שנת 2017 הסתיימה עם 40 מפעלי תעשייה בלבד המחוברים לגז טבעי, זאת בשעה שהיעד של משרד האנרגיה עמד על 78, והיעד לשנת 2018 עומד על 180, יעד בלתי ריאלי. נציג רשות הגז: "גם לנתג"ז (חברת נתיבי גז לישראל – א.ר) לקח 14 שנה לחבר את כלל הצרכנים"

תחזיות מנופחות? בירוקרטיה? חוסר כלכליות? תכנון לקוי? ההפרטה? אחד מאלו ואולי כולם ביחד הם הגורמים לכישלון המתמשך בהעברת התעשייה לשימוש בגז טבעי במקום דלקים מזהמים הרבה יותר כמו סולר ומזוט. ועדת הכלכלה קיימה הבוקר עוד דיון בנושא, לאחר עשרות דיונים בשנים האחרונות, ובו הסתבר שגם תקציב של 350 מיליון שקל ממשרד האוצר לא סייע וכי רק 17% ממנו נוצלו בשנת 2017.

בלאגן ביעדים

לפי החלטת ממשלה משנת 2015, עד 2020 על המדינה לחבר 450 מפעלים לרשת החלוקה של הגז הטבעי. לפי תכנית העבודה העדכנית של משרד האנרגיה, מדובר ב-180 צרכנים בלבד, ברובם הגדול מפעלי תעשייה, זאת בניגוד להחלטת הממשלה. בהודעות לעיתונות נקב המשרד ביעד של 150 מפעלים בלבד. לפי המציאות, אין שום סיכוי לעמוד ביעד, כאשר עד היום חוברו 55 צרכנים לרשת החלוקה ועוד 8 צרכנים שמקבלים גז טבעי בעזרת מיכליות – לפי הנתונים שמסר היום קונסטנטין בלוז, נציג רשות הגז בדיון. עוד מסר בלוז, כי רק 40 מפעלים צורכים את הגז בפועל.

יו"ר הועדה כבל היה זעוף, לאחר שהדיונים הרבים שקיים בנושא, והתיקונים שנוצרו כתוצאה מהם, לא פתרו את הבעיה. הוא גם קבל על כך שהיעד לחיבור מפעלים יורד בעקביות: "40 מפעלים מתוך 400 זה נשמע יותר טוב לעומת 40 מפעלים מתוך 1,000".

גבי ביטון, יו"ר ועדת האנרגיה בהתאחדות התעשיינים, הטיל את האשמה על שני גופים: "משרד האנרגיה שחרף החלטת ממשלה גורר רגלים ורשות הגז, שנותנת יד רכה לחברות החלוקה ולא מפעילה עליהן פטיש".

האם חברות החלוקה הן מודל כושל?

בכדי להעביר כמה שיותר מפעלים לגז טבעי, משרד האנרגיה נקט במדיניות של מגוון תמריצים לחברות החלוקה ולמפעלים עצמם. ביסודו של דבר מדובר בהזרמת כספי ציבור לעסקים פרטיים, שלא הועילה. חלק מהמפעלים התחברו לגז ולא צורכים אותו מפני שמחיר הגז מקובע, ואילו מחירי הדלקים המזהמים יותר צנחו בשנים האחרונות. נקודת כשל זו נעוצה במתווה הגז, אשר אינו מפקח על המחיר, ומעניק ליזמים "רצפה" למחיר, ובכך נוצר ההבדל בין מחיר הדלקים שצנחו למחיר הגז שנותר גבוה יחסית.

6 חברות החלוקה הן בעלות רישיון חלוקה במודל של מונופול ל-25 שנה. נועם ריימן, יועץ לחברת "רימון" – בעלת הרישיון בצפון ו"רותם" באזור ירושלים הסביר בדיון את הקשיים הרבים והלא צפויים שמערימים עליו הרשויות המקומיות, חברת נמלי ישראל ורכבת ישראל, לגבי הנחת קווי חלוקה בשטחיהן. החברה היחידה שפורסת קווי חלוקה באופן מרשים היא "נגב גז טבעי". מקורות במשק האנרגיה מצביעים על הבעלות של חברות החלוקה כגורם לבעיה – ההיתר שקיבלו חברות דלק וגז בישול להחזיק בנתח מחברות החלוקה של הגז הטבעי, יצרו תמריץ הפוך – לא לזרז את החיבור, אלא לעכב אותו, ובכך לשמר עוד שנים בהן הגז הטבעי לא יכול להוות תחרות לגז בישול ודלקים נוזליים.

אולי הבעיה היא בכלל בשאיפות

בלוז, נציג רשות הגז בדיון, הסביר כי גם חברת נתג"ז הממשלתית, הנחשבת להצלחה בתחום התשתיות, סיימה את משימות קווי ההולכה לצרכנים גדולים שהוטלו עליה רק לאחר 14 שנה מיום הקמתה. "למשק הגז יש דינמיקת התפתחות משלו. 80% מצריכת הדלקים המזהמים כבר הוסבה לגז", אמר, בהתייחסו בעיקר לתחנות הכח.

ממשרד האנרגיה נמסר בתגובה כי "80% מהצריכה התעשייתית של הדלקים בישראל כבר עברה לגז טבעי, וכיום מחוברים לגז הטבעי כמאה צרכני אנרגיה, ביניהם כל תחנות הכוח לייצור חשמל, מפעלי תעשייה גדולים, ומפעלים קטנים ובינוניים. תוכניות העבודה של המשרד קובעות כי עד תום שנת 2018 יחוברו 150 צרכנים גדולים, בינוניים וקטנים לגז הטבעי. כחצי מיליארד שקלים יוקצו לפעילויות להשלמת והרחבת פריסת הרשת ברחבי הארץ, לפיתוח ושדרוג קווי החלוקה על מנת להתאים אותם לביקושים עתידיים ולחיבור צרכנים לגז הטבעי, לרבות שכונות מגורים".