בשבוע שעבר התקיימה פגישתם של ראש הממשלה, שר האוצר ונגידת בנק ישראל על מסגרת התקציב לשנת 2019. בפגישה הציגה הנגידה את עמדת בנק ישראל המסורתית, הגורסת כי יש להימנע מהפחתת מסים ובמידה ורוצים להגדיל את הוצאות הממשלה יש לעשות זאת באמצעות העלאת מסים ולא על ידי הגדלת הגרעון. הנגידה פלוג מציגה את העמדה הזו באופן עקבי בשנים האחרונות. היום פרסם בנק ישראל מחקר מקיף שבוצע על ידי חטיבת המחקר של הבנק שאולי יכול להסביר את הרקע לעמדתה של הנגידה.

השורה התחתונה של המחקר – בניגוד לעמדתם של התומכים בהפחתת מס הכנסה, הורדת מס ההכנסה שבוצעה בין השנים 2003-2009 לא הביאה להגדלה בשכר המדווח. כלומר הורדת המיסים לא גרמה לעובדים לעבוד יותר או להשיג העלאה בשכרם. מי שכן ניצל באופן משמעותי יותר את הטבת המס הם הקצה העליון של בעלי השכר הגבוה המרוויחים פי חמש מהשכר הממוצע. יש לציין כי מטבעה, הורדת מסים מגדילה את ההכנסה הפנויה – נטו הכסף שנשאר בידיו של העובד לאחר ניכוי המס. עם זאת, מערכת הלחצים שאמורה להיווצר ולהביא להגדלת כלל השכר (השכר ברוטו), התגלתה כאפקטיבית אך ורק בארבעת העשירונים העליונים ובעיקר, העליון שבהם.

המחקר שערכו סופיה איגדלוב, נעם זוסמן ורוני פריש מחטיבת המחקר של בנק ישראל שאב את נתוני השכר של כ 100,000 שכירים שעבדו לפחות שנה אחת בין השנים 1998-2010, בדק את ההשפעה של הורדת המס על היקף השכר המדווח במסגרת הרפורמה שיזם שר האוצר סילבן שלום ב-2002, אותה הרחיב נתניהו שהחליף את שלום ב-2003. במסגרת המחקר השוו החוקרים את השינוי בשכר כל שלוש שנים בניסיון לבדוק האם הורדת המס הצליחה לעודד את השכירים להעלות את שכרם, בין אם על ידי הגדלת היקף העבודה ובין אם על ידי דרישת שכר גבוה יותר.

לשיטתם של התומכים בהפחתת מס הכנסה, הורדת מסים אמורה לעודד את האזרחים להגדיל את הכנסתם מעבודה, בין אם בהכנסת אנשים למעגל העבודה ובין אם בהגברת המוטיבציה אצל העובדים להגדיל את שכרם, זאת מאחר וחלק גדול יותר של שכרם נשאר בידיהם. החוקרים שביקשו לבדוק את הטענה הזו גילו כי להורדת המס הייתה השפעה קטנה ביותר על מרבית האוכלוסייה כשרק בקצה העליון הורדת המס הביאה לעליה משמעותית בהיקף השכר ברוטו.

החוקרים ניצלו את המצב שייצרה הרפורמה, שבגלל המבנה שלה, השפיעה באופן משתנה על בעלי שכר שונה הנמצאים באותה סביבת שכר כדי להשוות את השינוי בשכר של אלו שנהנו מירידה משמעותית במס השולי שלהם לבין אלו שההשפעה של הרפורמה על המס השולי שלהם הייתה קטנה יותר.

מתוצאות המחקר שעליהם דיווחו החוקרים עולה כי שכר הברוטו המדווח של שלושת חמישוני השכר הנמוכים (כ-60% מהעובדים) כלל לא הגיב להפחתה בשיעורי המס, ולעומת זאת ככל שהשכר של העובד גבוה יותר ההשפעה של הפחתת שיעורי המס על שכר הברוטו של העובד הייתה גדולה יותר. בעשירון העליון של השכירים גמישות השכר ביחס להפחתת המס הגיעה לרמה של 0.4. כלומר על כל 1% של עליה בשכר נטו עלה השכר ברוטו של העובד בכ 0.4%.  בנוסף מצא המחקר כי להורדת המס לא הייתה כל השפעה על השכר ברוטו של עובדי המגזר הציבורי.

ההסבר שמספקים החוקרים לתוצאות המחקר הוא שבקרב מקבלי השכר הנמוך אין לעובדים מודעות ולא יכולת להשפיע על שכרם, זאת בנוסף לעובדה שמחצית מהעובדים לא מגיעים למדרגת המס הראשונה. בעלי שכר גבוה נהנים מיכולת מיקוח טובה יותר עם המעסיק שלהם, ממודעות גבוהה יותר להשפעה של שיעורי המס השולי על שכרם ויש להם יכולת לנייד הכנסות ממקורות שונים בהתאם למיסוי החל עליהם. באשר לעובדי המגזר הציבורי, החוקרים מסיקים כי היעדר הגמישות בהסכמי השכר שמתוקפם נקבע השכר במגזר הציבורי מונע מהעובדים והמעסיקים להתאים את השכר לשינויים במדרגות המס.

חשוב לציין כי מדובר המחקר שבוצע בחטיבת המחקר של בנק ישראל בוצע על נתוני אמת של מדגם גדול מאוד, כך שתוצאותיו נהנות מרמת אמינות גבוהה. ספק אם המחקר ישפיע על דעתם של המאמינים האדוקים בהפחתת מסים כמו נתניהו, אבל עבור כלכלנים כפלוג, המחקר מאשר את גישתם שאינה תולה בהפחתות מסים תקוות שווא להזנקת הפיריון והצמיחה במשק.