שוב הוצבה כאן מראה מול פניה של החרדיוּת הישראלית, באמצעות הסדרה המצוינת "ברוקלין של קודש" של יאיר שרקי, הסוקרת את החרדיוּת האמריקנית. ציבור הצופים מגיב כמעט בקול אחד: "למה אין לנו גם כאן חרדיוּת נורמלית שכזו? שפויה ונינוחה? שאפשר לצאת ולעבוד, להיות אינסטלטור או מתקין מזגנים ויחד עם זאת לקבל עליית 'שישי' בבית הכנסת? רבים שואלים ברשתות החברתיות, מתי יגיעו מעשינו למעשי אחינו מעבר לים?".

שרקי עצמו נתן כמה תובנות בקצרה, ורמז על התלות שנוצרה כאן בין השירות בצה"ל לבין שוק העבודה, ובעיקר על היחסים העכורים בין החרדים לשאר האוכלוסייה. אבקש לחדד מבט זה באמצעות תובנה היסטורית.

האורתודוקסיה נולדה במזרח אירופה בתנאים של גלות, כתגובה לתהליכי נורמליזציה שנכפו על היהודים. עקרון המגננה התרבותית עיצב את הזהות של החרדי באירופה, ובמידה רבה הוא תקף עד היום. אלא שבארץ ישראל עברה האורתודוקסיה ממגננה לבעלנות תובענית. כאשר אנו מרגישים בבית אנו תובעים חסות על האמת, על המשאבים, ובעיקר על הנכס התרבותי החשוב ביותר: הזהות היהודית.

מכאן מלחמות הישוב הישן בציונים, שאיימו להם על הבית. בירושלים הסתובבו אז גבאי 'כוללים' ומנהיגי קהילות עם תחושה ש'ירושלים זה אנחנו' ומי הם בכלל החלוצים האלה. מכאן קצרה הייתה הדרך לחרמות והפגנות כנגד כל מה שהביאו עימם העולים החילוניים בכדי "לטמא את פלטרין של מלך", היא עיר הקודש.

מתוך סדרת הכתבות "ברוקלין של קודש" ששודרה במהדורה המרכזית של חדשות 2 המשודרת בערוצים 12 ו 13

מאז נכנסה החרדיוּת בארץ ישראל לתסביך עמוק. לרגע אחד היה כאן ה'חזון איש' שאמר: "עזבו, גם בארץ ישראל אנחנו בגלות ובבקשה תתעסקו בהתבצרות ובהישרדות ואל תנהלו מלחמות על הפרהסיה הציבורית". אבל הישוב הישן לא שמע לו, וגם חרדי הישוב החדש בדור שלאחריו לא שמעו לו, והחלו לנהל קרבות על כל דבר, בכנסת וברחוב. כך הפכה הזהות החרדית הארצישראלית שלאחר קום המדינה מזהות מתגוננת ושורדת לזהות לעומתית, ולתרבות-נגד התוקפת בביטחון רב את סביבתה. אם תחשבו לעומק, בעלנות זו גם היא סוג של משיחיות.

לאסונה אימצה החרדיוּת הישראלית את מסורות הישוב הישן שכל דבר הוא 'מערכה על קודשי ישראל'. אין להאשים רק את המדינה שניסתה ומנסה עד היום לשנות את החרדים, כי זה הדדי, וכל צד כאן מנסה לשנות את הצד האחר כבר שבעים שנה. כך הלכה ושקעה החרדיוּת הישראלית בתסביך עמוק, ששלילת האחרוּת היא המרכיב העיקרי בזהותה.

למה אין לנו גם כאן חרדיוּת נורמלית שכזו? שפויה ונינוחה? שאפשר לצאת ולעבוד, להיות אינסטלטור או מתקין מזגנים ויחד עם זאת לקבל עליית 'שישי' בבית הכנסת? רבים שואלים ברשתות החברתיות, מתי יגיעו מעשינו למעשי אחינו מעבר לים?

לחרדיוּת אמריקה אין תסביך כזה, ואין מסורות של מאבקים. אנשים הגיעו מגלות אחת לאחרת, ונשאו על כתפיהם את מתכון ההישרדות והזהות מכאן לכאן. באמריקה אין לאף אחד תחושת בעלנות על "היהדות" ובוודאי שלא על הפרהסיה או על החוק, אמריקה היא מלכות של חסד, אתה אומר תודה על מה שיש לך ושותק. אין ספק שזה מצב אופטימלי לאורתודוקסיה, שהתפתחה בגלות ומותאמת לגלות, כי למרות כל השפע, אמריקה ושאר מדינות המערב הן גלות, והזהות האורתודוקסית והדת בכלל הגיוניים שם יותר.

גם החרדיוּת שם יודעת את גבולותיה, השיח החינוכי שלה רגוע יותר, והזהות החרדית שהתפתחה שם אינה מבוססת לעומתיות. הגוי – ממילא לא רלוונטי, והשותפות בזירה הציבורית הכללית אינה מאיימת על הזהות. כולם משחקים שווה בשווה במגרש העסקים, המיסים, הדמוקרטיה והמרחב הציבורי.

מתוך סדרת הכתבות "ברוקלין של קודש" ששודרה במהדורה המרכזית של חדשות 2 המשודרת בערוצים 12 ו 13

אין פלא אפוא כי הפרק בסדרה העוסק בחרדים העובדים באמריקה תפס את מרכז תשומת הלב של הצופים בישראל. אך יש לזכור גם את הצדדים האחרים שיאיר שרקי הראה שם, את החרדים בלייקווד המאמצים בהדרגה את תפיסות הזהות הישראליות, אך בעיקר את הקיצוניים רודפי הציונות – חסידות סאטמר שכל משנתה היא לעומתית ותוקפנית, וכל זהותה היהודית מבוססת על שלילת מדינת ישראל, סותרת לכאורה את התזה. אבל בואו נחשוב למה. מהו הנושא המפלג את החרדים באמריקה? התשובה היא: ארץ הקודש, שכולנו כיהודים שותפים בה, האם תתקיים בה מדינה ציונית חילונית או לא. זה שוב שיח בעלני-משיחי באיזשהו מקום.

כך או כך, אינך יכול שלא להרהר נוגות שמא באמת האורתודוקסיה הנוקשה ונגזרותיה שהתפתחו בתנאי גלות, נאים הם לגלות והגלות נאה להם. לא כן במקום של ריבונות יהודית. ככל שעולה תחושת הריבון הופכות השלכות האורתודוקסיה למשהו חורק, ומכאן הוויכוחים האינסופיים שלנו על הלכה ומדינה, צבא, נשים, כותל, הר הבית ומה לא. אולי באמת רק תחת מלכויות של חסד זהויותינו היהודיות נינוחות יותר ומריבותינו שפויות יותר, ואילו כאן אנו מנסים להתאים נעל קטנה לרגל גדולה. ברור שזה כואב. יש להחליף את הנעל אם לא רוצים להחליף את הרגל.