בראשית פרק יג

אברהם חוזר ממצרים אליה ירד כשהיה רעב בארץ כנען.
הוא ולוט מחליטים לחלק ביניהם את הארץ.
אברהם נדיב:

ח) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל־לוֹט אַל־נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ כִּי־אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ׃ (ט) הֲלֹא כָל־הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי אִם־הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם־הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה׃

חלוקה.

לאחר החלוקה מקבל אברהם, בפעם הראשונה בספר התנ"ך, את ההבטחה מאלוהים על ארץ ישראל:

יד)וַיהֹוָה אָמַר אֶל-אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד-לוֹט מֵעִמּוֹ שָֹא-נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה: (טו)כִּי אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד-עוֹלָם:

ההבטחה הגדולה היא בעצם מאוד מצומצמת, מוגבלת, תחומה במה שאברהם יכול לראות מהמקום שבו הוא עומד.
אנחנו לא יודעים אם היה זה יום בהיר עם ראות עד דמשק והרי הלבנון, או יום מעונן עם ראות של קילומטרים בודדים.
ההבטחה אינה כוללת חלומות, או דברים שאי אפשר לראות, בעיניים, ובהכללה: לחוש בחושים.

בלי דמיונות, בלי חזיונות, בלי חלומות!!
ההבטחה היא צוו – היה מציאותי.
———-
עוד פעמים מספר בספר התנ"ך יקבל עם ישראל הבטחה על ארץ ישראל עם גבולות כאלה ואחרים.
אבל זו הייתה ההבטחה הראשונה. היא באה מיד לאחר החלוקה בין אברהם לבין לוט והיא כוללת גמישות פנימית הנתונה לנו (לא לאלוהים) על גבולותיה.