במעבדת הדבורים בפקולטה לחקלאות ברחובות, במבנה דמוי כוורת, מנסים החוקרים והחוקרות להבין כיצד חושבות הדבורים, או כפי שקרא לזה פרופסור שרון שפיר, מנהל מרכז טריווקס לחקר הדבורים, לחקור את "תהליכי קבלת ההחלטות" של הדבורים.

ואכן, מסתבר שדבורים מקבלות החלטות. והרבה. החלטות שכל אחת מהן היא חלק מתהליך פלאי וקסום ש-75% מהמזון שאותו אנו אוכלים תלוי בו.

הנתון הזה לבדו הוא נתון די מדהים. אך לפני שנעמיק בו כדאי לשים כמה דברים על השולחן: כמות הדבורים בעולם הולכת ופוחתת ובכל שנה ישנה ירידה של כ-30% בכמות הדבורים בעולם. המדענים מסבירים שהסיבות לכך מגוונות וקשורות למזיקים שונים ומשונים, לחומרי הדברה בהם משתמשים החקלאים כנגד חרקים, שפוגעים גם בדבורים, בחוזקן ובפוריותן, והתרבות השטחים העירוניים על חשבון השטחים הטבעיים, דבר שפוגע בתזונתן של הדבורים.

"הבעיה היא השילוב הסינרגטי של הדברים." מסביר פרופ' שפיר, "וירוסים תמיד יש, אבל מתמודדים איתם כשהמערכת החיסונית חזקה. אבל אם אוכלים תזונה לקויה, אז המערכת החיסונית נחלשת ואז הווירוס נהיה קטלני. אותו הדבר לגבי חומרי הדברה, כשיש גם תזונה לקויה, וגם קצת חומרי הדברה שמחלישים, ואז מגיע איזה שהוא וירוס – אז הכל קורס."

מדענים ודבוראים ברחבי העולם עוסקים יומם וליל במציאת פתרונות לאותם נזקים. לגבי המזיקים מספר שפיר, כי במעבדת הדבורים עוסקים לא מעט בניסיון לפתור את בעיית המזיקים, ובמיוחד מזיק ספציפי, מעין קרציה קוטלת כוורות שהגיעה בשנות ה-80 מן המזרח והשמידה כמעט את כל דבורי הבר. בנוסף, מתפתח בשנים האחרונות שיתוף-פעולה בין המגדלים (החקלאים) שמנסים לקבוע במשותף באילו שעות לרסס חומרי הדברה, היכן, ולהסכים על שימוש בחומרים שלא פוגעים בדבורים, דבר שעוזר להפחית את הנזקים.

כדי להתמודד עם בעיית העיור שמשפיעה על תזונתן של הדבורים, נוטעים הכוורנים ב-20 השנים האחרונות עצים שמעניקים לדבורים מזון. לדברי חיים כלב, האחראי על המכוורת במרכז לחקר הדבורים, את העצים מגדלים במשתלות קק"ל שנותנות אותם בחינם לכוורנים שמטפלים בעצים בשנים הראשונות, וככה כולם מרוויחים.

מימין: חיים כלב ושרון שפיר במרכז טריווקס לחקר הדבורים בפקולטה לחקלאות ברחובות. (צילום: דבר ראשון)

מימין: חיים כלב ושרון שפיר במרכז טריווקס לחקר הדבורים בפקולטה לחקלאות ברחובות. (צילום: דבר ראשון)

לפני שנמות מרעב, מחירי המזון יעלו

סוגיה נוספת איתה מתמודדים מגדלי הדבורים בארץ ובעולם, ושקשורה אף היא להיעלמות הדבורים, היא הדרישה ההולכת וגוברת להאבקה, וההיצע, שאמנם גדל בשנים האחרונות אך לא מספיק על מנת לעמוד בקצב הביקוש. שפיר מדגיש כי מדובר קודם כל בסוגיה חברתית. בשנים האחרונות רבים מדברים על היעלמותן של הדבורים, ומתארים תרחישי אימה של רעב עולמי. לדבריו, "בעולם העני יותר יש פחות צורך בדבורים כי בני האדם ניזונים בעיקר מאורז, תפוחי אדמה, שעועית ותירס, שהם מואבקי רוח. דווקא העולם העשיר יותר שאוכל מזון הרבה יותר מגוון, תלוי בדבורים. אנשים חושבים שבעולם המודרני והטכנולוגי, 'מי צריך דבורים? אולי באפריקה צריך דבורים', וזה בדיוק הפוך. אנחנו, צרכנים הרבה יותר גדולים של מוצרים שתלויים בדבורים. המאכלים האלה הם גם המאכלים שהכי עשירים בוויטמנים ומינרלים, שגם יש להם ערך גדול יותר בשוק".

"זאת הבעיה שאנחנו חוששים ממנה", מוסיף שפיר, "החשש הוא לא שנמות מרעב. תמיד אפשר לאכול תירס ותפוח אדמה. העשירים עדיין יאכלו שקדים, תפוחים ואגסים. אבל מחיר המזון יעלה, כי מחיר ההאבקה עולה. ואז פחות ופחות אנשים יהיו מסוגלים לאכול אוכל בריא ומגוון. ואז יש יותר בעיות בריאותיות. זו קודם כל בעיה סוציו-אקונומית."

ובחזרה לנתון המדהים שצויין בתחילת הכתבה. כיצד ייתכן שחרק קטן ופרוותי אחראי על מרבית המזון אותו אנו צורכים? התשובה לכך מסתכמת במילה אחת: האבקה. "דבורת הדבש משמשת מאביק עיקרי בחקלאות." מסביר שפיר, "זה יכול להיות ישיר: אתה יכול לאכול תפוח, ואם אין דבורים אז כל הפרחים נובלים. יהיה לך פה ושם תפוח, אבל לא בצורה מסחרית. הרבה מינים של מלונים, אבטיחים, שקדים, זה באופן ישיר האבקה של דבורים. יש גידולים שהדבורה משפרת את היבול, למשל תות שדה. אם לא יהיו דבורים אז יהיו מעט פירות, והם ככל הנראה יהיו מעוותים. במקרה הזה, הדבורה משפרת את איכות הפרי. במקום לקבל מעט פירות יפים והרבה לא יפים – אתה מקבל הרבה יותר פירות יפים".

אך שירותי ההאבקה של הדבורים מסתכמים לא רק בהאבקה ישירה של פירות וירקות. גם מזונות שלא גדלים באדמה, כמו בעלי חיים ותוצריהם, תלויים בדבורים. "למשל, סטייק. הסטייק היה פרה, שאכלה למשל, תלתן. מדובר באזורים אדירים שצריך לגדל וצריך המון זרעים בשביל לזרוע את זה. בשביל הזרעים צריך שהפרחים יאובקו, ובשביל זה צריך דבורים. ומהפרה מפיקים גם חלב, גבינות. זה חלק מהשרשרת, הדבורה חשובה על מנת להאביק את גידולי המספוא בשביל להאכיל את החיות הללו."

נעים מאוד, אני דבורה ושירתתי בסיירת

מפתיע לגלות שדבורה היא למעשה צרעה צמחונית. לפני כמאה מיליון שנים החלו להתפתח פרחים וכך גילו חלק מן הצרעות שאפשר בהחלט לנטוש את הדיאטה הקרניבורית ולהפוך להיות צמחוניות על ידי איסוף אבקה וצוף מן הפרחים. כיום, בין הדבורים לפרחים מתנהל קשר הדוק כאשר הראשונות תלויות באחרונים לחלוטין.

"כשאומרים דבורים לציבור, הם חושבים על דבורת הדבש, הדבורה מאיה", אומר שפיר, "אך למעשה ישנם 25,000 מינים של דבורים בעולם. רק בישראל מעל 1,000. אנשים חושבים שבגלל שדבורת הדבש היא חברתית, אז בטח דבורים הן חברתיות. זה גם לא נכון. מרבית הדבורים הן לא חברתיות. הן חיות לבד, יצאו מהאדמה לבד, חיו מספר שבועות, הזדווגו, הטילו ביצים ומתו." לדבריו, מעט מינים פיתחו יכולות חברתיות ברמות שונות – עד לשיא, שהוא דבורת הדבש. "ישנם כ-10 מינים של דבורת הדבש, רובן חיות באסיה. רק המין האחד שלנו, דבורת הדבש המערבית, נמצאת באפריקה, במזרח התיכון ובאירופה. בשנים האחרונות האדם העביר אותה גם לאוסטרליה, אמריקה ועוד מקומות. במרכז לחקר הדבורים אנחנו מתעסקים בעיקר בדבורת הדבש המערבית, ומעט בדבורת הבומבוס (bumblebee)".

הצילום באדיבות מעבדת הדבורים בפקולטה לחקלאות

הצילום באדיבות מעבדת הדבורים בפקולטה לחקלאות

בישראל יש כ-100,000 כוורות ובכל כוורת עשרות אלפי דבורים. לכוורת קוראים החוקרים 'סופר-אורגניזם', "הן כל כך תלויות אחת בשניה, שבעצם כמעט כל הכוורת היא יצור אחד", מסביר שפיר.

וה"יצור האחד" הזה, פועל כמפעל אדיר בעל ניסיון של מיליוני שנות אבולוציה בהן פיתח את דרכיו היעילות והמתוחכמות המבוססות על תהליכי למידה וקבלת החלטות. "בעצם תוחלת החיים של הדבורה מוגבלת בכמות העבודה שהיא הספיקה לעשות בחייה", מסביר שפיר, "זה יוצא דופן בבעלי-חיים. לכן השיקולים שלה שונים. היא חושבת איך להיות מאוד יעילה, כי העבודה מוגבלת. לא רק הזמן".

הדבורים הצעירות יוצאות מהכוורת בפעם הראשונה בערך בגיל שלושה שבועות ומתחילות לעבוד בחוץ. "העבודה בחוץ מאוד מאתגרת. החרק הקטנצ'יק הזה, עם ראיה לא מי-יודע-מה, יצטרך למצוא פריחות". בשביל לשמור על יעילות העבודה, ישנה חלוקת תפקידים ברורה בתוך הכוורת. ישנן דבורים סיירות, שתפקידן למצוא מקומות חדשים, "הן הולכות ומחפשות פריחות ואומרות 'הפרח הזה, בוא נראה כמה צוף יש בו, כמה אבקה יש בו, כמה קל היה להגיע אליו, כמה זמן השקעתי, כמה אנרגיה, כמה פרחים הצלחתי למצוא בדקה', הרבה שיקולים של זמן ואנרגיה. הן חוזרות לכוורת, שזה גם לא קל. ועם הזמן בונות מפה קוגנטיבית של האיזור".

יכולתן של הדבורים להתמצא בשטח היא יכולת די מדהימה. כלב מספר על ניסוי שערכו החוקרים במרכז ותוצאותיו מבטאות עד כמה יכולת הניווט של הדבורים מפותחת: "לקחנו שתי קבוצות של דבורים. קבוצה אחת לביקורת, והשנייה, עשינו עליה איזה טיפול מסויים. שתי הקבוצות הן דבורים שצבענו להן נקודה על הגב. במשך חמישה ימים הדבורים קיבלו את הטיפול והיו בתוך קופסה. כעבור חמישה ימים לקחנו את שתי הקבוצות, שמנו אותן בקופסאות במכונית ונסענו למרחק של קילומטר בקו אווירי.  פתחנו את שתי הקופסאות, והדבורים החלו לחזור. בקבוצה של הביקורת, חמישה ימים הן לא היו בחוץ. זה כמו שאקח אותך עם הליקופטר, אנחית אותך בוואדי ואומר לך 'תחזרי הביתה'. והן חוזרות תוך דקות. מה זה אומר? שהן זוכרות את האזור".

חיים כלב, במעבדת הדבורים. צילום: דבר ראשון

חיים כלב, במעבדת הדבורים. צילום: דבר ראשון

לא פראיירית, מלכה

ואכן, חוכמתן של הדבורים מאפשרת להן לאסוף צוף ביעילות מירבית, אך לעתים היא מקשה על החקלאים, שכאמור, נעזרים בדבורים כדי לגדל את יבולם. "הדבורים עושות מה שטוב להן. לא מה שטוב לנו. הן עושות מה שהכי יחסוך להן זמן ואנרגיה, ויתן להן הכי הרבה צוף. אתה יכול להניח אותן במטע של אבוקדו, אבל אז כחצי קילומטר משם יש מטע הדרים, והדבורים נוטשות את האבוקדו ועוברות להדרים. או שאתה שם אותן במטע תפוחים, אבל יש פריחה מסביב של חרדלים, והן עפות. ואז אפשר לשים יותר כוורות, ולפעמים זה עוזר. אבל לפעמים זה לא מספיק. הדבורה רגילה לבוא מלמעלה, אוספת את הצוף, תוך כדי נוגעת באבקנים ומאביקה את הפרח. תוך יום יומיים, היא לומדת שהיא יכולה לבוא ולהכניס את הלשון מהצד ולמצוץ צוף. היא חוסכת ככה חצי שניה, וזה נקרא גניבת צוף, כי היא למעשה לא עושה שירותי האבקה. ואז הבאת המון דבורים, והן נורא שמחות. אבל אין תפוחים בסוף העונה", מסביר שפיר.

לבעיה זו מצאו החוקרים פתרון שנקרא "הצבה מדורגת". "מכיוון שלוקח לדבורים יום-יומיים ללמוד, אתה רוצה שכל הזמן יהיו לך דבורים נאיביות. אז בתחילת הפריחה מביאים רק שליש מכמות הדבורים. אחרי יומיים מביאים עוד שליש, ואחרי יומיים עוד שליש. בדרך הזו יש הרבה יותר דבורים נאיביות שעוד לא למדו לגנוב. היבולים עלו ב-100-50 אחוזים. זה גם מוכיח שמה שהגביל את היבול היה המחסור בהאבקה. זאת שיטה מאוד פשוטה שעשתה הבדלים עצומים."

איך בעצם מקימים כוורת?

"בטבע, תמיד בעונת השפע הכוורת מתפצלת", מסביר כלב, "בפיצול הזה, קבוצה של דבורים יוצאות מתוך הכוורת. בפעם הראשונה הן יוצאות עם המלכה המקורית, הזקנה, כשבתוך הכוורת הן כבר גידלו מלכות צעירות. אנחנו יודעים לגדל מלכות בצורה מלאכותית ואנחנו למעשה מנסים לחקות את זה. וכך, לפני שהמלכות מגיחות, אנחנו מפצלים כוורות". יום אחרי הפיצול, מוגש לדבורים גולם של מלכה. "ברגע שהמלכה שם, הן מתקשרות איתה. כשהיא מגיחה, הן מטפלות בה, עד שהיא מתחילה להטיל ביצים".

כלב מסביר שהמלכה היא נקבה ככל הפועלות, שקיבלה מזון שונה כשהייתה עובר. "המרכיבים של המזון הזה גרמו לשינויים מורפולוגיים ולכן היא נקבה פורייה, כלומר שיש לה את כל אברי המין".

בכוורת, המלכה היא זו שמטילה ביצים. בשיא העונה היא מפזרת בין 1,000 ל-2,000 ביצים ביום. "אם היא מפרה ביצה היא תהפוך לנקבה, אם היא לא מפרה היא תהפוך לזכר," מסביר שפיר.

כיצד נוצרת מלכה? זה די פשוט. חוץ מיכולתה להפרות בעצמה את הביצים, יכולה המלכה להחליט להניח את חלק מהביצים בתא מיוחד, שמיועד לגידול מלכות. אם תעשה זאת, יהיה זה סימן לשאר הדבורים להאכיל את אותן ביצים נבחרות במזון מיוחד, וכך תתפתח מלכה חדשה.

כלב מסביר כי יכולתן של הדבורים להישאר בקבוצה, תלויה במלכה, "למלכה יש פרומונים שבעזרתם היא שולטת. זה חומר שהיא מפרישה והוא מרגיע את הדבורים. אם נוציא את המלכה, תוך חצי שעה, הדבורים לא יריחו את הריח הזה ויתחילו להשתגע ולחפש אותה. בשלב השני, כשהן מבינות שהריח לא קיים, הן אומרות – 'אוקיי, מה עושים? מגדלים מלכה חדשה'".

דבורה צעירה שזה עתה בקעה על ידו של פרופסור שרון שפיר. צילום: דבר ראשון

דבורה צעירה שזה עתה בקעה על ידו של פרופסור שרון שפיר. צילום: דבר ראשון

פנו דרך למגן דבורים אדום

כמעט כל אדם שעוסק בדבורים יאמר שדבורה היא חיה שמתאהבים בה, ובשנים האחרונות ישנו ביקוש גדול לגידול דבורים כסוג של חיות מחמד. כלב מספר שמאז שנת 2010 הוא מלמד אנשים כיצד לגדל דבורים באופן ביתי. "הייתה סקרנות גדולה מאוד והתקיים קורס אחת לשנה, עם בין 10 ל-16 אנשים בכל מחזור. הם מגיעים מכל קצוות הארץ, אנשים שיש להם קריירה אחרת והם רוצים את זה כתחביב".

במהלך הקורס מקבלים המשתתפים מידע ברמה של קורס אקדמי ומתנסים הן בפן העיוני והן בפן המעשי של גידול הדבורים. "אנחנו עוברים על כל הנושאים: מחלות, גידול מלכות, האבקה, ביולוגיה, דבורים אחרות".

בהמשך הקים כלב קורס חובבים של הפקולטה ובכל מפגש מקבלים המשתתפים שלוש הרצאות: מדעית, פופולרית והרצאה שמעביר כלב עם הנחיות לעונה. "בנוסף, אני דואג להם לתרופות, חומרי הדברה נגד צרעות ודברים טכניים נוספים".

קורס גידול דבורים מחזור 2012 (התמונות באדיבות מעבדת הדבורים בפקולטה לחקלאות).

קורס גידול דבורים מחזור 2012 (התמונות באדיבות מעבדת הדבורים בפקולטה לחקלאות).

כלב מסביר שחווית ההצלחה לא איחרה לבוא ושרבים מן המשתתפים כבר "שוחים לבד". "הם מפיקים דבש בכמויות קטנות, זה גם מאוד משפחתי, עומדים עם הילדים ומסתכלים בפתח ומסבירים להם מה הם רואים. ואחרי זה הרדיה, מוציאים את החלות, מוזגים לצנצנות, נותנים לשכנים, למשפחה. זה יוצר מודעות, כי כל אחד כזה הוא שגריר."

גם יוסי אוד, שאולי הדרך הטובה ביותר להגדיר אותו היא מחנך לאהבת הדבורה, עוסק מספר לא מבוטל של שנים, בנוסף להיותו מורה בבית הספר האנתרופוסופי "מעין", בלימוד של גידול דבורים בשיטה הביו-דינאמית. בעיניו, שיטת גידול זו היא ביטוי של פילוסופיה שלמה. "צריך להבין שבטבע, האינסטינקט הראשוני של כל הישויות זה להתרבות. הפרח שרוצה להתרבות, או העץ, הוא לא יכול ללכת אל הפרח השני ולהרבות את עצמו. למעשה, הדבורים מהוות את הידיים והרגליים של מלאכת האהבה והרבייה. כך שלמעשה הדבורים אחראיות למרבית השפע שיש בעולם. אפשר להגיד 'טוב, זה נורא פשוט. דבורים, דבש, ובזה נגמר הסיפור. אבל יש פה איזו ישות, שהיא לכאורה ישות על, אלוהים כזאתי, וכל התוצרים שלה ללא יוצא מן הכלל הן תוצרי בריאות ורפואה, ולכן אנחנו לא יכולים להתייחס אליה כאל כל בעל-חיים אחר. יש שם סוד נוסף."

לפני כשלוש שנים נסע אוד עם עמיתה לעבודה, שסיפרה לו בגאווה עד כמה יעילה המועצה שבה היא מתגוררת. "היא סיפרה שמלא דבורים התנחלו לה בגינה ואיך ברגע שהיא התקשרה למועצה באו וריססו אותן. אני קיבלתי פריחה כמובן, אבל לא אמרתי כלום".

בערב, כששב לביתו כתב אוד בפייסבוק פוסט נרגש: "מגן-דבורים אדום: אל תרצחו אותם. תתקשרו אליי בכל מקרה שהן מפריעות." לדבריו, תוך זמן קצר החל לקבל אלפי פניות וטלפונים. כך הקים את "מגן דבורים אדום".

"במשך שנה וחצי כמעט רצתי לבד לכל פנייה בארץ. פניתי לכל הרשויות המקומיות, למחלקת התברואה שאחראית על הריסוסים, למחלקת השירות לאזרח שאנשים מתקשרים אליהם, אל הדוברות, שלחתי מן דף יפה כזה שהכנתי וביקשתי שלא יהרגו את הדבורים ושיתקשרו אלי. מבחינתם זה היה פתרון נהדר."

מתנדבות מגן דבורים אדום בפעולה (צילום: דף הפייסבוק מגן דבורים אדום).

מתנדבות מגן דבורים אדום בפעולה (צילום: דף הפייסבוק מגן דבורים אדום).

מפה לאוזן עבר המידע על היזמה ונאספו מתנדבים ומתנדבות וכיום ישנם כ-70 מצילי דבורים בכל רחבי הארץ. לדבריו של אוד, בהמשך עשה הארגון הסכם עם ארגון המדבירים שמתקשרים אליהם כאשר הם מקבלים בקשה להדביר דבורים. "פניתי למשרד לאיכות הסביבה, וחוק המדבירים החדש חוקק לפני שנתיים ובו הוכנס תיקון שאסור לרסס דבורים. זה עוד לא עבר כחוק, אבל זה בהצעה לחוק, אז כבר יש יותר מודעות לזה."

וזה לא מסוכן?

"הדבר הראשון שאני עושה כשאני מגיע לביה"ס זה לחפש עם הילדים דבורים וללטף אותן. בניגוד למה שהמדענים יגידו, שאין דבורים ידידותיות, אני אומר שאין דבר כזה דבורים לא ידידותיות. את מי הדבורה עוקצת? היא עוקצת את הצרעה שהיא האויב, את החרדון או את גמל השלמה שבאים לאכול דבורים. דבורים לא עוקצות את השפן או החתול, כי הם לא אויבים שלהן. בני-אדם שלא מגדלים את הדבורים בצורה אגרסיבית, שלוקחת להם את הדבש ונותנת להם אנטיביוטיקה והורגת להן את המלכות, הן לא רואות בהם אויבים ואז הן לא עוקצות. יש רק כלל אחד שהוא כלל ברזל. הדבורים הן ישות רגשית. היא מרגישה מה שאנחנו חשים. אז החוק העיקרי כשבאים ללטף דבורים, זה לפתוח את הלב. אם הן מרגישות את הלב הפתוח שלנו, אז אין להן שום עניין לעקוץ. הן יודעות שאנחנו בעדן והן משתפות איתנו פעולה."

יוסי אוד והדבורים (תמונה באדיבות המצולם).

יוסי אוד והדבורים (תמונה באדיבות המצולם).

ילדים ומבוגרים ביום כדור הארץ למען הדבורים (צילום: דף הפייסבוק ילדים ודבורים זה סיפור אהבה)

ילדים ומבוגרים ביום כדור הארץ למען הדבורים (צילום: דף הפייסבוק ילדים ודבורים זה סיפור אהבה)

פגישתו של אוד עם הדבורים, כדרכם של סיפורי אהבה עזים, הייתה די מקרית. "לפני כ-14 שנים התחילו להגיע אליי המון דבורים לחצר. ופתאום התחלתי להסתקרן ולהתעניין מאוד והשקעתי שעות בתצפיות עליהן, עד שהילדים הבוגרים שלי אמרו לאשתי 'תזהרי על הרומנים שנרקמים לך בחצר מאחוריי גבך'".

בהמשך למד אוד את דרך גידול הדבורים באופן קונבנציונלי עד שלפני כחמש נחשף לתפיסה הביו-דינאמית, שלדבריו, שינתה את חייו. "הדבוראות הביו-דינאמית מלמדת את מהלך החיים התקין של הדבורים ואיך להתערב כמה שפחות בחייהן כדי שיהיה להן טוב, כדי שהן תשרודנה. הבנתי מה הדבורים רוצות להגיד לנו בהיעלמותן. הן אומרות: 'אם תצליחו להבין למה אנחנו נעלמות, תבינו על עצמכם, בני-האדם, משהו מאוד חשוב'. יש לנו אוויר נהדר, אבל מזוהם, יש לנו קרקע מדהימה, אבל מזוהמת, יש לנו מקורות מים נהדרים ששופעים בנחלים, אבל הם מזוהמים ולא ראויים לשתייה. יש לנו הכל, אבל עם כל החכמה והידע, האינטילגנציה והמדעים, אנחנו לא מחוברים אל השפע, אלא מתרחקים ממנו.

"למה הדבורים אחראיות לכל השפע וכל מוצרי הבריאות? כי הנחיל, שעובר את ה-50,000 פרטים, עובד כאורגניזם אחד. הדבורים עובדות בשיתופיות יוצאת דופן, ואז החרק הקטן והדוקרני הזה יכול להביא כל-כך הרבה שפע. זה גם נכון לגבי בני-האדם, אבל כל מבנה קהילתי שפעם גרם לאנשים להיות ביחד הולך ונפרם ומקצין והופך להיות אנטי קהילתי. ככל שנמשיך להפריד כל דבר מכל דבר בעולם, וכל בן-אדם מעצמו ומסביבתו ומחבריו, השפע יילך ויתרחק מאיתנו. זה מה שהדבורים רוצות להגיד לנו."

___________________________________________

תודה מקרב לב לאמיר גד על העזרה בהכנת הכתבה.