המשורר משה העליון (אאליון) הלך לעולמו בגיל 97.

העליון נולד בסלוניקי ב-1925, כשהיה בן 18 גורש מיוון למחנה ההשמדה אושוויץ בפולין. רוב בני משפחתו נרצחו, עם הגעתם למחנה, בתאי הגזים והוא נשלח לעבודות כפייה במחנה מונוביץ' שם עבד כשנתיים.

העליון צעד בצעדת המוות מאושוויץ למחנה מאוטהאוזן באוסטרליה משם הועבר לבית חרושת לחימוש ולמחנה הריכוז אבנזה ממנו שוחרר במאי 1945. לאחר השחרור החליט העליון שלא לחזור לסלוניקי, והיגר באופן לא חוקי לארץ ישראל על סיפון אוניית המעפילים וודג'ווד. האונייה נתפסה על ידי הצבא האנגלי והעליון נכלא למשך חודש במחנה מעצר בריטי.

עם הגעתו לארץ הוא התגייס לצה"ל ונלחם בחזית הצפון במלחמת העצמאות. ב-1950 סיים בהצטיינות קורס קצינים. ב-1970 פרש מהצבא בדרגת סגן אלוף. בעת ששירת בכוחות המילואים, התקדם לדרגת אלוף-משנה. לאחר השחרור עבד העליון במשרד הביטחון הישראלי והיה ראש יחידה מבצעית.

"אושוויץ היה גיהנום… זה היה מקום שמעולם לא ידעת אם אתה עומד להיות בחיים ברגע הבא. מקום בו ילדים לא יכלו לחיות… הם נידונו למות, כמו גם אמהותיהם. רק אלה שיכולים לעבוד יכלו לחיות זמן מה. השאר, עד מוות".

ב-1992 פרסם העליון אוטוביוגרפיה בשם "מיצרי שאול", כרוניקה של יהודי סלוניקי במחנות ההשמדה הנאציים אושוויץ, מאוטהאוזן, מלק, אבנזה.

ב-2000 פרסם את En los Kampos de la Muerte, טקסט פיוטי ואוטוביוגרפי שנכתב בלדינו והורכב משלושה שירים: "La djovenika al lager" (המוקדש לאחותו); Komo komian el pan"; ו-"En marcha de la muerte" (שיר המתאר את צעדות המוות).

משה היה נשוי לחנה וולדמן ז"ל, אב לרחל ואלי וסב לשישה נכדים וחמישה נינים.

מועד הלוויה טרם פורסם.