מהן חובות המעסיק בכל הנוגע לקיומם של תנאים פיזיים במקום העבודה? על כך ועוד בטור זה.

כל עובד זכאי לתנאים פיזיים הולמים במקום עבודתו והפרת חובה זו עשויה לזכות את העובד בפיצוי על נזקים שנגרמו לו עקב כך. הזכות לתנאים פיזיים הולמים נגזרת מהחובה החוקתית המוטלת על כל מעסיק, מכוחו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, לשמור על כבוד העובד, על צרכיו ועל סביבת עבודה ראויה עבורו.

במשפט העבודה קיימים מספר הסדרים ספציפיים הקובעים את היקף חובתו של מעסיק בכל הנוגע לקיומם של תנאים פיזיים נאותים במקום העבודה:

  • פקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש] תש"ל – 1970 קובעת כי מעסיק מחויב להתקין חדרי שירותים בשביל העובדים, לקיימם ולהחזיקם במצב נקי.
  • תקנות הבטיחות בעבודה (נוחיות), תשכ"ה – 1970 מפרטות את מספר חדרי השירותים, מיקומם והציוד שאמור להיות בהן.
  • חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א -1951  קובע כי עובד זכאי, במהלך יום עבודתו, להפסיק את עבודתו לשם שימוש בחדר שירותים, בהתאם לצרכיו.
  • פקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש] תש"ל – 1970 אף קובעת כי מעסיק חייב לדאוג להספקת שתיה לעובדים.
  • חוק הזכות לעבודה בישיבה ובתנאים הולמים, תשס"ז – 2007 קובע חובה על המעסיק להעמיד לרשות עובד במקום העבודה כסא לעבודה ולא ימנע מעובד ישיבה במהלך העבודה, אלא אם כן הוכיח המעסיק שביצועה הרגיל של העבודה אינו מאפשר ישיבה.

המעסיק גם יעמיד לרשות העובדים כיסאות או ספסלים מתאימים בעלי משענת גב, במספר מספיק ובמצב תקין, לישיבה בעת ההפסקה.

החוק גם כולל הסדר ספציפי המחייב מעסיקים של מאבטחים לספק להם "עמדה מקורה או מוצלת באופן אחר, המספקת הגנה מגשם ומשמש", ובין היתר להעמיד לרשות המאבטח בעמדה "אמצעי חימום או קירור הולמים, בהתאם לעונות השנה ולתנאי מזג האוויר במקום, ובהתחשב באמצעי החימום או הקירור המקובלים שניתן להפעילם באותה עמדה". בין היתר, נדרש מעסיק של מאבטח לספק לו "גישה לנקודת חשמל ולמים".

למרות החקיקה הברורה ולמרות שהצורך לספק תנאי עבודה הולמים הוא מובן מאליו במאה ה – 21 גם לפי שורת ההיגיון וללא צורך בחקיקה, ולמרות שהדרישות שבחוק הן מינימליות ביותר, עדיין מגיעים לבית הדין לעבודה מקרים שעניינם העסקה ללא תנאים הולמים. בעולם שבו חלק מהמעסיקים (בעיקר בתעשיית היי-טק) מתחרים על העובדים הרצויים להם באמצעות תנאים מפנקים, שכוללים חדר כושר, ארוחות גורמה ופעילויות גיבוש, לא הצטמצם הקוטב השני, הכולל עובדים בתנאים שאינם תנאים. לפני כעשור, התפרסם פסק דין של בית הדין לעבודה, שחשף פרטים על הליך פלילי שעניינו היה מעסיקה שבחצריה נמצאו שמונה עובדים זרים כשהם "מתגוררים" ביחד, בערימת קרטונים ומשטחי עץ מכוסים בניילונים. היחס הזה, שיש מי שמרשה לעצמו לנקוט כלפי עובדים זרים, ננקט לעיתים גם כלפי עובדים אחרים.

בפסק הדין שניתן לאחרונה בבית הדין לעבודה נפסקו לטובת עובדת שהועסקה בחברה ממשלתית סך של 50,000 שקלים בגין עוגמת נפש עקב תנאי עבודה לא הולמים:

העובדת הועסקה במבנה טרומי, שלא היה מחובר לחשמל ובקיץ, ולא היה ניתן להפעיל מאוורר בתוך המבנה שהטמפרטורות בו האמירו אפילו עד 40 מעלות. גם בקשותיה של העובדת להתקנת גגון שייצור צל וימנע את חדירת קרני השמש לא נענו.

בחורף, לא ניתן היה להפעיל תנור חימום או אמצעי חימום אחר, על מנת לחמם במשהו את המבנה. לפי עדות העובדת מי גשם היו חודרים לתוך המבנה לעיתים קרובות, וגם רוחות חזקות.

ככל שנדרשה העובדת להישאר בעבודה לאחר שקיעת החמה – בעיקר בחודשי החורף – הרי שהיה עליה להאיר את המבנה באמצעות פנסים שסופקו לה על ידי המעסיקה.

במבנה לא היו שירותים, ועל מנת לעשות את צרכיה נאלצה העובדת ללכת למבנה משרדים מרוחק יחסית שבו היו שירותים. אומנם מיקום השירותים היה במרחק של 100 מטרים ממקום העבודה, דבר העולה בקנה אחד עם החוק, אבל על מנת להגיע לתא השירותים היה על העובדת לחצות שני כבישים שלא במעבר חציה. כך, במיוחד בימי חורף בהם בשל הגשמים היה קשה להגיע לשירותים, ובשל הצורך לסיים את עבודתה בטרם חשיכה, נאלצה לא פעם להתאפק.

במבנה גם לא היה חיבור למים ולא היתה גישה למי שתיה, כך שהעובדת נדרשה להביא עימה בקבוק מים מהבית כדי לשתות.