אחד האיומים הגדולים על התאגדויות עובדים בימינו מגיע מכיוון אספקט ספציפי מאוד של הפרטת שירותי הממשלה. מאחר ולפי חוק, השירותים המופרטים מחויבים במכרז בכל כמה שנים, מתחלף לא פעם הזכיין המפעיל – כלומר, מתחלף מעסיק אחד במשנהו. כפועל יוצא מכך מאבדים העובדים, שעוברים בדרך כלל אל המעסיק החדש, את כל הזכויות שצברו במסגרת הסכמים קיבוציים עם המעסיק הקודם. זה קורה בתחום הבריאות, הרווחה, החינוך ועוד.
יש כמובן היגיון בחובת המכרזים בתחומים מסוימים, אך היעדר ההגנה לעובדים מהווה פגיעה קשה בזכויותיהם החוקיות. 1,200 מורות בתכנית היל"ה (תכנית לבני נוער בסיכון שנשרו ממערכת החינוך הפורמלית), שאני נמנית בין נציגיהן, חוששות בימים אלה לאבד הישגים דרמטיים אליהם הגיעו במסגרת הסכם קיבוצי פורץ דרך עם מעסיקן, רשת עתיד.
ההסכם שנחתם לאחרונה בין כוח לעובדים לרשת, משפר באופן ניכר את תנאי ההעסקה שלנו, המורות. עד לפני שש שנים היינו עובדות בודדות, הנתונות לחלוטין לחסדי שני המעסיקים שלנו: העקיף – משרד החינוך , והישיר – אז החברה למתנ"סים. אני עדיין זוכרת את התסכול שחשנו בתחילת דרכנו כאיגוד מקצועי, כשהגענו למספר החברות הדרוש להכרה בנו כאיגוד יציג, ופנינו לחברה למנת"סים, שסירבה במשך חצי שנה להכיר בקיומנו ולהיפגש איתנו אפילו פעם אחת.
וזו לא הייתה המהמורה היחידה בדרך. כשניסינו לפנות לארגוני מורים חזקים בבקשה להתאגד דרכם, נתקלנו בסירוב ובתשובות מתחמקות, כנראה שכציבור מורות שלא מועסקות באופן ישיר על ידי משרד החינוך לא היינו מספיק אטרקטיביות עבורם.
לפני שש שנים התקיים מכרז חדש להפעלת תכנית היל"ה, ורשת עתיד זכתה בו. לשמחתנו, הצלחנו לחתום במהירות עם המעסיק החדש על הסכם קיבוצי המבטיח את תנאי העבודה שלנו, והפכנו להיות ועד מורות הקבלן הראשון בישראל שחתם על הסכם קיבוצי.
רק אז הפסקנו להרגיש כעלה נידף ברוח, כחסרות כל ביטחון תעסוקתי או יכולת לנהל משא ומתן ונתונות לחלוטין לחסדי המעסיק. גם ההסכם הקיבוצי השני, שנחתם כאמור לאחרונה, מתקן עיוותים המלווים אותנו עוד מימי טרום ההסכם הראשון ושם קץ לשנים של יציאה לחופשת הקיץ בחוסר ידיעה באשר לעתידנו.
כעת, למרות ההצלחות המשמעותיות שהשגנו בעזרת כוח לעובדים, ולמרות מערכת יחסי העבודה ושיתוף הפעולה עם רשת עתיד שנבנו בעמל רב והרבה רצון טוב בחמש השנים האחרונות, אנו מוצאות את עצמנו, שוב, במצב שבו איננו יודעות מי יהיה המעסיק שלנו בתחילת שנת הלימודים הקרובה, ואם תנאי העבודה המשופרים שסוכמו בהסכם הקיבוצי שחתמנו עליו ישמרו.
וכל זה למה? מכיוון שתכנית היל"ה, הקיימת מעל 20 שנה, יוצאת כל חמש שנים למכרז, שבו יזכה, למרבה האבסורד, כל המפחית במחיר. 1,200 מורות משכילות, מוכשרות, מנוסות, ומחויבות לשליחות שבחרו בעבודה עם נוער בסיכון, מוצעות למכירה כאילו היו ציוד משרדי או חומרי ניקוי.
עם הוצאת התכנית למכרז, עולה האפשרות כי חמש שנים של עבודה חינוכית מאומצת, ניסיון נצבר, ויחסי עבודה שנבנו גם הם במאמץ לא קטן, יירדו לטמיון, במקרה ויוחלט להעביר את הפעלת התכנית למפעיל אחר שיציע את המחיר הנמוך ביותר, ולא לזה שמנהל את התכנית בהצלחה ניכרת, ומחויב לתנאי ההעסקה המשופרים שהבטיח למורות.
אנחנו המורות בהחלט מכבדות את חובת המכרזים, אך לא נקבל מצב שבו אנו שוב מועסקות על ידי מעסיק שלא מכיר במעמדנו כעובדות מאוגדות, ולא יתחייב לאמץ במלואו את ההסכם הקיבוצי.
טלילה אילון היא חברת ועד המורות והמנחות של תכנית היל"ה
