יחזקאל, פרק יב

לכבוד שמעון פרס זכרונו לברכה.
———-
יחזקאל מעלה את אחת הבעיות של העם בבואו להקשיב לדבר הנביאים:

כו) וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר׃
כז) בֶּן־אָדָם הִנֵּה בֵית־יִשְׂרָאֵל אֹמְרִים הֶחָזוֹן אֲשֶׁר־הוּא חֹזֶה לְיָמִים רַבִּים וּלְעִתִּים רְחוֹקוֹת הוּא נִבָּא׃

אלוהים מחזק את יחזקאל להמשיך בנבואתו למרות שהעם מתייחסים אליו באי-אמון משום שנבואתו נראית להם מנותקת מהמציאות (ירושלים לא תיחרב) ועוסקת בעתיד רחוק ולא בענייני דיומא.

החיזוק של אלוהים מחזק את יחזקאל (יחזק-אל).
———-
שמעון פרס נחשב היה לנץ פוליטי.
הוא היה זה, שכשר ביטחון, התנגד לרצונו של יצחק רבין (שהיה ראש הממשלה), וסייע לפשרת ההתנחלות הראשונה, סבסטיה, לעלות לקרקע (פשרת חיים גורי).
שנים אחר כך העלה שמעון פרס את חזון "מזרח תיכון חדש" בצמוד להסכמי אוסלו.
שנים ארוכות המשיך שמעון פרס לצייר חזון עתיד וורוד למדינת ישראל תוך שהוא מנסה לקדם הסכמי שלום מחד והתחדשות וחדשנות טכנולוגית מאידך.
מדינת ישראל בחרה בו לנשיא ואת חזונו ל"מזרח תיכון חדש" המירה בחזון ארץ ישראל השלמה.
האם חזונו של שמעון פרס יתממש – זה לא נראה כך היום.
———-
אצל יחזקאל הדרך לשיבת ציון והתחדשות עוברת בגלות וחורבן תחילה.
אצל שמעון פרס החזון ניסה לדלג על הקטע של החורבן תחילה.
שניהם לא הצליחו לשכנע את העם שהם נביאי אמת.