התאחדות התעשיינים מקימה היום (רביעי) בכנסת את ״השדולה לעידוד תוצרת הארץ״. המהלך מגיע על רקע המלצתה של ״רשות התחרות״ לנתניהו לא להעדיף את תוצרת הארץ ברכש הציבורי ״כי הדבר יביא להתייקרות של מוצרים״.
התעשיינים צופים פיטורים של 17 אלף עובדים עד סוף דצמבר, ופיחות של רבע מהייצוא לחו״ל. נשיא ההתאחדות, רון תומר, כינה את המכתב של רשות התחרות ״נייר חובבני שעדיף היה לגנוז״.
2 מבכירי התעשיינים בישראל, אלי כהן מנכ״ל תרמוקיר, וריצ׳י ריכטמן לשעבר מנכ״ל כליל, מספרים על המאבק לקיום התעשייה הישראלית.
אלי כהן: ״אנחנו לא צריכים להיות תלויים בשביל נייר טואלט בעולם״
״היה לנו רגע של התרוממות רוח בתקופת הקורונה, בעיקר כי התעשייה המשיכה לעבוד למרות הקושי והמשיכה להניע את גלגלי המשק כמו שנתבקשנו״, אומר אלי כהן (54) מנהל חברת תרמוקיר ב-18 השנים האחרונות.
״היתה תחושה שהציבור הישראלי מבין שחיזוק התעשייה והחקלאות הן אינטרס לאומי כפי שמדינות אחרות רואות את זה. שזה צו השעה.
ומה קרה?
״הדברים האחרונים של הממונה על התחרות, מיכל הלפרין, מעט טרפו את הקלפים״.
היא טוענת שהעדפת תוצרת כחול לבן תביא לעליית מחירים.
״חיזוק התעשייה והחקלאות לא אומר שהמגזרים הללו לא יהיו תחרותיים. אבל מה שקורה כאן זה שבכל הזדמנות לחסל מפעלים ולייבש את החקלאות – הממשלה עושה את זה, ועם מיטב ״ידידנו״ מחו"ל שלא תמיד אצים רצים לעמוד לימין המדינה״.
כהן שעומד בראש מפעל של 85 עובדים, מנסה לשכנע בחשיבות השמירה על ייצור מקומי. ״כשנזקקתי לחומרי גלם למפעל הבנייה שלי, פניתי לחו״ל ואמרו לי ׳אנחנו מספקים קודם למדינה שלנו׳. מה היה קורה אם היו סוגרים את נשר? אין לי מניות שם, אבל מי היה מספק לנו מלט כדי להניע את הכלכלה? צריך למצוא את האיזון, אבל לא ללכת לצד השני של הגרף ולטעון שהתעשייה הישראלית פוגעת ביוקר המחייה.
״תאר לך מה היה קורה אם לא הייתה תעשיית פרמה ותעשייה שמספקת מוצרי בריאות בתקופת המשבר. בקורונה זה צף ועולה לשיח הציבורי אבל אלה דברים שנכונים גם ליום יום. איזה מפעלים ישקיעו כספים להגדלת הפריון אם לא נרגיש שיש רוח גבית לתעשייה הישראלית?
בממשלת ישראל לא מבינים את זה?
״אני חושב שההצעות האחרונות של משרד ראש הממשלה תואמות את התקופה ואת האג׳נדה החדשה שנדרש לאמץ היום, שחלק מחוסנה של המדינה הוא הגדרת התעשייה והחקלאות כאינטרס לאומי. מבינים מה היה קורה אם לא היו רפתות, מפעלי מלט ומחלבות, דברים בסיסיים שראינו כמובנים מאליהם והיו עשויים להיהרס בהחלטות פופוליסטיות״.
מה הממשלה צריכה לעשות?
״צריך להגיע לאיזון שמשמר את היתרונות היחסיים של המדינה בהיבט של מוצרים ברי קיימא שחייבים להיות כאן. אנחנו לא צריכים להיות תלויים בשביל נייר טואלט בעולם.
״אני מרגיש שכסף ציבורי שלי ושלך זורם הרבה פעמים לכיוון הלא נכון. ודווקא בעמדה הזו של הרכש הממשלתי, שם צריך היה לתת דוגמא אישית. שדווקא משרדי הממשלה יתנו קדימות לתעשייה הישראלית.
משרדי הממשלה מעדיפים תוצרת בינלאומית על תוצרת הארץ?
״אנחנו מנסים להתמודד במכרזים ובפרויקטים לאומיים ונדהמים כל פעם מחדש לגלות שחברות בינלאומיות תופסות את מקומנו. אם אני מחר ארצה להתמודד בצרפת או בארה"ב הרגולציה שם חד משמעית נוטה לכיוון היצרן המקומי. הדלת שם לא פתוחה כמו אצלנו. בשם יוקר המחיה פתחנו את עצמנו לכל העולם״.
ריצ'י ריכטמן: ״חברי הכנסת שלנו לא יהיו חברי הפרלמנט האירופי״
״אני מרגיש שאנחנו לא באמת מעניינים מישהו״, אומר ריצ׳י ריכטמן (59) יו״ר מטה ׳מיוצר בישראל׳ בהתאחדות התעשיינים, ״כולם מדברים על כמה התעשייה חשובה, אפילו ראש הממשלה אומר את זה ושר הפנים קורא לרשויות לקנות כחול לבן, אבל בפועל אין באמת אכיפה ואין באמת החלטות״.
ריכטמן ניהל במשך 15 שנים את קליל, מפעל לייצור אלומיניום בכרמיאל המעסיק 280 עובדים. הוא עצמו עבד במפעל 30 שנים. ״זה כאילו המנכ"ל אומר דבר אחד, ומנהל הכספים עושה דברים אחרים. כי בסוף המכרזים יוצאים מהאוצר, ואת האוצר אתה שומע כמתנגד לעניין הזה. הם מסתכלים על זה דרך הפריזמה המאוד צרה של העלות המידית, ולא העלות הכוללת. בסוף זו צריכה להיות החלטה של השרים מתוך הסתכלות מקרו״.
במשרד האוצר לא מבינים כלכלת מקרו?
״חוק החברות אומר שהמטרה של חברה זה להשיא הון לבעלי המניות. אני כמנכ"ל קליל הסברתי שנים למנהלי הכספים שלי שרווח זה מושג יותר גדול, רחב ועשיר מכסף. צריך להסתכל גם על שביעות הרצון של הלקוחות, הספקים, העובדים, הקהילה שמסביבי וכן, גם של בעלי המניות.
״אם הייתי נותן שכר מינימום ונאבק בזכות ההתאגדות של העובדים שלי, הייתי אולי מניב רווח כלכלי יותר גבוה אבל מפסיד בטווח הארוך״.
מה הממשלה צריכה לעשות?
״במקום לתת מיליארדים לאנשים שיושבים בבית, תעשו רכש מקומי. נדאג שלאנשים תהיה עבודה. אנחנו רוצים שהמדינה תעבוד, תצא מהבוץ שהיא תקועה בו. אנחנו רוצים להרוויח מקומות עבודה לעובדים שלנו.
״חברי הכנסת שלנו לא יכולים להיות גם חברי הפרלמנט האירופי. אני כן יכול להקים קו ייצור באירופה. הרי משם אני מביא את חומרי הגלם ומייצא בחזרה. אז לכאורה למה שאני לא אקים מפעל בטורקיה או ביוון? לכן אני אומר צריך הסתכלות כוללת שבוחנת את העלות הכוללת. זה מאוד מצער שאתה רואה שאנשים כאילו הופכים להיות מנהלי חשבונות במקום להתוות מדיניות״.
אנשים חוששים שלא תהיה תחרות?
״אני רואה שיש פער בין הציבור לממשלה. אנשים מחפשים בסופר תוצרת כחול לבן. לעומת זאת רכש ציבורי, שזה רכש שנעשה מהכסף שלנו – הרי אנחנו שילמנו פה מיסים מהחברות שלנו, לא מעדיף כחול לבן.
״אם הייתי זוכה במכרזי הרכש הממשלתי – הייתי יכול להשקיע יותר במחקר ופיתוח, לקלוט עוד עובדים, להקים עוד קווי ייצור. הייתי משקיע יותר גם בהקמה ותשתיות של המפעל שלי. אם אני רואה שיש לי אופק אני יכול להשקיע יותר במפעל. אבל אם אני נאבק כל היום מהיום למחר, קשה להשקיע ככה. קשה להסתכל ככה חמש שנים קדימה.
״אני חושב שהציבור בישראל מבין את זה, והוא הרבה יותר בעד רכש כחול לבן מהממשלה. הדור שלך, דור הילדים שלי, אני חושב שהם יותר ערכיים מאתנו. חשובים להם דברים. חשוב להם שמירת הסביבה. לצעירים היום יש ערכים של גאווה מקומית ושוק ישראלי. עבודה במדינה. אני רואה את החבר'ה האלה בסופו של דבר מביאים משהו שונה ממה שאנחנו רגילים״.
יש דוגמאות אחרות?
״ראש מנהל הרכש של משרד הביטחון, אבי דדון, עושה רכש של 11 מיליארד שקלים בשנה בשוק המקומי. הוא יודע כמה זה חשוב, מספר שלמד את זה בבה"ד 1. אני שואל אותו ׳זה עולה לך 15% יותר?׳ הוא אומר ׳ברור שלא׳. הייצור המקומי עולה לו במצטבר אולי 7 מיליון שקלים. למה אני צריך להביא עגבניות מטורקיה ומירדן ולגלות אחר כך שיש בהן בעיות?
״אם עכשיו הם לא יתעוררו, אז באמת הגיע הזמן להעביר קווי ייצור לאירופה״
ריכטמן קורא גם למפעלים ישראלים לקנות כחול לבן. ״אני אומר, עזבו את הממשלה, למה המפעלים לא קונים אחד מהשני? גם כשהתעשיינים קונים אחד מהשני זה יותר נכון. צירי האספקה קצרים יותר. אין בעיות של גידורי מטבע והגנות על מטבע. אפשר להזמין כמויות יותר מתונות. אפשר לשלם בשוטף פלוס, הביטוח הוא עם חברה מקומית. יש לזה יתרונות עצומים, ואני אומר את זה מניסיון.
״כשהייתי צעיר ממך שלחו אותי לאיטליה לקנות אטמים לחלונות. חיפשתי בארץ, מצאתי מפעל בקיבוץ עין שמר והיום הוא הספק הכי גדול של קליל. זה כלכלי לקנות בשוק המקומי. אני לא רוצה שאנשים יקנו בשוק המקומי רק בגלל ציונות. אנחנו צריכים להיות חדשניים, מקוריים, תחרותיים, איכותיים. אבל יש לזה ערך כשלעצמו לקנות כחול לבן״.
טוענים שחוק חובת המכרזים הוא מספיק.
״חוק חובת המכרזים לא מקוים בפועל. כשאני לא מקיים את החוק, הממשלה תובעת אותי. בחוק התחרות אף אחד לא יודע להסביר אם אתה עבריין או לא. אפשר להטיל עליך הגבל עסקי כי יש לך מונופול על מכירת קוטג' 3% ברעננה. החוק הזה הוא חוק לא ברור. ואני אומר – יש חוק שהוא מאוד ברור, חוק חובת המכרזים, תקיימו אותו.
״לצערי במכרזים שיוצאים היום, 150 מיליארד שקל, אין לחשב הכללי שום כוונה לקיים את החוק ככתבו וכלשונו והוא אומר לנו את זה גם. על מה הוויכוח עכשיו? כשחוקק החוק אנשים היו פשוטים. אמרו אתה צריך לתת יתרון ברכישת טובין. אם אתה קונה מזגנים למשרד ממשלתי אז ליצרן הישראלי יש יתרון של 15%.
״במשרד האוצר מתחכמים, לא מוציאים מכרז למזגנים אלא ל'שירותי מיזוג'. אנחנו לא צריכים מזגנים אנחנו צריכים מיזוג. בבתי החולים הקימו חברה בשם שראל שדרכה הם רוכשים ציוד תוך עקיפת חוק המכרזים. הישראלים תמיד יודעים להתחכם. אנחנו אומרים ׳מספיק, תקיימו את רוח החוק׳. אל תתחכמו אתנו בשיטות מכרז מתוחכמות. מספיק עם זה. והממשלה לא רוצה״.
הממשלה מתחמקת מהחוק?
״אנחנו דורשים היום רק שיקיימו את החוק ככתובו וכלשונו. את רוחו. אנחנו לא מבקשים להגדיל את האפלייה המתקנת. אנחנו רוצים שאם משרד ממשלתי מתקשר עם חברה קבלנית לביצוע מכרז, אז החברה הקבלנית תהיה מחויבת לרכש מקומי על פי החוק.
״אנחנו רוצים שהחוק יחול גם על קופות החולים, בתי החולים והרשויות המקומיות. שיקיימו את רוח החוק ולא יתחכמו איתנו. אם צריך בשביל זה לתקן תקנות אז צריך לעשות זאת ולא עכשיו למשוך אותנו שנתיים. יש משבר עכשיו. ההסתדרות גם שותפה שלנו בדרישה הזו״.
העובדים רוצים לחזור לעבוד?
״אם הממשלה היתה הוציאה את המיליארדים של חבילות הסיוע כפי שהצענו זה היה נכון יותר. לגבי החל"ת, אנחנו הצענו את ״המודל הגרמני״ שלא התקבל, ואנחנו מתקשים לגייס עובדים כשאנשים יושבים בבית. הממשלה הוציאה את המיליארדים כמו שקל לה ולא בחכמה״.
לדעתך המדיניות הממשלתית תשתנה?
״בסוף רק לחץ ציבורי יפעל עליהם. ובסוף אנחנו בתקופה שאם לא היום אז אי מתי? רון תומר ביקש ממני לקחת על עצמי את התפקיד. אמרתי לעצמי אם עכשיו הם לא יתעוררו אז זה באמת לא מעניין אף אחד והגיע הזמן להעביר קווי ייצור לאירופה. הממשלה לא מבינה שהיא מפירה את החוזה הלא כתוב שבינה לבין האזרח. ואם אני ילד שיושב בבית ורואה את אבא מובטל, אז אני חושב, למה להתגייס, למה קרבי? למה פה?״
