בשישי שעבר התקיים בכפר סבא מצעד הגאווה הראשון של העיר בהשתתפות 3000 צועדים. האישור למצעד ניתן על פי הדינמיקה הנהוגה במקרים רבים כשמדובר במצעדי גאווה בישראל ומתחילה בשלב ראשון בהערמת קשיים שמשדרת שמבחינת הרשויות הן ממש ישמחו שלא יהיה מצעד. למה להן כאב הראש הזה? הקשיים מתמקדים בהטלת עלויות, בניסיון לתחם ולצמצם את הארוע ככל שאפשר וכמובן בדרישה שהמצעד לא יעבור סמוך לאף בית כנסת או מוסד דתי אחר כדי להמנע מפגיעה ברגשות דת. בכפר סבא נקבע המסלול כך שלא יעבור ליד בית חב"ד ובבאר שבע לפני שנתיים חזרה בה המשטרה מהמסלול שכבר אושר על ידה כיוון שהוא "עובר על יד מוסדות דת רבים והדבר עלול להוביל לפגיעה עמוקה ברגשות הדת." פגיעה עמוקה, לא פחות. לעניין של רגשות דת נגיע עוד מעט. ספוילר: אין באמת דבר כזה.
בכפר סבא השנה דרשה המשטרה ממארגני המצעד להקים על חשבונם גדרות בגובה שני מטר לאורך תוואי המצעד ולהציב משאיות או כלי רכב גדולים בצמתים בהן המצעד עובר. הכל בשם הרצון של המשטרה לשמור על ביטחון הצועדים. כמובן שהשיקול היחיד הוא ביטחון הצועדים, לא ייתכן שהשתרבבו שם שיקולים אחרים כמו רצון של המשטרה לעשות לעצמה חיים קלים, אג'נדות אישיות של לוקחי ההחלטות או חוסר הבנה בסיסי של חופש הביטוי והזכות למחאה בחברה דמוקרטית.
זה בכל אופן השלב הראשון של הדינמיקה המקובלת. השלב השני כולל הסרה של מרבית הקשיים שהוצבו או של כולם. זה יכול להיות בעקבות פניה לבג"צ או דרך המשך המאבק בדרכים אחרות. לפעמים זה קורה ממש מהר כמו במקרה של כפר סבא בו הדרישות לגידור ולחסימות הצמתים נזנחו תוך כמה ימים לאחר עתירה לבג"צ. לפעמים זה לוקח שנה. כך היה בבאר שבע לא מזמן וכך היה לפני כמה שנים בירושלים. בהתחלה לא הסכימו לקיים את המצעד במרכז ירושלים והרחיקו את חברי הקהילה לגבעת רם כדי שיהיו מבודדים שם ויביעו את המחאה שלהם באזני עצמם. בשנה שאחרי הם כבר צעדו במרכז העיר וכך זה עד היום. בסופו של דבר המצעד צועד ולכן נשאלת השאלה: אם בכל מקרה המצעד יצעד וללא המגבלות, למה לא לאפשר להם פשוט לקיים אותו מלכתחילה בלי לנסות להקשות בכל דרך אפשרית? בעצם, הערמת הקשיים משקפת מדוע הם צועדים מלכתחילה. המצעד הוא בין היתר מחאה על האופן בו החברה עדיין אינה מקבלת להט"ב והנה באה המשטרה ומראה עד כמה היא חלק מאותה חברה.

ויש את הפגיעה ברגשות דת. העניין הזה של רגשות דת נהג להעציב אותי בתור אדם חילוני כיוון שהבנתי שיש קבוצת רגשות שלמה שנמנעת ממני. הרגיש לי מאוד לא הוגן. לא מספיק שאני גבר והעולם הרגשי שלי מוגבל בלאו הכי? מאוחר יותר גיליתי בהקלה שמדובר בפיקציה ובעצם לא נמנע ממני דבר. למה הכוונה? כל מה שמכונה רגשות דת הם רגשות רגילים שבמקרה נחווים על ידי אנשים דתיים. לאנשים דתיים אין מבנה רגשי שונה מאשר שאר האוכלוסייה, הם חווים את אותם רגשות כמו השאר. הם יכולים למשל להיעלב כשמישהו (נגיד ליאור שליין) מדבר על אלוהים כחבר דמיוני. הם עלולים להיפגע כשמותחים ביקורת או לועגים לאורח החיים שלהם. הם יכולים להרגיש חוסר נוחות כשחולף מולם מצעד גאווה. מדובר ברגשות רגילים. בישראל המקוטבת וחסרת הסובלנות של היום רגשות רבים של אנשים רבים נפגעים כל הזמן. אז למה למתג רגשות כרגשות דת? יש לזה שני יתרונות בולטים. הראשון הוא שזו דרך נוחה להסוות רגשות שלא תמיד נעים להודות בהם. לא תמיד נעים לומר שאתה לא מסוגל להכיל ביקורת או שמראה של הומואים ולסביות צועדים מעורר בך חוסר נוחות במקרה הטוב ומשהו הרבה יותר גרוע שעוד פחות נעים להודות בו במקרה הרע. השני הוא שזה מעניק לרגשות שלהם ארומה נעלה יותר. זה לא סתם רגש, זה רגש דת, יש לו מעמד חשוב יותר. לפעמים הוא נזקק למעמד הזה כיוון שהוא ניצב מול רגש אחר. נחזור לסוגיה של מצעד גאווה שחולף ליד בית חב"ד. אני חושד שרוב באי בית חב"ד לא באמת סובלים מפגיעה קשה ברגשותיהם ואם הם סובלים אז לפעמים צריך גם לדעת להתמודד. אבל לצורך העניין נניח שיש פגיעה. מה עם הפגיעה בצועדים? מה עם העלבון של בחור הומו או בחורה לסבית שעצם הנוכחות והנראות שלהם היא בלתי נסבלת עבור מישהו?
לפעמים משתמשים במונח פגיעה ברגשות דת כשבעצם מדובר במשהו אחר. כאשר מוזיאון המדע בירושלים מכסה בווילון ורוד מיצג על אבולוציה בזמן שבתי ספר חרדיים מבקרים במוסד ומסביר שהכוונה היא להמנע מפגיעה ברגשות זה לא ממש מדויק. אפשר להבין (אם כי לא בהכרח להסכים) את השיקול של המוזיאון אבל העיקר איננו פגיעה ברגשות אלא פגיעה בבורות שמתעקשים להנחיל לאותם ילדים. כשמדובר בחינוך חרדי אפשר להבין מה מניע את הרצון שלא להיחשף לאבולוציה (אם כי כמה חסר ביטחון בדרך שלך אתה צריך להיות כדי לחסום כל דבר שעלול לחלוק עליה?). מה שקשה לקבל זה עד כמה החינוך הממלכתי נרתע מללמד את הדבר הכל כך חשוב ובסיסי הזה – איך התפתחו (וממשיכים להתפתח, אם כי ממש ממש לאט) החיים בכדור הארץ. מעטים מאוד בכל שנתון נחשפים לתורת האבולוציה והכל בשם הרתיעה מעימות עם תפיסות דתיות. אין סיבה אחרת להמנע מלימוד שלה. עבור אנשים משכילים רבים זו לא רק פגיעה ברגשות אלא גם עלבון לאינטליגנציה. חשוב לציין, מבחינת העולם המדעי האבולוציה היא עובדה. לא תאוריה, לא ספקולציה שדורשת הוכחה, עובדה. מדהים עד כמה מגזרים שלמים מעדיפים שלא לבחון את תפיסת העולם שלהם גם כאשר היא מתנגשת עם המציאות והעובדות, ובוחרים במודע בחיי בורות. ככה ימשיכו לגדול דורות של תלמידים שידעו שהעולם נוצר לפני ששת אלפים שנה והחיים נבראו חמישה ימים מאוחר יותר בדיוק בצורתם הנוכחית. איך ליאור שליין היה אומר? שיהיה לנו בהצלחה.