הדלת ל'חצר הנשית – חיפה' פתוחה, טרם הכניסה כבר נשמעים קולות צחוק ומוסיקה. המעבר מהרחוב לתוך החצר הוא מעבר בין שני עולמות, שתי מציאויות, האחת, לדברי ט', בת 18.5, מציאות של ג'ונגל והשניה, בית בטוח. כל מי שנכנסת בדלת מתקבלת בחיוך ובחיבוק מנערות וצעירות שיושבות או רוקדות או אוכלות במבואה.

על התמונה הפסטורלית מאיימת סגירת 'החצר הנשית' בסוף החודש, וקשה להתעלם מכך שכל חיוך וכל צחוק מלווים בכאב ופחד גדול. 'החצר הנשית' בחיפה מהווה בית לכ-250 נשים בממוצע בשנה בגילאי 13 עד 25. כ-40 נשים משתתפות בכל אחד מימי הפעילות. נשים יהודיות, מוסלמיות, נוצריות, לסביות, טרנסיות, עולות חדשות וצבריות. המגוון מתבטא גם במצבי החיים השונים של הצעירות – מתלמידות בבית ספר שמגיעות עם הילקוט עד לנשים נשואות ואמהות יחידניות עם ילדים, בנות שירות לאומי וחיילות בשירות צבאי וגם צעירות שמנותקות מכל המערכות.

"אני אוהבת את זה שלא משנה מאיזו דת את או מאיזו עדה את, כולנו ביחד, אין פה גזענות, כולן מקבלות אחת את השניה אותו דבר, כולן פה אחיות שלי".

ה"חצר" הראשונה הוקמה ביפו לפני 14 שנה ביוזמה פרטית, והציעה גישה חדשה ומכלילה בעבודה הסוציאלית. בעקבות ההצלחה ביפו, הוצע לעמותת החצר הנשית להקים עוד חצרות ברחבי הארץ בשותפויות שונות. בנתניה, קריית מלאכי וחיפה "חצרות" נוספות בעלות של 700,000 שקלים לכל חצר. הכסף לשלוש השנים הראשונות, הגיע מהמוסד לביטוח לאומי, על בסיס סיכום כי אם הפעילות מוכתרת כהצלחה, תעבור הפעלת המקום למימון משותף: בחציה על ידי העמותה והמחצית השניה על-ידי משרד הרווחה והרשות המקומית.

צילום באדיבות "החצר הנשית" בחיפה

החצר הנשית בחיפה היא מרחב בטוח לנערות וצעירות בעיר, ופועלת כבר 3 וחצי שנים. המקום נפתח לבקשת הגורמים המקצועיים בעיריית חיפה לפני שלוש וחצי שנים אך כבר חצי שנה שמשרד הרווחה מסרב להעביר את חלקו. העירייה, לטענתה, תומכת בהמשך הפעלת הפרוייקט אך לא תוכל לעמוד בכל התקציב המדובר ללא תמיכת המשרד.

זה מספר שבועות נמצאות המתנדבות בתהליך פרידה מהנשים בחצר, תהליך קורע לב לדברי שני וורנר, מנהלת החצר: "התהליך מייצר רמות בלתי נסבלות של מצוקה ואין שום כוונה להעביר אותן אותו שוב בעוד כחצי שנה". וורנר מסבירה שאלה נשים שחייבות יציבות והחצר היא "אי של יציבות בחייהן, ולא תוכל להמשיך להיות יציבה אם כל הזמן איום הסגירה ירחף מעליהן. החוויה היא של אובדן שליטה, של העדר אוטונומיה, של מציאות פרוצה ולא מובנת – והחצר באה לתת קונטרה לכל אלה".

בין משרד הרווחה והעירייה היה סיכום על מצ'ינג (חלוקת מימון פרוייקט בין כמה גופים), טוענת וורנר. אתמול בבוקר (חמישי) פרסם המשרד כי, "משרד הרווחה רואה חשיבות רבה בטיפול ובתמיכה בנוער בסיכון ומפעיל תכניות רבות ומגוונות המסייעות לבני הנוער, וזאת גם בעיר חיפה. בנוגע לחצר הנשית – נציין כי למרות שבין משרד הרווחה לעמותה אין התקשרות להפעלת התוכנית, משרד הרווחה יחד עם עיריית חיפה הצליח למצוא פתרון מידי בהיקף של 170,000 ש"ח וזאת על מנת לסייע למסגרת". וורנר מסבירה כי מדובר בתמיכה נקודתית, "מבחינתם (משרד הרווחה מ.ר) המשבר נגמר וזה כמובן לא נכון, בלי שאנחנו יודעות שיש המשך לפרוייקט אנחנו בכל מקרה נאלץ לסגור את החצר בסוף החודש".

שני וורנר, מנהלת החצר "החוויה היא של אובדן שליטה, של העדר אוטונומיה, של מציאות פרוצה ולא מובנת – והחצר באה לתת קונטרה לכל אלה".

משרד הרווחה דורש מהעמותה לאמץ את אופני הפעילות הקיימים, "במשך השנים הומלץ לעמותה לנקוט בצעדים שונים להבניית השירות לכדי מודלים אותם המשרד מתקצב באופן שוטף יחד עם הרשות המקומית, אולם העמותה בחרה שלא לנקוט בצעדים אלו. נדגיש כי משרד הרווחה מפעיל מענים נרחבים לבני נוער בסיכון ודואג למציאת פתרון לכולם וכך גם במקרה ובו המסגרת תאלץ להיסגר המשרד ימצא פתרון מיידי לנערות". וורנר מסבירה שאף מודל לא יצליח לתת מענה לכל תחומי החיים של הצעירות ולשמר את הייחודיות של החצר הנשית.

כשפנו מהחצר הנשית אל ח"כ מרב מיכאלי, יו"ר סיעת המחנה הציוני, פנתה מיכאלי למשרד האוצר, למשרד הרווחה ולראש עיריית חיפה בקריאה להתערב ולמצוא את המימון להמשך הפעלת החצר. "לא ייתכן שלמה שלא נכלל 'במודל' שמתאים למשרד הרווחה לא ימצא תקציב. בסך הכל צריך לחשוב קצת מחוץ לקופסה. החצר הנשית קמה מלכתחילה כי אין מספיק מסגרות נכונות לטיפול בצרכים המיוחדים לנערות. אבל אחרי שהן מצליחות, ולחצר הנשית יש הישגים מוכחים, המערכת מתנה להן תנאים".

צילום באדיבות "החצר הנשית" בחיפה

הייחוד
הייחודיות של החצר באה לידי ביטוי, ראשית לכל, בתפיסה המלווה את הצוות שהיא תפיסה חדשנית ביקורתית ופמיניסטית. בכוונה לא מגדירים ומתייגים את הצעירות כ'נערות בסיכון' או 'נערות מנותקות', החצר הנשית פונה לכולן. "אנחנו לא מאמינות בלהטיל ולשים תיוגים על הנערות ועל המשפחות שלהן, אנחנו לא נדבר אליהן שונה מאיך שהיינו מדברות אל כל אחת האחרת" מדגישה וורנר. "אבל אנחנו כן יכולות להגיד שהנערות והצעירות שמגיעות אלינו הן נערות שמתמודדות עם מצבי סיכון ומצבי סכנה, שחיות בשוליים החברתיים, שחיות בעוני ובהדרה חברתית". הצוות מורכב משלוש שכירות ועשרות מתנדבות, וביחד הן נותנות מענה לצורכי הבנות.

החצר היא מרחב נשי מגן ומוגן שתמיד אפשר להתקבל אליו, "אין קריטריונים למעט גיל ומגדר והבחירה לקחת חלק בתהליכים כאן היא לחלוטין חוויה של שליטה ואוטונומיה", כך וורנר. המודלים שמציע משרד הרווחה ידרשו מהעמותה לסגור את דלת החצר לחלק מהנשים שכיום מוצאות בו בית. אם העמותה תאמץ למשל את מודל ה"בית חם" היא למעשה תוכל לפעול רק עם 15 נערות בשנה על בסיס קבוע ורק נערות עד גיל 18. מסגרות אחרות לדברי וורנר יתנו מענה נקודתי למצוקה ספציפית ולא למכלל חייהן של הצעירות. "דורשים מאיתנו לפרק את הצעירות לגורמים כדי לתייג כל אחת למודל שמתאים למשרד הרווחה ולא רואה אותה כאדם שלם".

משהו מתוק
בית זו כנראה המילה הכי טובה שיש לתאר את החצר הנשית. אוכל תמיד פרוס על השולחן, סלט, תבשיל, עוגה, פרי או מה שהכינו הנשים באותו הרגע. "כל יום יש פה יומולדת ואם אין יומולדת גם תהיה עוגה, "צריך משהו מתוק" מספרות הנשים.

מבחינת נשות הצוות כל מה שרלוונטי לחייהן של הנשים – רלוונטי לצוות החצר. חברות הצוות נותנות מענה לתחומים רבים בהתאם למידת הרצון של הצעירות. יעוץ והכוונה בתעסוקה, מיצוי זכויות מול מוסדות המדינה, עזרה מול המשפחות, מול בתי הספר, בן הזוג, אוזן קשבת, הכוונה רפואית וכל דבר שאפשר להעלות על הדעת. לפעמים הסיוע יהיה רק בהכוונה ובעצה ולפעמים מישהי מצוות החצר תלך עם הצעירה לגורם הרלבנטי ואף תדבר בשמה ותתווך את מצוקתה.

זה הבית
הצעירות מגיעות לחצר בפעם הראשונה לרוב באחת משתי דרכים. הראשונה היא דרך חברה שמספרת שבחצר היא תמצא אוזן קשבת וסיוע למצוקה בה היא נמצאת. השניה היא המספרה החינמית שפועלת בה בימי שני. נערות וצעירות מגיעות לצבוע את שיערן או להסתפר ונחשפות למרחב ולצעירות האחרות שם.

ר' בת 16 מספרת שכשהיתה בכיתה ז' שתי חברות סיפרו שהן הולכות לצבוע את השיער בחינם, הן הסבירו לה קצת מזה והיא הצטרפה אליהן "שני קיבלה אותי ישר כשהגעתי בזרועות פתוחות ומאז אני יודעת שלא משנה מה יקרה המבוגר הראשון שאני אתקשר אליו זו שני". ט' בת 18.5 הגיעה עם חברה לפני כשנתיים לחצר הנשית וגילתה מקום שכיף בו ושאין בו תנאים לקבלה. א' בת 15 גם היא הגיעה בזכות המספרה לפני מספר שנים. א' מספרת שכשהגיעה לחצר "התאהבתי" היא גילתה בה הרבה דברים "גיליתי הרבה על עצמי, על חברות, על החיים".

צילום באדיבות "החצר הנשית" בחיפה

שלושתן יושבות ומספרות על החצר הנשית, מידי פעם נזכרות במשהו מצחיק וצוחקות אך מתקשות להסתיר את הדמעות והחשש הגדול לעתידן ולעתיד חברותיהן. ככל שהשיחה מתקדמת מצטרפות עוד נשים, גם מתנדבות ועובדות, כולן רוצות להצטרף כדי להעביר את המסר שר' סיכמה אותו במשפט "זו ממש משפחה כאן, זה בית".

ר' אומרת "זה באמת מקום שאפשר לברוח אליו מהמציאות" וא' מוסיפה שאם היה להן שלט הוא היה "תשתחררי – הגעת לחצר הנשית". השחרור שהבנות מתארות הוא גם כתוצאה מהמרחב המכווין שמקל על היום יום שלהן, ט' מתארת "פותרים איתך את הבעיות, אם את צריכה עזרה בלימודים, במשפחה, עם החברות, הבן זוג וכל דבר אינטימי נשמר פה ולא יוצא החוצה".

מרחב בטוח
השחרור גם מגיע מהיותה של החצר מרחב נשי נטול גברים. כולן מסכימות שהעדר הגברים מאפשר להן להשתחרר, ללכת רק עם חזיה, לרקוד מבלי לחשוב איך הן תיראנה, לאכול המון. ט' מסכמת זאת "כשאת בחברת בנים את לא תרגישי כמו שאת" וממשיכה "יש פה משהו ממש מיוחד שזו החצר הנשית, רק נשית, אין בחיפה עוד מקום שהוא רק לנשים".

א' אומרת "הרבה דברים התחילו והסתיימו בחצר הנשית, הרבה מערכות יחסים", החצר לדבריה לימדה אותה אמפתיה,  "אין דבר יותר כיף מלגלות מישהי חדשה". כולן מספרות כמה קל להתחבר למעגל ור' מוסיפה "אני אוהבת את זה שלא משנה מאיזו דת את או מאיזו עדה את, כולנו ביחד, אין פה גזענות, כולן מקבלות אחת את השניה אותו דבר, כולן פה אחיות שלי".

"היתה לנו את הבגרות בלשון ורובנו היינו נורא לחוצות מזה, ואם לא שני אני הייתי הבן אדם הכי מתוח בעולם. לא הייתי מצליחה לעבור את זה" מספרת א', "היא נתנה לי את הביטחון של 'אוקי את תצליחי מה את דואגת?'." ט' מתארת את התחושה שלה נוכח החשש מסגירת החצר "זה כמו לאבד את המשפחה, קרוב משפחה שהיה חשוב לך, אמא או אבא, בסדר, אצלנו אין אבא, אמא, סבתא, סבא אבל יש לנו בנות. כאן טוב לנו."

המציאות היא ג'ונגל
מאיה גוטמן, מדריכה פרוייקט תיקלוט (DJ) במקום, "אני 'צוות' ואני באה לפה וזה מעצים אותי לבוא לפה, ואני בשנות ה-30 לחיי ואני אומרת 'הלוואי והיה לי מקום כזה כשאני הייתי צעירה". גוטמן מגיעה מתחום הטיפול, היא מטפלת במוסיקה והיא מצביעה על כך שוב ושוב, שהדרך של החצר פשוט עובדת "מפחיד אותי שבמקום שמודלים כאלו יתפתחו עוד ועוד אנחנו חוזרים אחרות באיך שאנחנו עוזרים לנערות ולנשים צעירות". יהלי דובדבני, רכזת המרחב "המקום הזה בגלל הגישה הייחודית שלו נוגע בכל כך הרבה בנות שלא מצליחים להגיע אליהן. אם המקום הזה יסגר נשאר פה ריק מאוד גדול. זה מכעיס אותי כשמדברים ממשרד הרווחה שימצא פתרון, 'איזה פתרון?' אנחנו צמחנו כי לא היה פתרון, זה מאוד מפחיד ועצוב".

"החצר היא הבית" – צילום באדיבות חצר הנערות

ט' מתארת את הסגירה של החצר כמעבר דירה של משפחה "אבל זה לא כאילו הם עברו למקום אחר, הם עברו לגיהנום, המציאות בחוץ זה ג'ונגל, לא באמת אפשר להסתדר שם, פה זה אחרת" וא' ממשיכה אותה "זה כמו עולם מושלם, אין מילים מספיק חזקות לתאר את האובדן".

חברת הכנסת מרב מיכאלי "לא ייתכן שלמה שלא נכלל 'במודל' שמתאים למשרד הרווחה לא ימצא תקציב. בסך הכל צריך לחשוב קצת מחוץ לקופסה.

רותי שפירא, מתנדבת ומטפלת במגע מצטרפת לשיחה ואומרת "אני כועסת כי יש כאן מודל מאוד מאוד ייחודי מבחינת טיפול באוכלוסיות שזקוקות לתמיכה. יש מחסור נוראי במענה למגוון אדיר של אוכלוסיות, זה לא רק נשים ונערות. זה גם הומוסקסואליים, מבוגרים, קשישים, לא משנה, ויש עמותות לזה ולזה ולזה. והנה הדבר נעשה על ידי אנשים פרטיים. העמותה הזו מתקיימת לרוב על ידי מתנדבות, רוב הצוות הוא מתנדבות. המדינה אמורה לטפל 11באזרחיות שלה. בראיון עם חיים כץ שר הרווחה ששמעתי לפני שבוע ברשת ב' הוא הסביר שהתמיכה של המדינה בצעירים מפסיקה בגיל 18 והוא עכשיו רוצה לגייס 100 מליון שקל כדי להעלות את גיל הזכאות ל28, כדי לדאוג שתהיה להם הכשרה מקצועית וזה וזה, הלו!!! המקום הזה מיישם את מה שהוא רואה לאופק, אנחנו התחלנו, איך הוא לא שם פה לא 170 אלף שח אלא מליון. זה מכעיס אותי".