תוחלת החיים בקרב האוכלוסיה הערבית נמוכה מזו של היהודים בישראל – כך עולה ממחקר של מכון טאוב שפורסם היום (שלישי). על פי הדו"ח, ממוצע תוחלת החיים של אזרחיה היהודיים של מדינת ישראל עומדת על 82.7 שנים, כמעט שלוש שנים יותר מזו של הערבים. בנוסף לכך, על פי הדו"ח תוחלת החיים בקרב החברה הערבית בישראל נמוכה גם מממוצע מדינות ה-OECD.
כאשר מפלחים את הנתון לפי מגדרים, עולה כי הפער בין נשים יהודיות וערביות הוא הגדול ביותר. על פי הדו"ח, נשים יהודיות נהנות מתוחלת חיים גבוהה בארבע שנים מנשים ערביות.
על פי הדו"ח, ישנה התאמה בין מעמד כלכלי גבוה לבין תוחלת חיים ארוכה יותר. "בבדיקת מצב הבריאות בישראל לפי מעמדן של הרשויות המקומיות נמצא כי ככל שהרמה החברתית-כלכלית של הרשות גבוהה יותר, כך שיעורי התמותה בה נמוכים יותר" כך נכתב בדו"ח. כותבי הדו"ח טוענים כי תוחלת החיים הנמוכה יותר בקרב האוכלוסייה הערבית משקפת את הפערים הקיימים בינה לבין האוכלוסיה היהודית. ההכנסה נטו של משקי בית ערביים בישראל עומדת על כ-9,600 שקלים, לעומת ההכנסה הממוצעת של משקי בית יהודיים העומדת על כ-16,500 שקלים. כותבי הדו"ח מדגישים כי הפער בתוחלת החיים משקפת את הפער הכלכלי וכותבים כי "לו המצב החברתי-כלכלי בשתי הקבוצות היה זהה, רמת הבריאות שלהן הייתה צפויה להיות דומה".
על פי הדו"ח, ההוצאה הציבורית על שירותי בריאות בישראל נמוכה בהשוואה בינלאומית. חלקה של ההוצאה על בריאות עומדת על 7% תמ"ג בשני העשורים האחרונים. נתון זה הוא נמוך בכ-2.5% מממוצע מדינות ה-OECD, ונמוך אפילו מזה של ארה"ב. "העלייה בתוחלת החיים והזדקנות האוכלוסייה מביאות לגידול הצרכים הרפואיים" מסבירים כותבי הדו"ח. "מדאיגה ביותר העובדה שההוצאה בישראל נותרת יציבה למרות הזדקנות האוכלוסייה ועליית מחירי הטיפולים הרפואיים לאורך השנים" נכתב.
כותבי הדו"ח מראים קשר גם בין התקצוב הדל לשירותי הבריאות לבין העלייה בסכום אותו נאלצים משקי הבית להוציא על שירותי בריאות פרטיים. "משקי הבית מוציאים סכום גדול יותר על שירותי בריאות, לפחות במידה חלקית בשל צמצום ההוצאה הציבורית" נכתב בדו"ח. כותבי הדו"ח מראים כיצד הביטוחים הפרטיים הולכים ותופסים חלק גדול יותר בהוצאות משקי הבית על בריאות. כך, בשנת 2000 היוו הביטוחים הפרטיים 18% מהוצאות משקי הבית על בריאות, בעוד שכיום מהווים הביטוחים הפרטיים 37% מההוצאות.
הדו"ח עוסק גם בשוק העבודה הישראלי. על פי הדו"ח, השכר הממוצע במשק הישראלי החל לעלות בקצב גבוה בשנים האחרונות, אחרי מספר שנים בהן קצב העלייה נמוך. כותבי הדו"ח טוענים כי המועסקים בענף ההיי-טק נהנים מעליות שכר משמעותיות מעבר לאלו של שאר העובדים, מכיוון שהביקוש למוצרי ההיי-טק גבוה, אך העבודה בענף דורשת הכשרה רבה.
"לו היו קיימים בענפים אלו מקומות עבודה הדורשים הכשרה מועטה בלבד, אפשר היה לצפות שעובדים בשכר נמוך יעברו הכשרה מתאימה ויעברו לעבוד בענפים אלו, ומעבר העובדים היה צפוי לשפר את שכר העובדים גם ביתר שוק העבודה" נכתב בדו"ח. על פי כותבי הדו"ח הפער בין שכר עובדי ההיי-טק, המהווים כ-10% מכוח העבודה, לבין שכר עובדי שאר המגזרים עומד על כ-2.5%.
