בשנת 2004, כאשר עמד עמיר פרץ בראש ההסתדרות וגם בשנים 2005-2006,כאשר נבחר לראש מפלגת העבודה, מיקד פרץ את הקמפיין שלו בשכר המינימום. באופן מיידי בתגובה פבלובית הופיעו כלכלנים רבים שהסבירו מדוע העלאת שכר המינימום תגדיל את האבטלה. אחד הקולניים מתוכם, היה מיכאל שראל, אשר היה באותה תקופה לא פחות מאשר הכלכלן הראשי של משרד האוצר. ביחד עם כלכלן נוסף בשם אלדד שידלובסקי, הוא פרסם מחקר שנקרא "שכר המינימום ונזקיו".
במחקר זה הסבירו שראל את שידלובסקי, שהעלאת שכר המינימום תגרום לעלייה באבטלה. לדבריהם העלאת שכר המינימום (אפילו אם היא תהיה פרוסה על פני מספר שנים, כמו שפרץ הציע) תגרום להקטנת מספר המועסקים בעשרות אלפי עובדים.
לדברי מחקרם כל העלאה הזעירה ביותר בשכר המינימום, תעלה את האבטלה ותקטין את שיעור התעסוקה. הם סיימו את מחקרם בטענה האפוקליפטית: "יישום ההצעה להעלאת שכר המינימום יגרום להגדלת העיוותים הכלכליים בשוק העבודה, יקטין את התעסוקה ויחריף את בעיית האבטלה". ניתן היה לטעון שהם לא נגד העלאת שכר המינימום, אלא שהעלאה שפרץ הציע הייתה גדולה מדי עבורם, אלא שהם המליצו במחקרם על "ביטול חוק שכר מינימום או החלשתו".
שראל לא היה היחידי. במאמרו "משיחי השקר של שכר המינימום" ראיין נחמיה שטרסלר מספר תעשיינים שהתלוננו על שכר המינימום וחזו גם הם שהעלאת שכר המינימום תעלה את האבטלה. שטרסלר מיסגר את הוויכוח במאמרו כאילו שהוא בין מומחים רציונליים ואובייקטיבים שמבינים את ההשלכות של החוק, לבין הוזים, נאיביים ובורים, שמחשיבים את עצמם כחברתיים, אך לא מבינים את השלכות מעשיהם.
בסופו של דבר, התוכנית להעלאת שכר המינימום התקבלה בלית ברירה ע"י אולמרט, שנאלץ לקבלה בתמורה לכך שפרץ יוותר על תיק משרד האוצר (אם כי שיעור העלאה של שכר המינימום היה נמוך מזה שפרץ רצה). התוצאה הייתה חד משמעית, האבטלה ירדה והתעסוקה עלתה. אני משוכנע שלו האבטלה הייתה יורדת אך גם שיעור התעסוקה, או ששיעור התעסוקה היה עולה אך גם שיעור האבטלה, אותם מומחים לא היו מפסיקים להזכיר ולציין את הנתון השלילי מתוכם, וגורסים שזהו הנתון החשוב האמתי, ושאליו בעיקר יש להתייחס. התמזל מזלם של תושבי ישראל ושני הנתונים היו חיוביים. אני גם די משוכנע שכל אותם תירוצים שהסבירו מדוע היו גורמים אחרים לירידה באבטלה ולעלייה בתעסוקה, וההסברים שהם לא קשורים כלל להעלאת שכר המינימום, היו מתפוגגים בחלל האוויר, לו האבטלה הייתה עולה או ששיעור התעסוקה היה יורד. באורח קסם, לפתע, לא היו כל סיבות אחרות לשינוי בשוק העבודה וכל נתון שלילי היה תוצאה ישירה של העלאת שכר המינימום. בסקירה שערך הכלכלן הראשי ב-2017 לגבי השנים 2007-2015, הוא נאלץ להודות בקושי רב, שהעלאת שכר המינימום תרמה לצמצום אי-השוויון ולא העלתה את האבטלה
הקריירה של מיכאל שראל לא נפגעה כהוא זה, מתחזיותו השגויה במחקרו (כמו גם מתחזיותיו השגויות במאמרים אחרים), והוא ממשיך לעשות חיל ולהיחשב בתור אחד הכלכלנים הראשיים בישראל. הוא מעולם לא הודה בטעותו, אך עדיין ממשיך להתבטא ולהתייחס לפרץ ואל אנשים אחרים שאל השקפתם הכלכלית הוא מתנגד בתור הוזים, בורים וחסרי אחריות. בפעם הבאה שתראו מומחים כלכליים בתקשורת הכתובה והמשודרת מתנשאים ומתייחסים בביטול לכל אותם "חברתיים, רומנטיים ופנטזיונרים, שלא מבינים איך העולם הכלכלי עובד", בניגוד לחוקרים "רציונליים, מדעיים ואובייקטיבים" כמוהם. תיזכרו בוויכוח בין שראל לפרץ.
נ.ב.
ניתוח מצויין של הכשלים במחקר של שראל מאת יוסי לוי, ד"ר לסטטיסטיקה.
