דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שישי י"ט באדר ב' תשפ"ד 29.03.24
23.2°תל אביב
  • 21.8°ירושלים
  • 23.2°תל אביב
  • 21.6°חיפה
  • 22.7°אשדוד
  • 26.0°באר שבע
  • 32.8°אילת
  • 30.0°טבריה
  • 23.1°צפת
  • 24.7°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל

כלכלת השירה

הקדמה, או למה להקדיש טור לשירה בנושאים כלכליים-חברתיים?

השירה אינה רק עניין לאסתטיקה משובחת. אינה רק עניין למילים. הפואטיקה אינה מתקיימת בחלל משל עצמה. שירה טובה נכתבת כאשר כותביה אינם יכולים מבלי לכתוב אותה. כותבות השירה חיות, עובדות, לומדות, נאבקות, מתייאשות ומתגברות. החלוקה למדורים עיתונאיים עבר זמנה. דרושה לנו כתיבה על ספורט שתעלה את האלוהי והטקסי שבו למדרגה הראויה לו. דרושה לנו כתיבה לירית שמתארת בקווים האפורים והעדינים את מציאות החיים המדינית. דרושה לנו כתיבה פואטית על המינוס בבנק, על פערי שכר מגדריים, על מחוסרי הדיור. דרושות ודרושים לנו כותבים שהאהבה לאנשים פועמת בדיו עטיהם, מחשמלת את מקלדותיהם.

ולכן כן, דווקא שירה, דווקא בנושאי כלכלה וחברה, דווקא לחפש לדייק ביחד את מה שחשוב.

אִי תְּנוּעָה / איריס אליה כהן

וּכְבָר חֲצִי שָׁנָה יוֹשֵׁב אָדָם זָקֵן
עַל אִי תְּנוּעָה בְּצֹמֶת
הַקְּרָיוֹת, וּמְנַגֵּן לָרוּחַ
מְכוֹנִיּוֹת עֲנָק נוֹבְחוֹת מִכָּל הָעֲבָרִים
שׁוֹעֵט הַיּוֹם סְבִיבוֹ, דּוֹלֵק הָעֶרֶב
אַחֲרָיו, נוֹשֶׁכֶת שֶׁמֶשׁ בְּעָרְפּוֹ וְגֶשֶׁם
זַלְעֲפוֹת
סוֹאֵן הַפִּיחַ
הַמַּפּוּחִית תְּקוּעָה בְּפִיו כְּמוֹ
כָּרִיךְ
שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִנְגֹּס
בּוֹ וְגַם אִי אֶפְשָׁר לִבְלֹעַ

וְהוּא יוֹשֵׁב עַל אִי תְּנוּעָה וּכְמוֹ
רָצוּעַ אֶל עַמּוּד
רַמְזוֹר
וְלֹא יָכֹל לָזוּז,
תָּקוּעַ.

(הזכויות שמורות למחברת, הוצאה עצמאית)

מעבר ליד מחוסרי דיור הוא אירוע יומיומי לרבים, כמעט תמיד מטלטל אם כי לרגע מאד קצר. הילד בכבש ה-16 שכח כבר את כל מה שראה בילדותו, אבל תמונת מחוסר הדיור לא יוצאת לו מהראש. בשירה "אי תנועה" מחפשת איריס אליה כהן את המקום של מחוסר הדיור אותו היא רואה ומתארת. והמקום הזה הוא בעצם לא-מקום. הוא אי בתוך הים העירוני, אי שאין בו תנועה. מזגי האוויר והזמן נעים סביבו ונוגסים בו את מחירי השמש החזקה והגשמים, אך הוא אינו מתקדם לשום מקום. בפיו תקועה מפוחית ואיתה הוא שר את אשר על נפשו. המפוחית היא ככריך שלא ניתן לאכול, אך גם לא אפשרי לוותר על האפשרות. כזה הוא המצב עבור העוברים והשבים, עצם נוכחותו היא כעצם בגרון לחברה המסודרת, מאורגנת וממהרת אל עבודותיה. השיר נגמר במילה תקוע, ובאמת זו ההרגשה שעולה לפעמים כשחושבים על אנשים חסרי דיור, שככה זה היה וככה זה יהיה. אבל חוסר בדיור אינו מצב אקלימי, אינו גורם טבע, זו בעיה חברתית שהמערכות הכלכליות יוצרות ואת המערכות האלה ניתן ואפשר לשנות.

בכל טור נציג שלוש שאלות לכותבת השיר, שתיים על השיר ואחת לשיר שהיווה עבורה השראה.

מה הוא רגע ההולדת של השיר?

זיכרון פתאומי. ולא פתאומי, כי הוא ישב שם לפני עשרים או שלושים שנה, אבל הוא עדיין יושב לי בלב.

איזה מפגשים מעניינים היו בין השיר לקוראיםות?

אישה אחת, עמליה גורדוני, התרגשה ממנו והפכה אותו לקליפ יפהפה. ממש קורע לב.

איזה שיר הוא השראה עבורך ביכולת שלו לשלב נושאים "כלכליים" בתוך השירה?

השיר המפורסם של דליה רביקוביץ 'פרנסה': "לעזאזל השיר וכל אשר בו, / אני צריכה מאה ועשרים שקל חדש".

זה שיר מפחיד עד אימה.

פרנסה / דליה רביקוביץ

לעזאזל השיר, אני צריכה מאה ועשרים שקל חדש.
וזאת בעקבות מה ששמעתי ממך
ושמעתי אותך,
ושמעתי אותך ואותך ואותך.
לשם מליצה
אומרים על הים שאיננו נח.
אני אל הים לא מגיעה
אני משתרכת על מדרכה
ולך אין מנוחה ולי אין רווחה
והמרצפות מעוקמות
וזה רק המעט שיש לי לומר,
ובעצם אני שותקת שנים
ואינני אומרת שום דבר,
ועל כל התפארת וריקוע האור אני מותרת בקלות
כמעט שאינני זוכרת,
וזאת באמת בעיה מציקה
מבחינה מעשית ומבחינה אחרת.
וכל מה שאמרתי אינו יותר
מגניחה חטופה וכחכוח גרון
כי לעזאזל השיר הזה וכל אשר בו,
אני צריכה מאה ועשרים שקל חדש
בחשבון אחרון.

("כל השירים", הקיבוץ המאוחד)

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!