עובדי חיפה כימיקלים צפון עלו אתמול (ב') לכנסת וניסו לשכנע את חברי הכנסת ואת השרים לתמוך בתיקון לחוק רישוי עסקים. תושבי המפרץ, חיפה והרשויות המקומיות ניסו לשכנע לכיוון ההפוך. כחלון: "יש לי מאבק גדול עם ראש הממשלה ומשרדו בנושא". ההצבעה נדחתה ליום רביעי, אך הקונפליקט משקף בעיה קשה ביכולת ההתמודדות של החברה הישראלית ונבחריה עם כוחם של תאגידים.
"חייבים לשמור על האיזון שאתה מדבר עליו בין הגנה על הסביבה להגנה על מקומות העבודה. מי שבלם את זה עד עכשיו ופיצל את זה מחוק ההסדרים זה אני", אמר שר האוצר משה כחלון (כולנו) בשעת השאלות לשר האוצר בתגובה לחבר הכנסת דב חנין (הרשימה המשותפת), "צריך לעשות הידברות. יש לי מאבק גדול עם ראש הממשלה ומנכ"ל המשרד שלו בנושא ואני עושה הכל כדי שזה לא יעלה ביום רביעי כדי שנגיע להסכמה". דבריו גרמו לנחת יחסית לעיריית חיפה, אך לא סייעו לעובדי החברה.
"אנחנו רוצים לעבוד", מסר בפשטות אלי אלבז, ראש ועד עובדי חיפה כימיקלים בצפון, אשר הוצא לחל"ת מאז פסיקת בית הדין לעבודה לפיה המפעל נסגר, וההנהלה לא מחוייבת להעסיק את העובדים. "שישבו כל הרגולטורים ביחד, ההנהלה, המשרד להגנת הסביבה, העירייה ושימצאו פתרון. אין לי בשורות. זה עצוב מאוד". אלבז, שעבד שנים רבות במפעל, היה עובד דור א', פוטר ונשכר מחדש כעובד דור ב', ניהל מאבקים קשים ומרים נגד הנהלת החברה, אך למרות יחסי העבודה הקשים, הבעיה המרכזית של 'חיפה כימיקלים' נמצאת בתחום אחר – קשיי רגולציה. לכן עלו אתמול עובדי החברה שבחופשה, בכוונה לשכנע שרים וחברי כנסת לתמוך בחוק.
התיקון לחוק רישוי עסקים, המכונה גם 'חוק חיפה כימיקלים' משקף רצון של הממשלה לגזול סמכויות מרשויות מקומיות כאשר ברצונם להקל על כל עסק המוגדר תחת התווית 'בעל חשיבות לאומית'. גם בעירייה וגם התושבים המתנגדים לחוק יודעים כי כניסת החוק לתוקף לא אומרת שהמפעל ישוב לפעול, אלא יתניע תהליך ארוך, שרק בסופו, אולי, הדבר יתאפשר. הבעיה היא שהדרך המקובלת על ההנהלה להביא אמוניה, וכנראה גם היחידה שאפשרית בעבור המפעל בתצורתו הנוכחית, היא באמצעות אניה בעגינה קבועה. לב ההתנגדות של הארגונים הירוקים ועיריית חיפה היא למרכיב הזה, למרות שזכה לאישורים מטעם גורמי המדינה.
גם פעילי הארגונים הירוקים מחיפה והסביבה, עסקו בשבוע האחרון בפעילות נמרצת בין חברי הכנסת, בייחוד מהקואליציה כדי לשכנע אותם שהחוק המדובר אינו הפתרון הנכון למפעל, והוא מוביל לנזק קבוע ליכולת של רשויות מקומיות לייצג את התושבים, בייחוד מול מפעלים המחזיקים בחומרים מסוכנים, או כאלו שמהווים גורם זיהום סביבתי.
העובדים והפעילים נפגשו מחוץ לחדרה של סיעת 'כולנו' לקראת ישיבת הסיעה בשעה 15:00, מפגש שאותת לחברי הסיעה שתושבי האיזור נמצאים בשני צידי המתרס, והשתקפו בדברי שר האוצר, החותר כעת לדחות את ההכרעה בנושא. לפי סדר היום בכנסת, החוק אמור לעלות להצבעה ביום רביעי, בינתיים, למרות הבטחת השר כחלון.
סדר באינטרסים
לאורך כל הדרך במאבק נגד מיכל האמוניה הביקורת שהוטחה ביונה יהב ראש עיריית חיפה התמקדה בטענה אחת – פגיעה עצומה בתעסוקה. כך אמרו ב'חיפה כימיקלים', עובדי החברה, ראשי רשויות בדרום, שרי הממשלה, התאחדות התעשיינים ובאופן מתון יותר גם ההסתדרות הכללית. עובדי המפעל הצפוני, שם יחסי העבודה היו קשים יותר, פנו בשלב מסויים לעירייה והחלו לתאם איתה את המהלכים שלהם ולא עם ההנהלה, עליה העבירו ביקורת קשה מאוד. כאשר התברר לעירייה שהמפעל לא מוכן לייבא אמוניה למפעל בצפון שלא על ידי אניה, שתהווה מעין מיכל צף, הסתיימה גם הליכתם לקראת העובדים. שופט בית הדין לעבודה, אלכס קוגן, הוציא את החלטתו, המאשרת לחדול מתשלומי השכר לעובדים, ביום בו הבין שנציגי עיריית חיפה התפטרו מועדה משותפת לנציגי הממשלה ולעיריה, שתפקידה היה לבחון את החלופה הזמנית ליבוא אמוניה – היא האניה. ברור לכולם שהעובדים פוטרו שלא באשמתם, אך איש אינו יודע כיצד ניתן לעזור להם. ראוי לבחון מחדש את הטענות בנושא התעסוקה והרציונל מאחוריהן, מפני שהוא מנחה את רוב גורמי הממשלה עד היום – עזרה להנהלה להתגבר על קשיים פירושה הגנה על תעסוקת העובדים.
במרץ ובאפריל 2017 החשש היה אבדן של אלפי מקומות עבודה למשק, במגוון תעשיות, בשל מחסור באמוניה. השר להגנת הסביבה זאב אלקין (הליכוד) אמר עוד בזמן ההוא שהיה מעדיף לתת למיכל האמוניה לעבוד עד חודש יוני, כתקופת הסתגלות, אך בחשבון אחרון הוא צדק בכך שהייתה הסתגלות. איום אלפי מקומות העבודה לא התממש, ונותרה בעיה רק ב'חיפה כימיקלים'. גם בעיה זו צומצמה, בשל הפתרון הזמני לעובדי המפעל הדרומי, של יבוא אמוניה במיכלים קטנים – איזוטנקים. כושר הייצור במפעל הדרומי תנודתי, בשל אספקה לא רציפה של אמוניה, אך הוא אינו בסכנה, ומצבו עתיד להשתפר, כאשר יוקם בסמוך אליו מפעל אמוניה של חברת KOYS, בראשות המהנדס אדריאן הלל. עד שזה יקרה, לחיפה כימיקלים אין דרך לחזור לפעולה. אבל אחרי שהועבדים פוטרו, ואיש מהשרים אינו דואג להם – לא לפיצויים מוגדלים, לא ליריד תעסוקה או להכשרה מקצועית, החקיקה הנוכחית כבר לא משרתת אף אינטרס ברור וישיר של העובדים הקודמים, אלא ובעיקר את רצון חלק מהשרים לפגוע בסמכות של רשויות מקומיות לטובת חיזוק סמכות הממשלה וכן אינטרסים של הנהלת חיפה כימיקלים, בדמות הסרת משוכה אחת מבין כמה, לפני שניתן להחזיר את המפעל לפעולה.
המשוכות האחרות כוללות לפחות את תביעת בז"ן להשבת הקרקע לידיה, שפירושה סגירת המפעל, אשר תידון בבית המשפט ביום ה' הקרוב. לצד זאת עליה לקיים סקר קרקע במפעל, ובל נשכח, להוציא היתרי בניה מאותה עירייה שלא מסכימה לחדש את רישיון העסק של המפעל. זהו מלכוד קשה להתרה. מה שברור הוא, שהעידן של אדישות ממשלתית ומוניציפלית להשפעה הסביבתית של התעשיה – שייך לעבר. גם כלפי בז"ן וגם כלפי מפעלים אחרים, התערבות המדינה נדרשת דווקא במקום בו היא איננה נמצאת – בשרטוט חזון ברור שבו ייפגשו צרכי התעסוקה, אספקת האנרגיה והדלק עם הבטיחות והביטחון. מחזון כזה ניתן לגזור יצירת כללים שיוכלו להחליף מקומות תעסוקה שלא עומדים ברף הזה לכאלו שכן. בינתיים, הקו המודגש של הממשלה הוא קו של מאבקים פנימיים בין משרד ראש הממשלה שמקדם דה-רגולציה, לבין משרדים אחרים, כמו המשרד להגנת הסביבה שהשפעתם דווקא גוברת בהדרגה.
