מעמיק יותר מטעם רשויות האכיפה המוסמכות".
לדברי השופטת נראה כי מהעדויות ומטיעוני הצדדים נשמעה "התייחסות טכנית אל העובד, כסוג של 'אמצעי' המבטא חובה רישומית גרידא שהיתה מוטלת על מי מן הצדדים, חובה שקוימה או לא קוימה ברמה כזו או אחרת, ואף 'שורשרה' מגורם אחד למשנהו, ובחזרה". אופני העסקה אלו חושפים לדבריה את העובדים הזרים בענף הבניין לפגיעות רבה, ובפרט בשעה שהם נפגעים בתאונות, כפי שעולה גם מתיקים קודמים דומים.
גאנג פנה לבית הדין האזורי לעבודה ביולי 2014 בדרישה שתאגיד כוח האדם סוראל בו הועסק וחברת הבניה ב.ס.ט. בה עבד יעבירו לידיו תלושי שכר משלימים שיבטאו את מלוא שכרו, כך שבהתאם תתעדכן קצבת הנכות שיקבל. בית הדין האזורי דחה את תביעתו, בטענה כי על אף שהוכיח שהשכר המקובל בענף הבניה גבוה בהרבה מהשכר המדווח בתלושי השכר, כשהתשלום הנוסף משולם על ידי חברת הבנייה ולא המעסיק – לא עלה בידיו להוכיח את גובה שכרו בפועל. כעת הפך בית הדין הארצי את ההחלטה וקבע במפורש כי יש לראות בחברת ב.ס.ט בניה כמעסיקה של העובד במשותף עם תאגיד כוח האדם סוראל, וכי היא היתה אחראית לתשלום שכרו, שעמד על כ-700 ש"ח ליום עבודה – זאת על אף טענות חברת ב.ס.ט כי מעולם לא שילמה סכומי כסף במזומן, לא העסיקה את גאנג או כל עובד סיני אחר, וכי כל העובדים המועסקים בפרוייקטים אותם היא מנהלת מועסקים באמצעות קבלני משנה.
ביוני האחרון נחתם הסכם בילתרלי עם ממשלת סין להבאתם של 6,000 עובדים סיניים שיעבדו בענף הבניין בישראל, כשהמספר צפוי לעלות בשנים הקרובות ולהגיע עד 20 אלף עובדים. עם חתימת ההסכם טענו בארגון קו לעובד המסייע לעובדים זרים במיצוי זכויותיהם כי הבחירה דווקא בייבוא עובדים סינים לישראל אינה נובעת מאיכויותיהם הייחודיות של עובדים אלו – אלא נובעת מלחץ שמפעילות חברות הבניה להבאתם של עובדים מוחלשים. על העובדים הסיניים מוטלים, על פי רוב, דמי תיווך גבוהים במיוחד, המכניסים אותם לחוב ומאלצים אותם לעבוד יותר שעות – ואף הופכים אותם חשופים יותר לניצול. גם צוות בין-משרדי שנתכנס לבחינת סוגיה זו המליץ בשנת 2011 שלא להביא עובדים נוספים מסין מסיבה זו. בשל השתעבדותם של העובדים הסינים לחובות אף נרשמו בעבר פעולות קיצוניות של עובדים סינים בישראל אשר לא קיבלו את שכרם, כגון איומים לשים קץ לחייהם.
