הדיון שהתקיים ביום שלישי בוועדת הכספים על חוק התקציב הדו שנתי התארך מאוד בעקבות פיליבסטר אותו קיימו חברי האופוזיציה בהובלתה של ח"כ סתיו שפיר (המחנה הציוני). "הפיליבסטר, הוא הדרך של האופוזיציה למשוך דיון לאורך שעות כדי לדחות את ההצבעה." מסבירה ד"ר חן פרידברג, מומחית לעבודת הכנסת, חוקרת במכון הישראלי לדמוקרטיה ומרצה באוניברסיטת אריאל. "הממשלה משתמשת ברוב שלה להעביר חקיקה. אם יש משמעת והקואליציה לא עומדת על חודו של קול, הפיליבסטר לא יפריע לרוב הקואליציוני. הבעיות של הקואליציה מתחילות כשיש סדקים", היא מוסיפה.

ביחס ליחסי הכוחות בין האופוזיציה לקואליציה אומרת פרידברג, "הכלים של האופוזיציה הם להצביע נגד. היכולת להתנגד לא בהכרח מביאה את ההתנגדות להצלחה. אם באופוזיציה הם היו גדולים יותר, אז הם היו קואליציה. מתוקף ההגדרה, מלכתחילה, יחסי הכוחות הם כאלה שהאופוזיציה תהיה תמיד חלשה בצורה מובנית ומוחלטת. הממשלה לא תוכל למשול אם אין לה רוב. יחד עם זאת לאופוזיציה יש עדיין יכולות לפקח על הממשלה וגם אולי להציק לממשלה."

פרידברג אומרת שעל אף מטרת העל של האופוזיציה להחליף את הממשלה, המשחק מורכב יותר, "באופוזיציה מראש יודעים מה המגבלות של המשחק הזה. הרבה פעמים אתה חושב שהמטרה היא תמיד להפיל את הממשלה, מין מטרת על כזו אבל בפועל זה לא באמת יכול לקרות. באמצעות פיליבסטר אי אפשר להפיל ממשלה. בשביל להפיל ממשלה צריך להצביע 61 קולות וגם להציג ממשלה חלופית שלמה. זה לא משהו שיכול להתרחש עכשיו אצלנו."

פרידברג מתייחסת לפעולות האופוזיציה השונות כפעולות פיקוח, "האופוזיציה עושים מה שאפשר במשטר פרלמנטרי, וגם להציק לממשלה זה סוג של פיקוח. המהות של הפיקוח היא לא שהשורה התחתונה היא להפיל מישהו. הרבה פעמים המטרה היא להציף נושאים לדיון. גם אם לא נעשה בשלב זה שום דבר. עצם זה שהציבור יודע והעיתונאים ימנו הסתייגויות, צף משהו. חוק ההסדרים יעלה לדיון ציבורי ובתוכניות הטלוויזיה ידברו על זה. זה כבר השיג אפקט."

חן פרידברג. צילום: המכון הישראלי לדמוקרטיה.

ביחס להישג אפשרי של הפיליבסטר אומרת פרידברג, "האופוזיציה עושים מהלך כזה כי הרבה פעמים נסגרות פשרות בין מפלגות בקואליציה ובאופוזיציה. הממשלה קשובה גם לאופוזיציה. אם היא רוצה שלא יהיה פיליבסטר כל כך ארוך, שזה לא ייתפס בציבור כאילו היא, הממשלה, 'נתפסת בקלקלתה', בנושאים מסויימים, אז הממשלה יכולה להגיע להסדרים כאלה ואחרים עם האופוזיציה."

דוגמה להסדר שבין הקואליציה לאופוזיציה בכנסת הנוכחית הוא זמן 'שעת שאלות' שהחל להיות מונהג בחודשים האחרונים, "בכנסת הזו הסכימו באופוזיציה להפחית את הצבעות אי האמון ובתמורה קיבלו את 'שעת השאלות' בה שרים עולים לדוכן מידי שבוע ועונים על שאלות. בממשלה באו ואמרו שאי אפשר עם כל הצעות אי אמון האלה כל יום שני. מדוע כל שבוע להציף את המשכן בהצעות אי אמון שאין להן שום ערך. בממשלה הציעו לצמצם את הצבעות האי אמון והציעו בתמורה את שעת השאלות. זה לא ששעת השאלות מפילה ממשלות בישראל, אבל השר עומד ונותן דין וחשבון."

אברום בורג, יו"ר הכנסת לשעבר: "אין בישראל כיום תשתית תודעתית וארגונית של אופוזיציה. האופוזציה לא מאמינה שהיא יכולה להחליף את השלטון".

היבט נוסף של מהלכי הפיקוח של האופוזיציה על הממשלה קשור בצורך של חברי הכנסת להמשיך ולהיבחר. "יש את הצורך של חברי כנסת ובכלל פרלמנטרים בעולם להתבלט. היא קיבלה כותרת? אני ואתה מדברים עליה? עוד אנשים מדברים על הפיליבסטר? גם זה חלק מהמטרות. אין מחוקק בעולם שלא רוצה להיבחר שוב. לגיטימי לגמרי", היא מסבירה.

"הכנתי לעצמי כמה עשרות נושאים שידעתי שאוכל לדבר עליהם כמה דקות ולא ידעתי שאשתמש בכל ההערות ומראי המקום", נזכר ח"כ לשעבר מיכאל איתן מסיעת הליכוד, שיאן הכנסת לנאום הארוך ביותר, 10 שעות ו-7 דקות, אותו נשא מעל דוכן המליאה.

"בשנת 92', לאחר שממשלת רבין עלתה לשלטון והליכוד החל את דרכו באופוזיציה,  לאחר שנחל תבוסה בקלפיות, הוא היה צריך להתארגן ולהראות יכולות", סיפר איתן ל'דבר ראשון'. "בחרנו ביעד הזה כדי להראות שיש לנו יכולת להשפיע ולהיאבק על עניינים חשובים ותוך כדי כך להבליט את הנקודות המעניינות את הליכוד." כמו הפיליבסטר שקיימו חברי האופוזיציה שלשום בדיון בכנסת, גם הפיליבסטר שקיימה סיעת הליכוד קרה במסגרת הדיונים על תקציב המדינה.

חבר הכנת לשעבר מיקי איתן. צילום ארכיון: פלאש 90.

לדברי איתן, באותה תקופה בכנסת, היה תקנון שאפשר לקיים דיון ארוך עד כדי כך, "הסיעה התארגנה על פי תקנה שכל חבר כנסת שמגיש הסתייגות יש לו חמש דקות לנמק אותה. אז הכינו הסתייגויות רבות ככל האפשר ועלו לנמק אותן. היו בעבר פיליבסטרים בהיקפים קטנים של שעתיים שלוש. כאן זה היה ארגון קבוצתי והוא נמשך. הנאום שלי היה בתוך סדרה של נאומים והגשתי בערך 110 הסתייגויות. היה סעיף נוסף שח"כ יכול לאחד את ההסתייגויות ולדבר על כולן במכה אחת. כשביקשתי לצרף, אף אחד לא ידע מראש ולא עשה את החשבון. חשבו, כמה הוא ידבר? שעה? שעתיים? גם אני לא חשבתי שזה יהיה קרב בעל משמעות." ביחס לנאום עצמו והכוחות שעמדו לו מספר איתן, "תוך כדי הדיבור עלו נושאים שעוררו תגובות מצד הקואליציה (קריאות ביניים וויכוחים, ש.נ.) והזמן נמשך. העימותים נתנו לי יותר כוח כמו לכל עקשן מתחיל. ניסו לעצור אותי והיה לי האתגר להמשיך."

איתן מספר על ניסיונות הקואליציה לחתוך את הדיון ועל כך שהתפתח וויכוח אם לאפשר לו לרדת למנוחה קצרה והתרעננות. בקואליציה אמרו שהוא יכול אבל במחיר איבוד הזכות שלו לשוב ולדבר. לדבריו, רופא ביקש לדבר עם יו"ר הישיבה אחרי שמונה שעות בהן נאם. "הרופא אמר שיתנו לי חמש דקות כדי שלא יהיה נזק בריאותי. יו"ר הישיבה קיבל את דרישת הרופא וקיבלתי חמש דקות שלאחריהן עליתי לדבר הלאה.

הכנתי לעצמי כמה עשרות נושאים שידעתי שאוכל לדבר עליהם כמה דקות ולא ידעתי שאשתמש בכל ההערות ומראי המקום", נזכר ח"כ לשעבר מיכאל איתן מסיעת הליכוד, שיאן הכנסת לנאום הארוך ביותר, 10 שעות ו-7 דקות, אותו נשא מעל דוכן המליאה

על התגובות לפיליבסטר אומר איתן, כי חברי הקואליציה אמרו שזה "בזבוז זמן ומשאבים והאופוזיציה אמרה שזהו אחד מאמצעי הביטוי של האופוזיציה לומר את דברה ושהיא לא תלויה בחסדי הקואליציה שתתן לה לדבר." לדברי איתן לאחר הפיליבסטר התכנסה ועדת הכנסת ושינתה את התקנון כך שלא ניתן יהיה לאחד יותר את ההסתייגויות ובמידה וישנן הסתייגויות על סעיף מסויים, יעלה לדבר חבר הכנסת ולאחריו מסתייגים נוספים כך שלא יתאפשר לנאום ארוכות.

"בישראל כבר שנים אין אופוזיציה. היא לא יודעת את מה היא מייצגת והיא לא קוהרנטית. ולא אכפת לי אם זה ימין או שמאל", אומר מי ששימש כיו"ר הכנסת בין 1999 ל-2003, אברום בורג, ממפלגת העבודה לשעבר. ומוסיף, "יש שני סוגי אופוזיציה. יש אופוזיציה שהיא כוח הטרדה ויש אופוזיציה שהיא אלטרנטיבה. מפלגת העבודה במקרה הטוב היא הטרדה מצחיקה. היא לא תופסת את עצמה, וודאי לא נתפסת אצל אחרים כאלטרנטיבה לשלטון. היא לא באמת מאמינה בזה. ברגע שהאופוזיציה לא נאבקת לחזור לשלטון או להוות אלטרנטיבה לשלטון או להציע תפישת עולם חלופית, היא מתחילה לעניין אם היא מטרידה או לא מטרידה. היא מצחיקה או היא לא מצחיקה".

יו"ר הכנסת לשעבר אברהם בורג. צילום: אמיר לוי / פלאש 90.

"ריכזתי במשך כמה שנים את עבודת האופוזיציה נגד תקציב המדינה" אמר בורג ל'דבר ראשון'. "אם אתה נמצא בתוך עולם שהכל קבוע ויציב אז המשחק הדמוקרטי זה בסדר. אבל אני חושב שהיום אנחנו נמצאים בזמנים שהם לא נורמאליים. הרבה אנשים מסתכלים היום על מצב הדמוקרטיה הישראלית ואומרים 'וואו, מתי עברנו את הקו האדום הזה? ומתי עברנו את הקו האדום הזה? עברנו כל כך הרבה קווים שבעבר אנשים אמרו 'אם נעבור את הקו האדום הזה, אז…'. כל אחד ו'האז' שלו כמובן. עברנו 20 אלף קווים ועדיין לא קרה כלום. אני חושב שאנחנו נמצאים במצב חירום דמוקרטי.

"אבל האופוזיציה לא מוכנה להכריז על מצב החירום הזה. אתה רואה את הרצוג על בריקדות? אתה רואה את יאיר לפיד עם משהו חוץ ממגפון ביד וראי לסדר את התסרוקת? התשובה היא לא".

"אין תשתית תודעתית וארגונית של אופוזיציה" מסכם באכזבה, ואולי במיאוס, בורג. "האופוזציה לא מאמינה שהיא יכולה להחליף את השלטון. עכשיו אתה יכול לכתוב כתבה על אופוזיציה שמטרידה את השלטון. מסיימים בשעה 21 במקום בשעה 20. בשעה 23 במקום בשעה 15. ביג דיל. מה קרה?"