ארבע לפנות בוקר. עדיין חשוך, אך משתתפי החפירה בתל עזקה מתחילים להתעורר ומתאספים מחדריהם שברחבי האכסניה. דיבור בבליל של שפות נשמע ברקע, כשהאנגלית המתובלת בסלנג עברי שולטת אך גם גרמנית, פולנית ואפילו סינית נשמעות מעת לעת. כולם נחפזים להגיע אל התל כדי להתקדם בחפירה כמה שיותר זמן לפני השעות החמות. הציוד מועמס על האוטובוסים ובנסיעה מנסים לגנוב עוד כמה דקות של שינה.

זהו הקיץ החמישי בו מתנהלת החפירה בתל-עזקה, מיזם משותף של אוניברסיטת ת"א עם אוניברסיטת היידלברג שבגרמניה, בראשותם של פרופ' עודד ליפשיץ וד"ר יובל גדות מהצד הישראלי, ופרופ' מנפרד אומינג מהצד הגרמני. עם השנים הלך והתרחב הפרוייקט שאליו הצטרפו אוניברסיטאות נוספות, וכיום לוקחים בו חלק מוסדות אקדמיים מגרמניה, אוסטרליה, צ'כיה, פולין וארה"ב.

צוות החפירה סוקר את הממצאים בסוף יום עבודה (צילום: דבר ראשון).

בחפירה אני פוגש את אלכס וורטהול, ארכיאולוגית אוסטרלית מסידני שעושה כעת את ה-M.A השני שלה בארכיאולוגיה באוניברסיטת ת"א. היא התחילה כמתנדבת לפני חמש שנים, דרך מלגה מטעם הקהילה היהודית לסטודנטים לארכיאולוגיה המעוניינים לנסוע לחפירות בישראל, ואחרי שנתיים הפכה לחברה בצוות.

אלכס מספרת שבארכיאולוגיה, בניגוד לתחומים טכנולוגיים למשל, אין כסף והדרך היחידה לגייס תמיכה היא דרך יצירת התלהבות מהערך התרבותי, ההיסטורי והמדעי של הממצאים. זה בעצם התפקיד שלקחה על עצמה כדוברת החפירה ורכזת תחום הניו-מדיה במסגרתו היא מפעילה אתר וחשבון פייסבוק פעיל כל השנה.

הארכיאולוג ד"ר עומר סרגי: "אנחנו לא חוקרים אבנים, כי הן לא מעניינות אלא מי שם את האבנים במקום שבו הן נמצאות".

התל עצמו, מתנשא לגובה של 347 מטרים מעל פני הים ולכ-120 מטרים מעל לגבעות שפלת יהודה, נתון שהפך אותו במשך מאות שנות היווצרותו, שוב ושוב ליעד אסטרטגי לשליטה עבור תושבי האזור. מתחת לתל נפרש עמק האלה, שבתנ"ך מופיע כמקום הקרב המפורסם של דוד המלך עם הענק הפלישתי, גוליית.

א וַיַּאַסְפוּ פְלִשְׁתִּים אֶת-מַחֲנֵיהֶם, לַמִּלְחָמָה, וַיֵּאָסְפוּ, שֹׂכֹה אֲשֶׁר לִיהוּדָה; וַיַּחֲנוּ בֵּין-שׂוֹכֹה וּבֵין-עֲזֵקָה, בְּאֶפֶס דַּמִּים.  ב וְשָׁאוּל וְאִישׁ-יִשְׂרָאֵל נֶאֶסְפוּ, וַיַּחֲנוּ בְּעֵמֶק הָאֵלָה; וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה, לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים.  ג וּפְלִשְׁתִּים עֹמְדִים אֶל-הָהָר, מִזֶּה, וְיִשְׂרָאֵל עֹמְדִים אֶל-הָהָר, מִזֶּה; וְהַגַּיְא, בֵּינֵיהֶם.  ד וַיֵּצֵא אִישׁ-הַבֵּנַיִם מִמַּחֲנוֹת פְּלִשְׁתִּים, גָּלְיָת שְׁמוֹ מִגַּת:  גָּבְהוֹ, שֵׁשׁ אַמּוֹת וָזָרֶת. (שמואל א', פרק י"ז)

חופרות וחופרים בתל-עזקה (צילום: דבר ראשון).

עוד לפני הקרב הזה ועידן מלכות דוד, וגם במאות השנים שלאחר מכן, הייתה בתל התיישבות פורחת שאת רזיהּ מנסה צוות החפירה לחשוף.

ד"ר עומר סרגי, ארכיאולוג וחוקר של היסטוריה מקראית מאוניברסיטת ת"א ומנהל שטח בחפירה, מסביר "עזקה מוכרת לנו מהכתבים כעיר מקראית וזאת הסיבה שהגענו אליה, אבל היא התקיימה הרבה לפני כן וגם הרבה אחרי". הממצאים בתל מעידים כי ההתיישבות בו התחילה בתקופת הברונזה הקדומה (מעל 3,000 שנים לפני הספירה) ונמשכה עד לתקופה הרומית ואף הביזנטית (המאות הראשונות לסה"נ). בין לבין ניתן למצוא חומות בצורות המאפיינות את תקופת הברונזה התיכונה, ושכבת חורבן מאסיבית מתקופת הברונזה המאוחרת, שהייתה ככל הנראה תקופת רגיעה אזורית שלא התאפיינה בבנייה של ביצורים.

עומר: ברגע שמתרחש חורבן, ויותר מזה אם הוא רגעי או פתאומי, הוא יכול להקפיא רגע מסוים בזמן. הריסות העיר יכולות לעמוד נטושות כמה עשרות שנים ולהתכסות, עד שאנשים יחזרו ויתיישבו על ההריסות של העיר הקודמת ובכך הם חותמים את שכבת החורבן כמו קפסולת זמן.

עדויות לסחר פורה בין עמי האזור, שמאפיין גם הוא את תקופת הרגיעה היחסית, אנו יכולים למצוא גם במכתבי אל-עמארנה, אוסף לוחות טין כתובים שנמצאו במצרים, אז המעצמה האזורית השלטת, ומעידים על בקשות סיוע, תככי פוליטיקה ויחסים בין הממלכות באזור. בעזקה נמצאו גם שכבות ובהן קירות מבנים מתקופת הברזל ומבנים וממגורות מן התקופה הפרסית

סנחריב מלך אשור תיאר את מגדלי עזקה כ-"פגיונות ברזל הנישאים אל השמיים". (צילום: דבר ראשון).

כיצד יודעים לתארך את ממצאי החפירות? ובכן, ישנן שתי דרכים מרכזיות. האחת, באמצעות כלי החרס שמוצאים כשלכל תקופה המאפיינים של אופן עיבוד הקרמיקה, צורות הכלים, סגנונות העיטור והחומרים בהם השתמשו. השיטה השנייה היא תיארוך באמצעות האיזוטופ פחמן 14, שיטה שרלוונטית יותר לממצאים מחומרים אורגאניים בעיקר פחמים, גרעינים וזרעים. עושר הממצא, והבנייה המסיבית מתקופות הברונזה התיכונה והמאוחרת הפתיעו את חברי הצוות, לאחר שבחפירות שהתקיימו באתר בסוף המאה ה-19, על-ידי צמד הארכיאולוגים הבריטיים בליס ומקאליסטר, נמצאו מבנים מאוחרים יותר בעיקר מהתקופה ההלניסטית.

הארכיאולוגית אלכס וורטהול: "כאן התחילה האנושות, זה ערש התרבות האנושית ואגב, זה לא עניין דתי או אמוני. מהסיבה הזאת המקום הזה תמיד היווה מוקד משיכה לאנשים ועמים."

כ-120 משתתפי החפירה הופכים אותה לאחת מהגדולות המתקיימות בישראל. לצד רוב של סטודנטים לארכיאולוגיה, מקרא או תאולוגיה מרחבי העולם המערבי, ניתן למצוא מתנדבים נלהבים לעניין מכל הגילאים. "יש לנו משפחה שהאבא הגיע עם הילדים לפני שנים לחפירה אחרת שעבדנו בה והיום הם כבר בני 20+, סטודנטים שלומדים את המקצועות האלה וממשיכים להגיע ביחד כל קיץ", מספר עומר. עם אור ראשון המשתתפים מתחילים לעבוד עד הצהריים, כשלאחר מכן ממתין להם באכסניה הטקס הקבוע של ה-Pottery wash, שטיפת החרסים משרידי עפר על מנת שניתן יהיה לזהות ולפענח אותם. בהמשך היום נהנים המשתתפים ממגוון פעילויות אקדמיות וחברתיות כולל הרצאות, טיולים, ביקורים בחפירות שכנות ועוד. לחברי הצוות, יום החפירה ממשיך עד הלילה אל מול הממצאים. "כמות המידע שיוצאת מן האדמה היא אדירה", מסביר עומר. "צוות החפירה משקיע עוד הרבה שעות בניתוח הממצאים ובתכנון יום המחרת".

חוקרים את מי ששם את האבנים במקומן

עומר מסרב להתייחס לממצא כזה או אחר כממצא ראוי לציון, בטענה שלא זה מה שמשנה את ההבנה שלנו את ההיסטוריה. "אנחנו חוקרים חברות עתיקות. את הדרך שבה הן חיו, את הדרך שבה הן התקיימו, את מערכת היחסים בינן לבין עצמן ואיך הן ביטאו את עצמן וחיו עם קהילות מסביבן. זה המחקר הארכיאולוגי. אנחנו לא חוקרים אבנים, כי הן לא מעניינות אלא מי שם את האבנים במקום שבו הן נמצאות".

תל עזקה (גרפיקה: דבר ראשון).

אחד האירועים בחפירה שדווקא כן מרגשים את הארכיאולוגים, הוא מציאה של שכבת חורבן. "כל היסטוריון וכל ארכיאולוג יודע ששום דבר לא נמשך לנצח. שום דבר. שום דבר לא היה פה מאז ומתמיד ושום דבר לא יימשך לנצח ואנחנו יודעים שגם ערים קמות וחרבות", מסביר עומר. "הרבה פעמים עיר נחרבת מאיזושהי סיבה ותושביה עוזבים אותה. זה יכול להיות כתוצאה מרעב או מקושי כלכלי וגם כתוצאה מדברים יותר פתאומיים כמו מלחמה, שריפה או רעידת אדמה. ברגע שמתרחש חורבן, ויותר מזה אם הוא רגעי או פתאומי, הוא יכול להקפיא רגע מסוים בזמן. הריסות העיר יכולות לעמוד נטושות כמה עשרות שנים ולהתכסות, עד שאנשים יחזרו ויתיישבו על ההריסות של העיר הקודמת ובכך הם חותמים את שכבת החורבן כמו קפסולת זמן. אל תוך הדבר הזה אנחנו יכולים היום להיכנס ובעצם לראות חיים: מבנה חברתי, מעמדות חברתיים, פונקציות שונות של אזורים שונים בעיר ולפעמים אפילו בתוך הבית ודרך הדברים האלה אנחנו לומדים המון על החברות העתיקות".

עומר: כל דבר בעולם שלנו היום, החברתי והתרבותי ואפילו הפוליטי, מושפע מהעבר שאותו אנחנו חוקרים וכל דבר שאנחנו עושים היום הוא תלוי הקשר, תרבות וחברה כמו למשל התפישה כאילו מאז ומעולם אנשים עבדו מ-9 עד 17 ויתר הזמן שלהם היה זמן פנאי.

צורת התל אינה ייחודית לישראל, אולם היא כל כך אופיינית לה ולאזור עד שהמילה "תל" אומצה במספר שפות, ומשמשת ארכיאולוגים מכל העולם. התל מתהווה, במשך מאות ואלפי שנים, כתוצאה מדורות על גבי דורות של אנשים מתקופות ותרבויות שונות שבאות אחת אחרי השנייה ומתיישבות במקום אחד כשכל דור בונה על מה שקדם וננטש או נחרב או משתמש מחדש תוך כדי פיתוח והרחבה, דבר שמגביה את התל בחלוף הדורות. העובדה שארכיאולוגים מצליחים למצוא כיום שכבות שכבות של ממצאים מתקופות שונות, נובעת בעיקר מכך שכל חברה שהתיישבה במקום לא ייחסה חשיבות רבה למה שקדם לה, והאנשים עסקו בכך שיהיה להם איך לשמור מים, לגדל מזון ולהגן על עצמם מהסביבה. "קשה לנו להבין את זה היום כשמים, מזון ומחסה הם יחסית זמינים בחברה המערבית" אומרת אלכס.

ה-Pottery wash בסוף יום העבודה (צילום: דבר ראשון).

ללמוד את ההיסטוריה או ממנה?

אלכס מסכמת חמש שנים של חפירה בסיפוק רב המהול בקצת עצב. "זה מסע. יצא לי ללמוד ולהכיר את האזור ואת האנשים שחיו בו באופן כמעט אינטימי. הייתה לי הזכות האדירה להיות זו שמוצאת את הכלים שלהם, את התנור איתו בישלו ואת הלבנים שהניחו בחומתם. זו זכות גדולה להיות האדם הראשון מזה אלפי שנים שמתבונן בדברים האלה. זו זכות גדולה בעיקר לי כארכיאולוגית אוסטרלית, כשמצד אחד התחום מושך אותי ומצד שני אני רחוקה מהכל וקוראת בספריות, מוקפת קנגרואים, על צמיחת התרבות האנושית כשכאן בעצם הכל קרה. כאן התחילה האנושות, זה ערש התרבות האנושית ואגב, זה לא עניין דתי או אמוני. מהסיבה הזאת המקום הזה תמיד היווה מוקד משיכה לאנשים ועמים", וממשיכה "ההיסטוריה שלנו משתרעת ומתעלה מעל למגבלות הפוליטיות, הדתיות, הכלכליות והחברתיות שאנחנו מחילים על עצמנו כיום, אך עדיין זה חיוני בעיני לחבר בין לקחי העבר ותהליכי ההווה, שכן אני מאמינה שההיסטוריה שאנחנו חושפים רלוונטית לפוליטיקה של ימינו. כארכיאולוגית אני חשה צורך שהידע שאני חושפת ישמש לתובנות לגבי המקום שאנחנו נמצאים בו כיום".

את עומר הרבה יותר מעניין ללמוד את ההיסטוריה מאשר ללמוד מההיסטוריה, "אין שום דבר באורח החיים המודרני שאנחנו חיים בו שמזכיר, אפילו במקצת, את האנשים שאותם אני חוקר ואת החברות שאותן אני חוקר. הם לא חשבו כמונו, הם לא הרגישו כמונו והם לא תפשו את העולם כמונו. ואלה דברים מהותיים בעיניי במיוחד משום שאנחנו חיים בתוך החברה הישראלית שמרגישה קשר גורדי מאד עמוק לחברות העתיקות שחיו פה בתקופות שאני חוקר". לגבי הסיבות ללמוד את ההיסטוריה הוא מדגיש "כל דבר בעולם שלנו היום, החברתי והתרבותי ואפילו הפוליטי, מושפע מהעבר שאותו אנחנו חוקרים וכל דבר שאנחנו עושים היום הוא תלוי הקשר, תרבות וחברה כמו למשל התפישה כאילו מאז ומעולם אנשים עבדו מ-9 עד 17 ויתר הזמן שלהם היה זמן פנאי. זאת הרי תופעה מודרנית שכמו כל תופעה אחרת, אין לקחת כמובנת מאליה כי יש לה שורשים והתפתחות ואת אלה חשוב להבין. דבר נוסף הוא הסקרנות וההנאה מידע נצבר שכה מאפיין את האנושות. זה הערך המוסף, אנחנו צוברים ידע והידע הזה מביא אותנו לאן שהוא מביא אותנו".

אחד משטחי החפירה בתל עזקה. (צילום: דבר ראשון).

לא נראה את עזקה

אז מה בכל זאת מצאו החופרים בתל-עזקה? אוסטרקונים (פיסות חרס עם כיתוב עליהן), פכיות, צלמיות של אלים ואלילות, חרפושיות מצריות (מצרים הייתה המעצמה האזורית בתקופת הברונזה המאוחרת וממצאים לנוכחות פקידיה נמצאים בחפירות רבות ברחבי ישראל) שרידי גרעינים וזרעי צמחים, חרוזים, חלקי מתכות ועוד. הממצא הכי מרגש לטענת אלכס, הוא ההבנה של הגודל של תל עזקה בתקופת הברונזה המאוחרת. "גילינו שמדובר היה בעיר גדולה בהרבה ממה שחשבנו בתחילה, כשכנראה ריק שלטוני שנבע בעיקר מתזוזות עמים על רקע שינויי אקלים, אפשר לה להתפתח".

כאמור, סיפורה של עזקה לא תם בתקופת הברונזה המאוחרת וגם לא אחרי ימיו של דוד המלך. עוד אזכורים שלה ניתן למצוא בטקסטים אשוריים מהמאה ה-7 לפנה"ס בהם סנחריב מלך אשור מתאר אותה כ-"קן נשרים" ואת מגדליה כ-"פגיונות ברזל הנישאים אל השמיים". כמאה שנים מאוחר יותר עזקה מתוארת, לצד לכיש, כאחת הערים היהודאיות היחידות שנותרו עומדות בעת המצור הבבלי על ירושלים (586 לפנה"ס).

ו וַיְדַבֵּר יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא, אֶל-צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, בִּירוּשָׁלִָם.  ז וְחֵיל מֶלֶךְ-בָּבֶל, נִלְחָמִים עַל-יְרוּשָׁלִַם, וְעַל כָּל-עָרֵי יְהוּדָה, הַנּוֹתָרוֹת:  אֶל-לָכִישׁ, וְאֶל-עֲזֵקָה, כִּי הֵנָּה נִשְׁאֲרוּ בְּעָרֵי יְהוּדָה, עָרֵי מִבְצָר.(ירמיהו ל"ד)

עמק האלה. כאן על-פי המקורות החלה מלכות בית דוד בניצחון על גוליית (צילום: דבר ראשון).

על אוסטרקון מאותה התקופה שנמצא בלכיש, מצאו חוקרים את הכיתוב "כי אל משאת לכיש נחנו שמרם ככל האותות אשר נתן אדני כי לא נראה את עזקה", כיתוב המתאר לדעתם את החרבת עזקה בידי הבבלים. עזקה יושבה שוב ושוב במשך השנים שחלפו כשבמפת מידבא, מפת פסיפס מהמאה השביעית לסה"נ, שנמצאה בירדן ומתארת את ארץ ישראל, מתואר היישוב כ-"בית זכריה" שממנו נגזר שמו של המושב הסמוך, זכריה.

בקיץ הבא לא תתקיים חפירה בעזקה, והצוות מתכוון לנצל את שנת ההפסקה לפרסום מחקרים ומאמרים אולם הם מקווים לשוב ולהמשיך לחפור בקיץ 2018. "חמש שנים זה כלום בתל בגודל כזה", אומר עומר. "דבר איתי בעוד עשר שנים ויכול להיות שכל העולם ישתנה".