לאחר 77 שנים שבהן חיכתה בריטניה לזכות שוב באליפות ווימבלדון הנערכת על אדמתה, הביא הטניסאי אנדי מארי למדינה המארחת זוג אליפויות ברצף מהיר.

מארי הקהה הגשות מפוצצות בהחזרות מהירות, ושיחק טניס מרשים וחסר טעויות תוך כדי שהוא נותן חבטות נועזות. אתמול הוא ניצח את יריבו מילוש ראוניץ' הקנדי 4-6, 6-7,ו-6-7 וזכה בגביע השני שלו בטורניר ווימבלדון ובשלישי בטורנירי גראנד סלאם.

עם גמר התחרות, בעת שישב על הספסל ליד המגרש, הזיל מארי דמעות אל תוך מגבת האימונים שלו. "בפעם האחרונה, הרגשתי הקלה גדולה. הרגשתי… לחץ כל כך גדול שלא הייתה לי באמת אפשרות ליהנות מזה יותר מדי," אמר מארי. "אז אני הולך לוודא שאני איהנה מהלילה הזה".

היה זה הגמר ה-11 שבו שיחק מארי, השחקן המדורג שני בעולם, אך הייתה זו הפעם הראשונה שבה לא שיחק נגד הטניסאים נובאק ג'וקוביץ' או רוג'ר פדרר.

הוא לא נדרש להתמודד עם אף אחד מהיריבים האלה בשבועיים של הטורניר: השחקן המדורג שישי בעולם, מילוש ראוניץ', ניצח בחצי הגמר ביום שישי את פדרר, וגם ניצח את השחקן שהעיף את ג'וקוביץ', סאם קווארי. הניצחונות האלה עזרו לראוניץ' להיות השחקן הראשון המייצג את קנדה בגמר הגדול.

הוא עשה זאת, בעיקר, באמצעות הגשות מהירות ומאיימות. אך אתמול אחר הצהריים, בפני 15,000 צופים, הצליח מארי להמעיט מאותם כישורים שהביאו את ראוניץ' לגמר.

עדות ליכולתו של מארי להחזיר כדורים, יכולת הדורשת שילוב של תזמון ומיומנות, אפשר לראות בכך שנדרשו לראוניץ' 36 דקות וחמישה משחקים שבהם הגיש כדי להשיג את האייס הראשון שלו (הכנעת היריב בהגשה ראשונה). שוב ושוב, הצליח מארי להחזיר את הכדור מעבר לרשת, גם כשהכדור נע ב-147 מייל לשעה.

ראוניץ', המתמחה בהגשות פתיחה, השיג רק 8 נקודות בחבטה ראשונה, נקודה אחת בלבד יותר ממארי.

לפי הסטטיסטיקות הרשמיות, עשה מארי רק 12 טעויות שיכול היה למנוע. על אף שמדובר בספירה סובייקטיבית, כל מי שצפה במשחק יכול להעיד שהחבטות שלו היו נקיות ובטוחות, הוא פגע בכדור באופן מדויק, וניצל כל הזדמנות לחבטה עוצמתית.

היו אלה שבועיים די קשים במדינת בריטניה; ההחלטה לעזוב את האיחוד האירופי, ובעקבותיה הירידה הדרמטית בערכו של הפאונד המקומי, והתפטרותו של ראש הממשלה דיוויד קמרון, שאף הגיע לצפות במשחק. קמרון ישב במרחק כיסאות ספורים מהנסיך וויליאם ואשתו קייט.

על רקע האירוע, בזמן הטורניר נשאל מארי על ידי עיתונאי האם הוא רואה בעצמו  "התקווה האחרונה" של בריטניה. השחקן הסקוטי ביטל את השאלה ואמר: "המצב לא עד כדי כך רע, לא כך?"

"זה ללא ספק הטורניר הכי חשוב בשבילי בכל שנה," אמר מארי. "אני גאה להחזיק בידיי את הגביע שוב".