"בתקופה האחרונה היו דווקא הצלחות לא קטנות, להביא אותם לעסוק במלאכות עבודת כפיים במקומות שהם יושבים. לחבר אותם למשפחות ולחקלאים" מספר אבי רואה, ראש המועצה האזורית מטה בנימין ולשעבר יו"ר מועצת יש"ע, על הניסיון להתמודד עם נערי הגבעות, על רקע גל פעולות תג מחיר בימים האחרונים. בראיון ל'דבר ראשון', מבהיר רואה כי לדעתו אין כיום תמיכה משמעותית בקרב תושבי יהודה ושומרון לפעולות מסוג זה, וכי יש למצות את הדין עם העבריינים. עם זאת, לדבריו הפתרון אינו רק אכיפת החוק אלא עניין חינוכי הדורש מיצוי של המערכות האזרחיות.

"זו שטות וטיפשות" אומר רואה. "זה מעשה ילדותי של התרסה. אנחנו עושים עכשיו תנסו לתפוס אותנו. אם כי האירוע האחרון, שהיה דווקא בגליל של שריפת רכבים, זה משהו שצריך לתת לו טיפול יותר משמעותי כי זה כבר עושה נזקים ממשים לאנשים אחרים. זה לא לרסס כתובת כזו או אחרת".

ראש מועצת יש"ע אבי רואה (יונתן זינדל פלאש90)

"עמדתנו בעניין הזה ידועה", הוא מוסיף. "הדברים האלה נלוזים שבוודאי פוגעים ולא משרתים שום אג'נדה. בנושא החינוכי צריך להשקיע. לא להתעסק רק עם אכיפה. המניעה היא התרופה הטובה ביותר לכל מחלה. בוודאי שמי שעושה את זה אי אפשר לפתור אותו מעונש כזה או אחר. צריך שכל גורמי האכיפה יעשו את עבודתם נאמנה כדי למנוע פגיעות כאלה".

רואה מסביר כי גל האירועים האחרון מגיע אחרי שנה של רגיעה יחסית. "אני לא יודע מה המנוף לאירועים האלה. אולי אלו האירועים האחרונים הקשורים במח"ט שומרון והפרסומים נגדו".

האירועים אליהם הוא מתייחס החלו מוקדם יותר החודש, ביום שבת ה-14.4, אז הגיע כוח צה"ל בפיקודו של מח"ט שומרון החדש, גלעד עמית, לפינוי המאחז הלא חוקי "ראש יוסף" הסמוך להתנחלות איתמר. כוח צה"ל הותקף ע"י ישראלים וההתנגשות התדרדרה באופן קיצוני עד כדי ירי באש חיה באוויר ושימוש באמצעים לפיזור הפגנות. בשבוע לאחר מכן לצד פעולות תג מחיר נוספות, נתלו נתלו שלטי הסתה נגד מח"ט שומרון שזכו לגינויים מכל עבר.

"אנחנו מדברים על כ20-30 חבר'ה" אומר רואה על היקפי הנוער מחוץ למסגרות המצויים בתחומי המועצה האזורית מטה בנימין ומוסיף, "בעבר המספרים היו גדולים יותר. סביר להניח שלקראת הקיץ המספרים יעלו. בחורף, להיות בחוץ ועם אוהל זה קשה יותר. לא כל אחד מוכן לכך".

כראש מועצה אזורית ותיק. האם אתה יודע לאפיין את הפרופיל של מי שמבצעים את הפעולות האלה?

"יש שתי סיבות למעשים האלה. הראשונה היא התרסה מול מערכות הממשל לסוגיהן בעיקר של האכיפה והמנהל האזרחי. זה כולל את המשטרה ואת הצווים המנהליים של אלוף פיקוד. סיבה שניה זה אנשים שמנסים להראות שהם קובעים את סדר היום. יש כאלה בכל תחום אבל יש כאלה שלא יכולים לבוא לביטוי בדרכים אחרות בתחומים של תרבות, שירה, חינוך וכו' הולכים בדרך של 'שופוני אנאס' (מערבית: "תסתכלו עלי", ש.נ.). גם להתפארות בתוך החבורה הפנימית שלהם יש חלק, להראות שהם עושים משהו. אלו המניעים העיקריים.

"בהשוואה למה שאולי היה בעבר, בהתחלה של אירועים כאלה, היום ההתנגדות אליהם היא מקצה לקצה ולא משנה את מי אתה שואל. זה כבר לא משהו שמישהו יכול להזדהות אתו ולומר כי הם מזוהים עם איזשהו קו. היום יש התנגדות גורפת גם של המדינה. הממשלה, באמצעות מהלכים כאלה ואחרים, גם ניסתה להגיע אליהם ולנסות לסייע בכל מיני מסגרות וכיוונים. אך אלה שממשיכים הם בעיקר ממניעים של התרסה."

בכפר דיר עמאר שבגזרת בנימין, נוקבו צמיגיהם של מספר כלי רכב ורוססו כתובות "ניקח גורלנו בידנו", "תנו לנו לטפל בהם". ׁ(צילום: דוברות המשטרה)

לדברי רואה יש קשר ישיר בין תופעת בני הנוער שמחוץ למסגרות חינוכיות לבין תופעות תג מחיר, "נוער הגבעות, אותו נוער שמוגדר כמחוץ למסגרות – המדינה  הקימה מסגרות לא פורמליות, באמצעות תקציבים כאלה ואחרים, כדי שמישהו ישמש אוזן קשבת למה שהם אומרים, למה שמציק להם. לנסות ולכוון את האנרגיות לכיוונים יותר חיוביים. המדינה עושה את זה גם היום. זו הייתה אחת הטענות בעבר כי לא עושים מספיק כדי להתייחס אליהם. הם לא מסוגלים לשבת במסגרת של חינוך פרונטאלי. הם רוצים לצאת לשטח ולעבוד בשטח. המדינה כן נותנת מענה כזה או אחר, תמיד אפשר לומר שצריך יותר, אבל אני מכיר את זה מקורב והיא כן נותנת".

מדוע האנרגיות של אותם בני נוער מחוץ למסגרת דווקא מתנקזות לפעילות תג מחיר?

"נוער רואה דברים בשחור ולבן. זו הנטייה שלו. אין לו מערכות איזונים סבירה כמו לאדם מבוגר עם ניסיון כזה ואחר. לכן הנוער זקוק להכוונות כל הזמן, שיחות, צריך למקד אותו. כשהוא נמצא מחוץ למסגרת חינוכית-חברתית, כזו או אחרת במרחב שלו, אז הוא מביא לביטוי אנרגיות או רצונות שלו בדרכים שבחלקן יכולות להיות חיוביות, ויש חלק שלא הולך לכיוונים חיוביים אז הוא הולך לשליליים. לכן אתה מוצא את הנערים האלה שעושים מעשים כאלה. המענה למצב הזה הוא שתהיה אוזן קשבת. לשוחח איתם גם על המהות, גם על הערכים, גם על המטרות שלנו. שלנו אני מדבר כמדינת ישראל, כבני אדם. כדי שיהיה טוב יותר, אנו זקוקים שתהיה מערכת שתנהל את הדברים. הם בעצם מתריסים נגד המערכת. יש כאלה שאפשר לקלוט אותם לשם ויש כאלה שלוקח יותר זמן. בדרך כלל אם יש אוזן קשבת אז מצליחים להגיע אליהם. חלק מהבעיה היא בכלל להגיע אליהם. הם בועטים ולא מוכנים כי אתה, אני, הוא מייצגים את הממסד ואין להם עניין לפגוש את הממסד, לא משנה באיזה סיטואציה.

"בהתחלה אנו משקיעים מאמץ בלנסות להגיע אליהם. הם יושבים בכל מיני מקומות ולפעמים הם צמאים ורעבים. ניגשים אליהם עם אוכל ושתיה וכך מנסים ליצור קשר ומגע איתם. אח"כ מנסים ליצור איתם איזה שיח. לברר איתם מה הם רוצים ומה הם צריכים. לפי הרצונות מנסים לכוון אותם. כמובן שמדובר בתהליך".