היום בבוקר הלך לעולמו בגיל 96 שמעון 'סמיון' רוזנפלד. הישראלי האחרון ששרד את מחנה ההשמדה סוביבור ולקח חלק פעיל בלחימה בעת המרד במחנה בסתיו 1943. ממחנה סוביבור הצליחו לברוח 300 מתוך 600 האסירים וכ-50 נותרו בחיים לאחר המלחמה, מה שככל הנראה הופך את רוזנפלד לניצול האחרון של המחנה הידוע לשמצה. רוזנפלד הותיר אחריו שני בנים וחמישה נכדים.
רוזנפלד נולד בשנת 1922 בכפר צ'רנובקה שבאוקראינה. בשנת 1940 התגייס לצבא האדום ובזמן שלחם נגד הגרמנים נרצחה כל משפחתו בקבר אחים סמוך לכפר בו התגוררו. "צ'רנובקה הייתה מקום שקט. אף אחד לא ידע עליו" סיפר רוזנפלד בשיחה עם חניכים מהנוער העובד והלומד בטקס הזיכרון ל-70 שנה לפרוץ המרד. "ב-27 במאי 1942 הרגו את כל הכפר באותו הבור. היו שם 2,300 איש. יש לי תמונות של הקבר הזה. השלטון הסובייטי החליט שאסור לכתוב "יהודים" על הקבר, הם כתבו "אזרחים סובייטים". 2,300 איש. ובאותיות קטנות למטה כתבו ביידיש".
בעת שירותו בשנת 1941 נפצע בקרב ונלקח כשבוי מלחמה למחנה במינסק שם מוינו והופרדו האסירים היהודים משאר האסירים. בספטמבר 1943 הייתה קבוצה של חיילים יהודים, סמיון בניהם, שנפלו בשבי והועסקו במינסק בעבודות כפייה. לאחר מספר חודשים הם נשלחים למחנה ההשמדה סוביבור, המהווה חלק ממתקני ההשמדה של מבצע ריינהארד בגבול המזרחי של פולין (יחד עם טרבלינקה ובלזץ). חלק מהחיילים היהודים שנשלחו לסוביבור לא נשלחו לתאי הגז כמרבית היהודים שהיו במשלוח, אלא הוצאו מהרציף והועסקו בעבודות כפייה בסוביבור. בתוך המחנה נוצר קשר בין קבוצת החיילים לבין המחתרת שהתגבשה במחנה בפיקודו של לאון פלדהנדלר, מי שהיה ראש היודנראט בגטו ז'ולקייבקה בפולין. ראש קבוצת החיילים היהודיים; אלכסנדר (סשה) פצ'רסקי שהיה קצין בדרגת סגן בצבא האדום הפך למנהיג הצבאי של המרד.
המרד תוכנן בקפידה לשעה 16:00 של ה-14 באוקטובר 1943 כאשר במהלכו המורדים זימנו קציני אס אס לאחד הביתנים למדוד מעילים, נעליים ותכשיטים, ושם רצחו אותם. בסופו של דבר הצליחו המורדים לחסל 11 קציני אס אס ו-3 שומרים אוקראינים. מעל ל-300 אסירים הצליחו לברוח מהמחנה אל היערות.
"אלכסנדר פצ'רסקי זכר אותי ממינסק, הוא קרא לי לצד ואמר לי: הארון הזה הוא של קרל פרדצל. קרל פרדצל הוא המפקד של המחנה הראשון (בתוך מחנה סוביבור היו ארבעה מחנות). פצ'רסקי אמר לי: "הוא צריך להגיע ב- 16:00 לקחת את הארון. אתה תוכל להרוג אותו?". "מי? פרדצל? בשמחה רבה!" חידדתי את הגרזן. בימים ההם לא חשבתי שאפשר להרוג מבלי לחדד את הגרזן" סיפר רוזנפלד בעדות שנתן ביום הולדתו ה-91, במפגש עם גרעין תמר של הנוער העובד והלומד. לאירוע גם הגיע ארכדי וייספפיר, לוחם נוסף ביחידה של אלכסנדר פיצרסקי שהגיע לארץ מקייב והשתתף באירוע שאירגנו לרוזנפלד בבית האבות של עמיגור לכבוד יום הולדתו. האירוע התקיים בנוכחותה של נכדתו של פיצרסקי שהביאה איתה את החולצה שתפרה לוקה לפיצרסקי לקראת הבריחה ממחנה המוות סוביבור. החולצה ניתנה לארכיון בית לוחמי הגטאות.
"למה התחלנו את המרד בנגריה? כי מהחלון הזה רואים את הכניסה למחנה הראשון. ביום הם נכנסו מכאן, כי זה היה מחנה מספר 1. מסביב גדר עם קוצים, שני אנשים פותחים את השער וכל היום השערים פתוחים. בשעה 17:00 הם סוגרים אותם. מי שיעבור ליד השער- אפשר לירות בלי אזהרה. אז אנחנו עומדים, רואים שבדיוק 16:00. על הסוס נכנס סגן המחנה נאוימן. יש לו פגישה אצל התופר. אצל התופר ישבו שני אנשים שלנו יהודים, נאוימן מדד מעיל והיה לו לא נוח לזוז. שובייב, אחד האסירים, נתן לו מכה ונאוימן צעק". רוזנפלד הוסיף שהיהודים לקחו את האקדח לשומר המחנה שחוסל והמשיכו לנסות לנטרל את מעט החיילים הנאצים שהפעילו את מחנה ההשמדה בו נרצחו כ-250 אלף יהודים.
"אחרי זה הלכו גרמנים לסנדלר. ככה השגנו עוד רובים. שם היה קל יותר להרוג כי מי שישב כדי למדוד נעל, היה יותר קל לטפל בו. הוא פשוט יושב והיהודי מאחוריו שובר לו את הראש לשני חלקים כשהוא נתן לו מכה. וכך הרגו שניים בסנדלריה".
"מחנה מספר 2 היה מחנה של מחסני בגדים. שם עבדו איזה 100 איש וכמעט כולם מהולנד. היו שם גם הרבה נשים מהולנד. עבדו שם ארבעה גרמנים. אנחנו רצינו את ראש הקבוצה. בשביל זה הכנו מראש מעיל טוב מעור ובחורה יהודייה באה לגרמני. הגרמנים הסתובבו שם לבדוק איך האנשים עובדים ומסדרים בגדים. לפני זה שברו ארון ושלחו את למנסקיי ועוד שלושה אנשים לתקן אותו. הבחורה באה לגרמני אחד ואמרה לו שיש מעיל טוב מעור. הגרמני שמע זאת ואמר "או! איפה?", והיא אמרה: "בוא, אני אראה לך, המעיל מעולה". הוא הלך ושם צבולסקי חיכה ותיקן את הארון. והרג אותו. והסתירו אותו בתוך הארון. הבחורה באה לגרמני שני ואמרה לו שיש מעיל מעור. "איפה?" "בוא, אני אראה לך" וצבולסקי… ואין את הגרמני השני. היא באה אל הגרמני השלישי "יש מעיל מעור", "איפה" ואותו דבר קרה גם לגרמני השלישי. אז כל זה התחיל בשעה ארבע. וצריך לסיים עד חמש".
על הבריחה מספר רוזנפלד: "אנחנו כולנו עמדנו בכיכר. פצ'רסקי אמר לכולם לצאת לכיכר. ואז אנחנו רצנו! רצתי עם הגרזן דרך השער. רציתי להרוס את הגדר עם הקוצים. לא הצלחתי ואז טיפסתי עליה. עברתי אותה ורצתי עד ליער. ביער הרגשתי שחם לי ברגל, אני מצטער, אבל הורדתי מכנסיים, כדור נכנס לי ברגל. רק מתי? אני לא יודע מתי. אני לא הייתי מאמין אם מישהו היה אומר לי שנכנס לי כדור ברגל, כי לא הרגשתי את זה".
מחנה סוביבור הוקם במארס 1942 יחד עם מחנות ההשמדה טרבלינקה ובלזץ. 250 אלף יהודים, רובם מפולין, הולנד וסלובקיה, נרצחו במחנה מאפריל 1942 עד אוקטובר 1943. הוא פורק לאחר המרד, ועד השנים האחרונות הסברה הייתה שהנאצים השמידו אותו עד היסוד. בעקבות החפירות הארכיאולוגיות שהתקיימו במקום בשנים האחרונות בראשות יורם חיימי, המגלה שרידים וחפצים של קרבנות עד היום, התגלה שבמקום נשמרו עוד מספר מבנים לאחר ההשמדה ששימשו את הפולנים.
רוזנפלד שרד בכפור ורעב ביער ביחד עם עוד קבוצה של ניצולים במשך כעשרה חודשים, עד שהצטרף חזרה לשורות הצבא האדום באזור העיר חלם. בינואר 1945, לקראת סוף המלחמה, נפצע קשה בקרב על גבולה של גרמניה וידו כמעט ונכרתה. בסופו של דבר הגיע עד ברלין ומשם חזר לרוסיה, בה חי עד 1990 וממנה עלה לארץ. בשנים האחרונות חי בדיור המוגן של "עמיגור", בגבול תל אביב רמת-גן. בשנת ה-70 למרד הוקמה במקום אנדרטה לזכרו של המרד ומפקד המרד פצ'רסקי בטקס שבו השתתפה גם נכדתו של פצ'רסקי, שנפטר ברוסיה ב-1990.
