שלמה גרוניך שר פעם בשנות השמונים "רוצה לבכות, רוצה לצרוח / אבל את זה לא ישדרו". 15 שנים קודם, בשנה האחרונה של הסיקסטיז, זה היה אריק איינשטיין שרצה לצרוח. הוא החליט שלא אכפת לו אם ישדרו או לא, ושאג לתוך המיקרופון.

זאת הייתה צעקה כואבת, מכל הלב. הראשונה והאחרונה בקריירה ארוכה ומפוארת  שנמתחה לאורך יותר מחמישה עשורים וכללה 62 אלבומים, כ-500 שירים ו-12 סרטים. בשבעים שנות המדינה, אין בנמצא אדם ששינה ועיצב את התרבות העברית יותר מאשר אריק אינשטיין.

ובתוך כל הרפרטואר העצום שלו אנחנו מוצאים צעקה אחת בלבד.
צעקה שבישרה את ראשית הרוק הישראלי.

השנה: 1969. איינשטיין בן 30, כבר כוכב ענק. הוא אחרי להקת הנח"ל דרכה התפרסם, אחרי בצל ירוק ושלישיית גשר הירקון שחרכו את הארץ בהופעות ואת הרדיו בלהיטים, אחרי מחזות-זמר מצליחים מאוד ובעיקר אחרי אלבום המופת החלוצי של "החלונות הגבוהים" עם ג'וזי כץ ושמוליק קראוס. אלבום שכולו רוח חדשה של שינוי. 11 שירים שגם חמישים שנים שעברו מאז לא הצליחו להכהות את אורם. ההפך, הם רק הולכים ומשתבחים.

הפסנתר והמוח היצירתי שמאחורי האלבום הענק ההוא, שלפחות אחד משיריו עוד יקבל טור בפני עצמו, היה בחור צעיר בן 24 סך הכל בשם זיגי סקרבניק. גאון מוזיקלי. הצעקה הבלתי נשכחת של אריק שנתיים אחר כך תהיה לזכרו.

"המלה 'גאונות', אנחנו משתמשים בה הרבה היום, לפעמים בצדק ולפעמים לא בצדק" אמר אריק איינשטיין בראיון ב-2007, "אני חושב שבמקרה של זיגי היא התאימה. הוא היה פסנתרן מדהים, מוסיקלי כמו שד. רק מלהסתכל על האצבעות שלו יכולת להבין שיש כאן משהו מולד. החלק העליון, הכריות, היו ככה טיפה יותר רחבות מהרגיל. כאילו הידיים שלו נבראו לנגינה".

זיגי סקרבניק נולד בשנת 1943 ביערות אוזבקיסטן, בעת שהוריו ברחו מפולין הכבושה ונדדו לכל עבר במסע הישרדות. המשפחה הגיעה בסופו של דבר לארץ ב-1957 והתיישבה בתל-אביב בסמטה קטנה ליד שוק הכרמל. השמיעה המוזיקלית שלו הייתה יוצאת דופן מגיל צעיר מאוד. הוא נמשך לעולם הג'אז ולא עזב את הפסנתר. כשהיה בן 17 הוא ניגן במועדון ביפו והרביץ את עוד אחד מביצועיו הווירטואוזים שהותירו את שומעיו המומים. אוסקר פיטרסון ואלה פיצג'רלד המוזיקאים הגדולים שביקרו בארץ באותו הזמן ראו את הפלא ומיד הזמינו אותו ללמוד בחינם תחת חסותם בניו יורק. לאחר שירות צבאי בתזמורת חיל האוויר הוא מימש את הזמנתם ונסע לארצות הברית ללמוד באחד מבתי הספר המוזיקליים היוקרתיים בעולם – ג'וליארד, באחת התקופות המוזיקליות הדרמטיות ביותר – אמצע שנות השישים.

כשהוא חזר לארץ אריק איינשטיין פנה אליו וביקש ממנו להצטרף ליצירה של אלבום חדש. האלבום של "החלונות הגבוהים" יצא באפריל 1967. סקרבניק חתום על פסנתר, עוגב ועיבוד תזמורתי. ביוני מלחמת ששת הימים פרצה ו-"החלונות הגבוהים" ירדו לסיני להופיע בפני הלוחמים. נישאים על גל הנצחון הגדול הוזמנה השלישיה להופעות בצרפת ואנגליה. סקרבניק נשאר בארץ. הוא סבל מכאבי בטן כרוניים ואושפז. התגלה שמחלת הסרטן התפשטה בגופו במהירות. ב-21.7.1967 זיגי סקרבניק נפטר.

כעבור שנה וחצי, בינואר 1969, אריק הוציא לאור אלבום מכונן נוסף בתולדות המוזיקה העברית: "פוזי". אם "החלונות הגבוהים" נחשב אלבום הפופ הראשון בעברית, "פוזי" נחשב לאלבום שבישר את ראשית הרוק הישראלי. זיגי הונצח בשיר האחרון.

בשיחה שקיימתי עם יואב קוטנר הוא סיפר על "מהפכת פוזי": "כשאני מסתכל על ההיסטוריה אני רואה שזה תקליט הרוק הישראלי הראשון בעברית. מדובר באלבום אוונגרדי. קודם כל מבחינה חברתית; יש כאן מפגש של האליטה הצפון תל-אביבית השמרנית שמפחדת מכל דבר חדש עם החבר'ה מדרום תל-אביב ורמלה שמרגישים בצד הדרך ומחפשים דרך ביטוי. ככה רוקנ'רול נולד בכל מקום, במפגש בין אוכלוסיות שיוצר משהו חדש. מיקי גבריאלוב, שצעיר מאריק בעשר שנים ומנגן באלבום יחד עם הצ'רצ'ילים, סיפר איך הוא הגיע פעם ראשונה ל'הבימה' ונדהם מכל הבניינים היפים והלבנים האלו. אותם מקומות שלאריק הם היו מאוד מוכרים ומובנים מאליהם. מבחינה מוזיקלית; אריק שמגיע מחיק המיינסטרים חיפש צלילים חדשים, השפעות מכל מיני כיוונים, הוא לא רצה לעמוד במקום. הצ'רצ'ילים הביאו את הצלילים החדשים מעבר לים של ביטלס ולד זפלין שרק התחילו. איינשטיין הביא את העניין הארץ-ישראלי, השורשי. הפיוז'ן הזה ביניהם הוא ההתחלה של רוק בעברית. כמובן שהכל היה אינטואיטיבי ולא מתוכנן אבל בפועל בפעם הראשונה נוצר אלבום שעשה מהפכה, שפרץ דרך. פתאום מותר לנגן עם דיסטורשן, פתאום יש בן אדם שצורח באלבום. אלה לא דברים שהיו מקובלים. קטעים 'ביטלסיים' לחלוטין לצד רצועת ג'אז מודבק ופתאום קטע ערבי שנכנס לתוך שיר אחר. החדשנות והחריגה מהנורמה זועקים מהאלבום. זה רוק. ואז, השיר האחרון, "היה היה" שמוקדש לזיגי סקרבניק. שיר ארוך ויוצא דופן מאוד שבמהלכו אריק צורח. אפשר בהחלט להגיד שזאת הצעקה שהתחילה את הרוק הישראלי".

'היֹה היה' הוא שיר של כמעט שמונה דקות. אינסטרומטלי ברובו. לא היה שיר דומה לו במוזיקה הישראלית לפניו. וגם אין הרבה כאלה אחריו, אם בכלל. הוא נפתח בקטע ג'אז של זיגי שהודבק מהקלטה ישנה (החל מ2:13). מדובר בסימפול הראשון במוזיקה הישראלית. אנחנו נכנסים לאווירה אפלה ומעושנת של פאב. נשמעים שיעולים ושקשוקי כוסות בירה אחת בשניה. לאחר קטע הפתיחה של זיגי מתחיל הפסנתר המהפנט של מישה סגל, מלחין ומעבד השיר וקולו של אריק מתחיל לספר את הסיפור הקצר והטראגי:

"היה היה
היה היה
היה היה פעם מלך אחד
היה היה
היה היה

היה היה
היה היה
רחוק למעלה בכה אלוהים
היה היה
היה היה

היה היה
היה היה
היה היה ויהיה הוא לעולם
היה היה
היה היה

היה היה
היה היה
רחוק למעלה בכה אלוהים
היה היה
היה היה"

זה כל השיר. אין בית-פזמון או מבנה מסודר אחר. יש סערה פסיכודלית רבת עוצמה.
השיר שאריק כתב הוקדש לזיגי. במהלך הקלטתו, באופן ספונטני, אריק פשוט צעק צעקת כאב שמפלחת את הלב.

 

ומ-1969 ל-1996. כמעט 30 שנים אחרי, רוקפור, להקת רוק ישראלית – מונח שניתן לומר הודות לאותם החלוצים מניחי הבסיס – מוציאים אלבום מחווה לאריק איינשטיין, שלום חנוך וחבריהם – "בחזרה לשבלול". האלבום מצליח מאוד. "הדבר החשוב ביותר" סיפר לי אלי לולאי, סולן להקת רוקפור "הוא שדרך האלבום שלנו דור צעיר של אנשים נחשפו לדבר המקורי". ב"חזרה לשבלול" הסתיים גם הוא, כמו "פוזי", עם "היה היה".

"היה היה הוא אחד השירים המיוחדים ששמעתי. יש בו משהו שמזכיר לי תפילה. אולי בחזרתיות שלו, בעוצמה. היה לנו חשוב להישאר נאמנים למקור ופחדנו לקלקל אבל בכל זאת הכנסנו קצת מהצבע שלנו, פתחנו איזה חלון לסאונד של רוק מתקדם, שבין כה וכה 'היה היה' נולד ממנו".

ברוך בן-יצחק, גיטריסט רוקפור הוסיף "מדובר בשיר ראשוני בכל המובנים. הטקסט המצומצם, הכאב שעובר ממנו בלי פילטרים. הצעקה היא הביטוי הכי אותנטי של תחושת אין אונים ואין מילים אל מול פרידה אמיתית וכואבת. חבר שאיננו. הביצוע שלנו נאמן למקור במובן שבו הוא יצא מאיתנו בפעם הראשונה – עם זה נשארנו ועם הביצוע הזה אנחנו מופיעים עד היום".

לסיום, את המילים המדויקות ביותר על "היה היה" אמר רוב האקסלי מהצ'רצילים:

"בפוזי היו שירים שקשורים לעבר כמו ארץ ישראל, וכאלה שהיו קשורים להווה כמו שירי הרוק שהקלטנו עם אריק, אבל "היה היה" שייך לעתיד. הוא השיר הבולט והמשמעותי באלבום. זה היה הדבר הכי חלוצי ושאפתני ששמעתי עד אז. הצעקה של אריק ואיך שהוא מבצע את השיר, אף אחד לא עשה משהו כזה קודם בישראל. אני גם לא חושב שאריק עשה אחר-כך משהו דומה לזה. זאת הקלטה שהיא אבן דרך. בעיני השיר הזה הוא A Day In A Life הישראלי".

לזכרם של אריק איינשטיין וזיגי סקרבניק.