בשנת שעברה הגיעו לישראל 27,908 עולים, כ-16% יותר מהשנה שלפניה (2014). בשמונת החודשים האחרונים בלבד עלו לישראל, על פי משרד העלייה והקליטה, 16,709 עולים חדשים, 46% מהם מרוסיה ואוקראינה, 19% מהם מצרפת, ו-11% מהם מארה"ב, והשאר מכל העולם. נתניה היא העיר שקלטה השנה את המספר הגבוהה ביותר של עולים (1,738) מיד אחריה העיר העברית הראשונה תל-אביב (1,687) ועיר הבירה ירושלים (1,665).

עולים מארצות נבחרות – באלפים (מקור: ישראל במספרים 2016 – הלמ״ס. גרפיקה: דבר ראשון).

לצד המדינות מהן עלו מספר רב של עולים, ישנן ברחבי העולם גם מדינות מהן עלו השנה עולים יחידנים, בגפם. לפני נתוני משרד העלייה והקליטה, עד חודש יוני האחרון הגיע עולה יחיד מיפן, מונקו, תאילנד, קניה, זמביה, גאנה, הפיליפינים, קרואטיה, פינלנד, ולוכסמבורג.

אז איך מרגישים אותם עשרות אלפי עולים אשר יחגגו היום את ערב ראש השנה הראשון שלהם בארץ ישראל?

משפחת חארצ'נקו: קייב- צפת : "הרבה יותר בטוח ויציב כאן."

משפחת חארצ'נקו: קייב- צפת : "הרבה יותר בטוח ויציב כאן." (תמונה באדיבות המשפחה).

ג'ניה חארצ'נקו עלתה עם משפחה לפני קצת יותר משנה מקייב שבאוקראינה לעיר המקובלים צפת שבצפון. כשהמצב באוקראינה התדרדר ג'ניה, יחד עם בעלה בעלה ושני בנותיה הצעירות, ארזו מהר ועלו לארץ. בתה הבוגרת עדיין שם, אך מתכננת לעלות בשנה הקרובה.

למה החלטתם לעלות?
"הסיטואציה באוקראינה לא פשוטה, יש הרבה חוסר בטחון. הילדים שלנו למדו בבתי ספר וגנים יהודים, והתחיל להיות מסוכן להסיע את הילדים שלנו כי האוטובוסים של בתי הספר נושאים סמלים יהודים. בכל מקרה נראה היה לנו שיותר בטוח כאן. לא התכוננו כמעט בכלל לעלייה, ותוך ארבעה חודשים אשרנו מסמכים וארזנו את החפצים. למרות שאנחנו לא גרנו תחת אזור המסווג את תושביו כפליטים ( הכוונה לחבל הדונבאס בדרום מזרח אוקראינה בו התרחשה מלחמה – ד.ט)  מדינת ישראל התייחסה אלינו כפליטים והכל עבר מאוד מהר."

למה בחרת לגור בצפת?
"דוד שלי גר בצפת כבר כעשרים שנה ובכללי המקום מאוד יפה, שקט ונעים. אני אישית מאוד אוהבת את זה שהעיר דתית והיסטורי, ואני מאוד אוהבת את האווירה שלו."

ספרי על חוויה קשה שהייתה לך במהלך השנה
"אני לא מצליחה לחשוב על אירוע קשה ספציפי. מה שכן, השפה היא באמת קצת מחסום. אני לומדת את השפה בעצמי תוך כדי העבודה שלי. איך שהגענו לארץ מיד התחלנו לעבוד. הגענו לקראת הקיץ והאולפן לא הצליח להרים קבוצת לימוד. ובספטמבר כשכבר הקבוצה התגבשה אני מצאתי את עצמי במשרה טובה ולא רציתי לעזוב אותה. גם בעלי מצא עבודה מהר מאוד."

ז'ניה חארצ'נקו "אני לומדת את השפה בעצמי תוך כדי העבודה שלי" (תמונה באדיבות המצולמת).

ספרי על חוויה מרוממת ומחזקת שהייתה לך במהלך השנה?
"אני לא מתחרטת על כך שעליתי בשום שנייה. מאוד טוב לי פה. הרבה יותר בטוח ויציב כאן. הילדים שלי יכולים להיות מחוץ לבית בכל שעות היממה, וזה דבר מאוד חשוב. בקייב זה ממש לא יתאפשר- בערב לצאת לבד ולנוע ממקום למקום זה מסוכן, וזה בלי להזכיר את מה שקורה מחוץ לקייב. האווירה כאן, היחס בין אנשים – הוא אחר לחלוטין."

ציפייה שיש לך מהשנה הקרובה?
"הדבר העיקרי שמעסיק אותנו זה עניין הדיור, בשביל להתיישב לטווח הארוך ושיהיה לנו דירה משלנו. צריך לקנות דירה. אבל בכללי כבר מצאנו עבודה מאוד טובה בשביל התחלה, יש לנו אוטו. את כל הדברים ההכרחיים בשביל לחיות יש לנו. בקייב לא מכרנו את הנכסים שלנו מכיוון ששער הדולר הופך את זה למאוד לא כדאי. בתי הבוגרת עדיין בקייב, היא גרה באחת הדירות ומסיימת את הלימודים באוניברסיטה שם בשביל שלא תצטרך להתחיל את הכל כאן מחדש."

זאק פקארסקי: ויסנקונסון-חיפה: "ישראל זה מקום שאני יכול ורוצה לגור בו" 

זאק פקארסקי: ויסנקונסון-חיפה: "ישראל זה מקום שאני יכול ורוצה לגור בו." (תמונה באדיבות המצולם).

זאק פקארסקי (25) עלה מארה"ב. מעיר קטנה בשם מדיסון שבמדינת ויסקונסין. זאק היה חניך בתנועת הנוער הציונית 'הבונים דרור', עשה שנת שירות בארץ במסגרת התנועה והדריך וריכז פעילות של התנועה בארה"ב במשך כמה שנים. בשנה האחרונה הוא החליט לעלות ביחד עם עוד קבוצה של חברי התנועה לארץ, ולגור בקומונה שיתופית בחיפה – כיום הוא מלמד עברית באולפן.

למה החלטת לעלות?
"היה לי מובן מאליו במשך המון זמן שהזהות היהודית היא דבר מרכזי בחיים שלי. זה גרם להרגיש שונה מהחברה שלי בחו"ל. מגיל צעיר היה לי ברור שלמרות שארה"ב אומרת שהיא מדינה ניטרלית – היא מדינה נוצרית, ואני הרגשתי שונה. בשלב מסוים התחלתי להכיר את ישראל יותר. בכיתה ח' גרתי בירושלים שנה ומאז התחלתי ברצינות ליצור קשר עם ישראל. מכיתה י' כבר התחלתי לחשוב על לעלות. התבגרתי בתנועת הבונים דרור והחוויות שחוויתי בארץ גרמו לי להרגיש שישראל זה מקום שאני יכול ורוצה לגור בו. בשנת השירות שלי בארץ הבנתי שעלייה ביחד עם הקבוצה שלי זו אופציה לשאוף אליה. לא הייתי סגור על העניין כמה זמן אבל שנה וחצי אחרי שחזרתי משנת השירות אמרתי לחבר שאני חושב לעלות לארץ.

"בזמן שהייתי בארה"ב במשך שלוש שנים ריכזתי מחנה של התנועה, הדרכתי מדצי"ם והייתי רכז חינוכי. כשהגעתי הייתה לי חוויה של 'סוף סוף אני פה'. אני לא שואף למקום הזה אלא ממש חי פה וזה החיים שלי. זה היה יום גדול וחשוב בחיים שלי."

למה החלטת לגור בחיפה?
"בכלל התכוונתי להגיע יותר מאוחר משזה יצא בפועל. המדריכה של הקבוצה שלי התקשרה אלי לארה"ב וסיפרה לי שיש קבוצה של חבר'ה מאנגליה שמגיעים וחסרים להם מדריכים. הגעתי תוך שבועיים עם ויזה של הסוכנות היהודית והצטרפתי לחיות עם קבוצה של חברה בגילי שגם עלו לארץ. אחרי שנה בעיר אני ממש אוהב את העיר הזו. אני אוהב את אווירת עיר הפועלים ואת השכונה ההיסטורית שאני גר בה שהוקמה על-ידי התנועה הציונית והיישוב החדש ( שכונת הדר – ד.ט). נעים לי לגור במקום שבו אנשים נחמדים ומדברים אחד עם השני. אני גם ממשיך להדריך חניכים יהודים מחו"ל שמגיעים לארץ במסגרת שנת השירות ובנוסף לכך מדריך באולפן בעיר מכיוון שהיה לי חשוב מאוד להיות בהתנסות שקשורה לשפה העברית. זה היה חשוב מאוד לנפש הציונית שלי".

זאק: "כשהגעתי הייתה לי חוויה של: סוף סוף שאני פה. אני לא שואף למקום הזה אלא ממש חי פה וזה החיים שלי. זה היה יום גדול וחשוב בחיים שלי."

ספר על חוויה קשה שהייתה לך במהלך השנה?
"לשמחתי קשה לי לחשוב על משהו. אני חושב על זה שבקיץ לא היה לי הרבה מה לעשות כי לא היה אולפן ולא היו חניכים מחו"ל ולא ידעתי מה יהיה איתי. הצטרפתי לרכז פעילות של חניכים ישראלים במועצה אזורית בצפון, והייתי אחראי על קייטנה שם. זה היה אחד הדברים הקשים שעשיתי בחיים שלי כי לא הכרתי לא את הילדים, לא את המסגרת ולא את היישוב על כל ההיבטים שלו. אני חושב שהצלחתי לעשות את זה."

ספר על חוויה מרוממת ומחזקת שהייתה לך במהלך השנה?
"ההתנסות באולפן מאוד מעניינת וגם מתייחסת לחיים שלי. כשאני בונה פעילות לחניכים אני חושב על הצרכים של החניכים שלי, ביחס לקהילה, ביחס לאיך להסתדר בארץ, איך אפשר לעזור להם להכות שורש שיבנו חיים אמתיים וטובים. זה שאלות שאני שואל את חניכיי וגם את עצמי. כמובן שיש הבדל בחוויה של לעלות בתור חבר בתנועה וקבוצה, לבין בן אדם יחיד ונפרד שעולה ללא קהילה ותמיכה.

עוד מהדברים שחיזקו אותי השנה היו היחסים והשותפויות שבנינו בקבוצה שלי. בעיקר על זה שהצלחנו להפוך מגרעין קטן של שניים לפני שנה עד למצב שלנו היום, שבו אנחנו 13 חברים. זה המון אנשים חדשים להכיר, שותפויות חדשות ודברים חדשים לעשות – זה מעולה. הסביבה גדלה ויש יותר תמיכה. זה נותן המון משמעות. היה לי מובן מאליו שנקבל המון תמיכה מעולים ותיקים אבל זה שהגיעה תמיכה מצד אנשים שלא הכרתי לפני זה דבר מדהים וחשוב. הקהילה שיצרנו חיזקה את כולנו."

ציפייה שיש לך מהשנה הקרובה?
"אני רוצה להיות יותר גדול, יותר פעיל ויותר יוזם. אני מקווה גם שאני ארגיש יותר בנוח עם המבטא שלי. בעיקר שאתבייש פחות ופחות שיש לי מבטא. בושה ביחס למבטא זה אחד הסימנים של חולשת הציונות שלנו. לא עבר הרבה זמן מאז שהיה לנו ראש ממשלה שהיה לו מבטא ואם אנחנו בשלב שבו מבטא זה עניין לבושה – זה סימן לא טוב לחברה שלנו. ואני אישית, צריך להילחם עם הדבר הזה בתוככי."

שרה וילדבאום: פריז – כרמיאל : "רוצה להיות לוחמת בקרקל".

שרה וילדבאום: פריז – כרמיאל : "רוצה להיות לוחמת בקרקל". (תמונה באדיבות המצולמת).

שרה וילדבאום עלתה מפריז שבצרפת לפני קצת יותר משנה. בהתחלה הגיעה דרך תוכנית של הסוכנות היהודית לתל אביב ולמדה באולפן. בחודשים האחרונים היא לוקחת חלק בתוכנית 'איתנו' לעולים חדשים, וגרה בכרמיאל בעודה מחכה להתנדב לצה"ל

למה החלטת לעלות?
"רציתי לעשות עלייה כי חשבתי שלא היה לי עתיד בצרפת. רציתי את זה כבר הרבה שנים. הרבה זמן חשבתי מה אני רוצה לעשות כשיהיה גדולה ולא מצאתי, ואז הבנתי שאולי התשובה היא במקום אחר."

למה בחרת להגיע לכרמיאל?
"הגעתי עם התכנית של הסוכנות היהודית להגיע לתל אביב, אמרו לי שבגיל שלי עדיף להגיע לשם. כל מי שהגיע בתכנית עלה לבד ללא משפחה ולכן יותר טוב שנהיה ביחד, אבל לא ידעתי מה יהיה בתכנית. בתל אביב גרתי במקום שיש בו דירה ואולפן ביחד עם עוד עולים. המשפחה שלי עדיין בפריז אבל אחותי גם עלתה לא מזמן ואחי מתכוון לעלות בסוף אוקטובר.

באחת התכניות בתל אביב פגשנו אנשים שבאו לדבר על לימודים, צבא ועבודה ורציתי לעשות צבא, התכנית 'איתנו' התאימה לי, התקבלתי וככה הגעתי לכרמיאל. בכרמיאל קצת משעמם כי אין פה כל כך דברים לעשות, אבל זה בסדר."

ספרי לי חוויה קשה אחת שהייתה לך במהלך השנה?
"כשהלכתי לבנק לפתוח חשבון ואחרי זה הלכתי לכללית ושם אמרו לי לחזור לבנק וככה עשיתי 'הלוך-ושוב' מהבנק לקופ"ח ולא הבנתי למה. כשאין לנו שפה בהתחלה זה קשה. אנחנו לא מבינים איך עובדת המדינה וכל המערכות שלה. עשיתי מה שאמרו לי לעשות אבל זה בלבל אותי והיה קשה.

אולי זה לא הדבר הכי קשה, אבל זה משהו שכל העולים עוברים דרכו ומרגישים בו."

ספרי לי על חוויה טובה שחיזקה אותך?
"יש לי חברים בארץ שעשו עלייה לפני. אני מכירה אותם כבר עשרים שנים עוד מצרפת. בהתחלה הם אמרו לי כמה שבתות לבוא לעשות אצלם כדי שאני לא יהיה לבד בשבת. התחלה הלכתי לפעמים ובסוף הלכתי בכל השבתות. ומהעלייה ועד היום אני כל הזמן אתם וזה משהו ממש טוב. אנחנו לבד בארץ ואנחנו לא מכירים כלום. לא את האנשים ולא השפה, ולא מה שהישראלים חושבים. בגללם אני מרגישה פחות לבד והיום הם כמו המשפחה שלי."

מה את מאחלת לעצמך לקראת השנה החדשה?
"להיות בצבא. באמת. חשבתי הרבה זמן על העלייה אבל גם על הצבא במיוחד. אני מחכה לזה הרבה זמן ומקווה שאגיע לשם בשנה הקרובה. אני רוצה להיות לוחמת בקרקל אבל לא כל כך חשוב לי אם אני לא יהיה. כי העיקר בשבילי זה להיות חיילת בצבא ולשמור על המדינה שלי."