יש דמיון רב בין עבירות הסחיטה והשוחד. בשתיהן מדובר בסוג של עסקה לא חוקית כאשר צד אחד משלם בתמורה לדבר ששווה הרבה יותר. בדרך כלל התשלום חוקי (כלומר נעשה מתוך משאבים שאכן שייכים למשלם) אבל התמורה לא. כדי לראות עד כמה דומות העבירות נבחן את שני המקרים הבאים.
נניח שהקבלן ק. רוצה להגדיל את הבניין על חשבון החניה אבל זה אסור בתקנות ובהיתר הבניה.
מקרה א' – הקבלן פונה לסגן ראש העיר ומשלם לו 10000 דולר. בתמורה סגן ראש העיר דואג להעניק לו רשיון חריג.
מקרה ב' – הקבלן בכל זאת בונה, בניגוד לחוק. סגן ראש העיר דורש ממנו 10000 דולר כדי להכשיר את העבירה ולהעניק לו רשיון חריג במקום צו הריסה.
לכאורה בשני המקרים נעשתה אותה עסקה בין אותם צדדים. אותו תשלום ואותה תמורה ואותה עבירה. אבל המקרה הראשון הוא שוחד והשני סחיטה. ההבדל העיקרי בין שתי העברות הוא שבעברת שוחד העגל רוצה לינוק וגם הפרה רוצה להעניק ואילו סחיטה היא מעשה של כפיה והצד שמשלם ממש לא נהנה. כפי שרואים מהדוגמא לא תמיד קל להבחין בין השתיים, ויתכן אף מצב של גירסאות סותרות בדבר מהות העבירה.
איך בכל זאת אפשר לזהות? הדרך הפשוטה היא לפי סדר הדברים. אם התשלום קדם לתמורה זה שוחד ואם התמורה קדמה לתשלום מדובר בסחיטה. אבל המבחן הפשוט מסתבך אם לפנינו סידרה של עסקאות. בסדרה של תשלומים ותמורות האפשרות לזהות מי התחיל דומה לשאלה מי התחיל את הסכסוך במזרח התיכון. במקרה הזה דרושה שיטה אחרת.
הדרך האחרת היא לבחון את מעמד התשלום. בעבירת שוחד התשלום נראה כמו מתנה בחתונה – המעטפה החתומה נמסרת באווירה חגיגית עם חיוכים ולחיצות ידיים (אבל בלי צלם). דמי הסחיטה לעומתם דומים לתשלום מקדמות למע"מ – מר, חמוץ ובדרך כלל ללא נוכחות משותפת של הנותן והמקבל.
אם כך, כאשר מגיע קיסר חבש לביקור מלכותי אצל ראש הממשלה  ועימו שיירת גמלים עמוסים כל טוב, ומשרתיו הולכים ובאים ומעמיסים ארגזים של משי וזהב, ואבנים מאוצרות תרשיש, ונקניקים וגבינות וצדפות וקוויאר טרי, ואריה אפריקאי בכלוב, וערכת קסמים לילד, זו מתנה מלכותית (ועל כן החוק היבש והטיפש דורש להעביר הכל לגנזך המדינה והקוויאר היה הולך ונרקב אלמלא העובדים שעברו על החוק ולקחו הביתה לילדים).
אם אותן מתנות בדיוק באו מידי החבר המיליארדר הרי אלו מתנות לכל דבר והילד רשאי לפתוח את ערכת הקסמים ואין בהם לעורר דבר אלא קנאה. ואם אותו חבר זכה למחרת בזכיון לכריית יהלומים ל-99 שנה  ופטור מלא ממס – הרי אלו נפוטיזם ושחיתות איומה (אבל שימו לב, לא שוחד).
הלאה. אם כל אותו מעשה שחיתות בדיוק נעשה עם מי שאינו חבר אמת (חבר אמת הוא אחד שהיה מתקבל באותה חגיגיות ממש גם אילו ולאחר שירד מכל נכסיו ואף פיתח תחביבים מוזרים והוא גר היום לבדו בדירה שכורה בנס-ציונה) – הרי שאז מדובר במקרה ברור של שוחד.
לעומת זאת, אם המתנות היפות מגיעות על ידי שליח שמוזעק למשימתו בכל פעם שנגמר המלאי, הרי זה דפוס מובהק של תשלום דמי סחיטה.
אפשר לקבוע שהטענה כי ראש הממשלה חשוד בשוחד מופרכת בעליל.

הדפס של אלברט רובידה