ניר אפרים התקבל לעבודה זמנית כעורך דין בנציבות קבילות הציבור של משרד הבריאות, אך שכשבועיים וחצי לפני המועד בו היה אמור להתחיל לעבוד בפועל, התבשר כי המשרד לא יוכל להעסיקו. למרות שטרם החל לעבוד, קבע בית הדין האזורי לעבודה בירושלים כי מדובר בפיטורים ללא שימוע – ופסק לטובתו פיצויים בסך 25 אלף שקלים.
אפרים התמודד למשרה זמנית, כמחליף של עובדת שעתידה הייתה לצאת לחופשת לידה. ראיון העבודה אצל נציבת נציבות קבילות הציבור במשרד הבריאות התקיים בחודש מרץ, ובו נאמר לו כי הוא צפוי להתחיל את עבודתו בחודש מאי – זאת בהתאם למועד הלידה הצפוי של העובדת שאותה התעתד להחליף.
שופט בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, כאמל אבו קאעוד: "נקבע כי, זכות השימוע או זכות הטיעון בטרם פיטורים נובעת מכללי הצדק הטבעי. זכות זו מהווה זכות יסודית וראשונית, לה שמור מקום של כבוד ביחסי העבודה בכלל, קל וחומר עת נשקלת אפשרות לסיום העסקתו של עובד"
באותה תקופה לא היה אפרים מועסק, והוא הביע נכונות להמתין למשרה. יומיים אחר כך התבשר כי קיבל את התפקיד, ונתבקש למלא אפילו טפסי קליטה – טופס 101, טופסי קופת גמל וקרן השתלמות, הנחיות אבטחת מידע ועוד.
ב-10 באפריל, אחרי שהשלים את מילוי הטפסים, נמסר לו כי יתחיל לעבוד ב-1 במאי. אולם שלושה ימים בלבד אחר כך, התקשרה אליו הנציבה ואמרה לו בשיחה טלפונית, כי לא תוכל לבסוף להעסיק אותו – שכן אחת העובדות ביחידה שהועסקה במשרה חלקית הודיעה כי בכוונתה לחזור למשרה מלאה, ולכן התייתר התקן בו אמור היה להיות מועסק. בעקבות הודעה זו, פנה לבית הדין לעבודה באמצעות עו"ד ארז צ'צ'קס.
בפסק הדין, כתב שופט בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, כאמל אבו קאעוד, כי "בשים לב לתכליות המונחות בבסיס חובת השימוע, כפי שהותוותה בפסיקת בתי-הדין, ברי כי יש לראות בתובע כמי שהועסק על-ידי הנתבעת לעניין קיום חובת השימוע כלפיו, אף אם טרם החלה העסקתו בפועל. לו היה מתקיים ההליך כנדרש, בטרם נתקבלה ההחלטה בעניינו, ייתכן והיה בטיעוניו כדי להוביל את הנתבעת לקבל החלטה אחרת. משכך, ניתן לראות בסיום העסקתו באופן בו נעשה כפיטורים שלא כדין".
בית הדין קבע, בין היתר, שהעובדה שהעובד עודכן טלפונית שקיבל את התפקיד, לאחר ראיון העבודה, ונמסר לו מועד תחילת עבודתו – די בהם כדי לקבוע כי בינו לבין מקום העבודה נכרת חוזה עבודה.
"זכות השימוע אמנם אינה קבועה בחקיקה, אולם היא נקבעה מפורשות ובאופן עקבי בפסיקת בתי הדין לעבודה" נכתב עוד בפסק הדין, "נקבע כי, זכות השימוע או זכות הטיעון בטרם פיטורים נובעת מכללי הצדק הטבעי. זכות זו מהווה זכות יסודית וראשונית, לה שמור מקום של כבוד ביחסי העבודה בכלל, קל וחומר עת נשקלת אפשרות לסיום העסקתו של עובד".
השופט הדגיש כי חובת השימוע קיימת הן במגזר הציבורי והן בפרטי, וכי הפסיקה קובעת כי יש לערוך שימוע לכלל סוגי העובדים – בין אם קבועים ובין אם זמניים – ואף במצבים של סיום חוזי העסקה לתקופה קצובה מראש. לדבריו, "אין לראות בשימוע 'טקס' בלבד שיש לקיימו כדי לצאת ידי חובה – המעסיק נדרש לשמוע את העובד בלא פניות, בלב נקי ובנפש חפצה טרם שיקבל החלטה סופית שתשפיע בעניינו, ואף לתת לעמדותיו תשומת לב מלאה ומשקל ראוי".
בית הדין קבע, בין היתר, כי העובדה שהעובד עודכן טלפונית על כך שקיבל את התפקיד לאחר ראיון העבודה ונמסר לו מועד תחילת עבודתו – די באלה כדי לקבוע כי בינו לבין מקום העבודה נכרת חוזה עבודה לכל דבר ועניין.
