ב-8 בספטמבר 2000 נשאל נשיא רוסיה ולדימיר פוטין (אז רק תשעה חודשים לאחר כניסתו לתפקיד) בתוכנית הראיונות של לארי קינג ב-CNN, מה קרה לצוללת הגרעינית הרוסית "קורסק", שטבעה עקב פיצוץ פנימי במהלך אימונים בים הצפוני ב-12 באוגוסט אותה שנה. "היא טבעה", ענה פוטין, ספק בסרקזם ספק בזלזול גלוי במראיין ובצופים. באסון ה"קורסק" נספו כל 118 אנשי הצוות. לאחר שהצוללת התגלתה טבועה בקרקעית הים ב-13 באוגוסט, הציעו הצי הבריטי והצי הנורבגי את עזרתם בתחומי החילוץ וההצלה. השלטונות הרוסיים דחו תחילה כל התערבות זרה, ורק ב-20 באוגוסט הותר לנורבגים להשתתף בחיפושים. למחרת היום הנורבגים הצליחו לפתוח את תא החירום של הצוללת. לפי בדיקת הגופות שנמצאו בו ניתן היה להסיק שלפחות 23 מחברי הצוות נותרו בחיים לאחר הפיצוץ, ולפי מידע שהופיע מאוחר יותר, אפילו היה קשר אקוסטי איתם. הם ככל הנראה נחנקו למוות בעת ההמתנה לחילוץ. הנשיא פוטין קטע את חופשתו בים השחור רק ב-17 באוגוסט, חמישה ימים לאחר האסון.

כאשר נשאל פוטין בראיון ל-NBC לפני כשבועיים וחצי לגבי התערבות של אזרחי רוסיה במערכת הבחירות לנשיאות ארה"ב ב-2016, הוא ענה שבכלל לא ברור שמדובר באזרחי רוסיה. וגם אם כן, לא מדובר בהכרח ברוסים. אולי אלה אוקראינים, או טטארים, או יהודים. בכל מקרה, אמר נשיא רוסיה, לא ברור לו מה רוצים ממנו. הרי לאנשים האלה אין שום קשר לרוסיה כמדינה.

אתמול, בעת הפגנה ספונטנית של תושבי העיר קמרובו בסיביר, בה נספו בשריפה בקניון מקומי לפחות 65 אנשים, אמר מושל המחוז, שקיים באותה הזמן פגישה עם הנשיא פוטין, שמדובר ב-200 אנשי אופוזיציה שעושים "פוליטיזציה" ומנסים לקדם את עצמם על חשבון האסון, ושאין בהפגנה בני משפחות של הנספים. בפועל התקבצו בכיכר העיר לפחות 5,000 איש, רבים מהם חברים ובני משפחה של הנספים (כולל אדם שאיבד בשריפה את אחותו, את אשתו ואת שלושת ילדיו הקטנים, לאחר שניסה לחלץ אותם בכוחות עצמו ונבלם פיזית ע"י נציגי הרשויות), שדרשו מהשלטונות תשובה לגבי הסיבות שהובילו לאסון בו נספו עשרות ילדים (לפי מידע לא מאומת מספר ההרוגים עלול להגיע גם ליותר מ-200 איש). מערכות האזעקה בקניון היו מנותקות, לפחות אחד משלושת אולמות הקולנוע בפנים היה נעול (ויושביו נספו כולם), הבניין לא עמד בשום תקן בטיחותי ואפילו סגל האבטחה והעובדים היה נטול הכשרה ומיומנות כלשהי. ועם זאת מושל המחוז העדיף לדבר על מזימה של האופוזיציה, וערוצי הטלוויזיה שידרו בעיקר קטעים שעסקו בפגישת הנשיא עם פקידי השלטון המקומי.

בישראל רבים נטו לפרש את דברי פוטין החודש בהקשרים אנטישמיים, אבל האמת היא שהקו המנחה של התשובה שלו מחובר הרבה יותר לתשובתו ללארי קינג בשנת 2000, או לתגובות של הרשויות לשריפה אתמול בקמרובו. אפשר לנסח את זה גם כ"לא קרה, ואם קרה- אז מה קרה?". ההתייחסות השלטונית לבחינת אסונות ולזכות הציבור לדעת ברוסיה יכולה להיות רק בהקשר אחד- של זלזול בציבור וזלזול עוד יותר בולט במי ששואל שאלות. זו התרבות הפוליטית והציבורית, וזה כמובן תקף גם בענייני חוץ.

הסכנה המהותית הנשקפת לעולם החופשי מרוסיה לא נעוצה בתפישה אידיאולוגית נוקשה כמו זו של הרפובליקה האסלאמית באיראן או של הסלפיה הג'האדית. היא מסתתרת מאחורי תיאורים סטריליים של מדיניות גאופוליטית- "עולם רב-קוטבי", "דמוקרטיה ריבונית", או כמו שניסח את זה נשיא סין שי ג'ינפינג- "עלינו לכבד את דרך ההתפתחות שבחרה לה כל מדינה". ה"לכבד" הזה פירושו לעצום עיניים אל מול רצח, אל מול טרור, אל מול חתירה נגד מדינות חופשיות ואל מול רשלנות פושעת וקטלנית כלפי אזרחים. היחס היחיד שיזכה לו מי שימחה הוא משיכת כתפיים, חיוך מזלזל או תשובה מתחכמת. יען כי תתעסקו בענייניכם. אם המערכת הבינלאומית בה יש משקל גדול למדינות המערב לא מוצאת חן בעיניכם, מומלץ לבחון באופן מפוכח איך תיראה מערכת "רב-קוטבית" ו"מאוזנת". הניסיון של רוסיה מעיד בסבירות גבוהה שאנחנו עוד עשויים להתגעגע לג'ורג' וו. בוש​.