משפחת קוטן חיה בעיר קולנה שבבנגלדש בצניעות רבה. המשפחה בת חמש הנפשות מתקיימת ממשכורת של 64 דולר לחודש שמביאים האב והסב. אם המשפחה, אמנה, הכינה לארוחת צהריים ארוחה עשירה במנות. על השולחן מוגשים דאל, אורז, אפונה מאודה, דלעת, עוף בקארי ודג – המנה האהובה על בתה, חפסה (4). נראה שלחספה אין כוח להיות בחברתם של המבוגרים לכן היא משחקת במחבואים מתחת לשולחן ומנסה לברוח מאמה כדי להתחמק מלאכול את האפונה. לבסוף, אמנה מתייאשת אך מוודאת שחפסה שותה עד הסוף את כוס החלב שלה לפני שהיא ממשיכה הלאה למשחקים בחצר עם ילדי השכנים.
למשפחת קוטן אין הרבה ושליש מהמשכורת שלהם הולכת על תשלום השכירות לדירה בת שני חדרי השינה בלב העיר. אך זה מספיק כדי לספק לחאפסה סביבה תומכת ואוהבת לגדול בה. אמנה עצמה סיימה רק את כיתה ח', אך היא מנסה במאמץ רב להבטיח שחפסה תגדל בסביבה שתמריץ אותה. כל לילה לפני השינה היא מתרגלת עם ביתה את הא' ב' הבנגלי והאנגלי בשביל שחפסה תתחיל ברגל ימין בבית הספר. אין שום דבר מיוחד או יוצא דופן בחייה של חפסה. היא פשוט נהנית מהזכויות הבסיסיות שכל ילד זכאי להם: בטחון, בריאות, משחקים וחינוך.
לעומת זאת בכפר בשם סאטחירה בספר של בנגלדש, רקסונה בגום מתיישבת לארוחת צהריים עם ילדיה, מוריאום (6) וסומיה (5). לארוחה הם אוכלים אורז ותפו"א בקארי.
בניגוד לאמנה, רקסונה לא חייבת להכריח את ילדיה לאכול. וכשהארוחה נגמרת, מוריום קמה והולכת לכיוון בית התבן והבוץ שלה לשטוף את צלחתה. לאחרונה, המרפאה המקומית איבחנה אצל סומיה תת תזונה. רקסונה לא הייתה צריכה רופא שיגיד לה שבתה לא במצב טוב. היא יכלה לראות את זה בבירור כאשר השוותה את בתה לילדי השכנים. אחת הבעיות המרכזיות של משפחת בגום היא שאין להם גישה נוחה למים נקיים. הברז הקרוב ביותר אליהן נמצא במרחק קילומטר מביתם ועד לאחרונה סיפק מים לא מסוננים. כתוצאה מכך – מוריום וסומיה סובלות מתסמינים רבים של שלשולים זיהומיים שנתנו את אותותיהם על תת התזונה שלהם. אם מצבה של סומיה לא ישתפר, התפתחותה תתעכב באופן בלתי הפיך והדבר ישפיע לטווח הארוך באופן חמור הן על מצבה הפיזי והן השכלי. המרפאה המקומית הציעה לרקסונה להכניס יותר ירקות וביצים לבישוליה אך לה אין את האמצעים לכך. רקסונה הגיעה ממשפחה ענייה וסיימה את לימודיה בכיתה ד'. בעלה לא למד בכלל ועבד מאז שהוא ילד. בזמן שהיא לא מטפלת בילדיה היא עובדת בבתים של אנשים אחרים בעוד בנה הבכור ובעלה עובדים קשה ולמרות זאת, הכנסתם לא מאפשרת להם לרכוש מוצרים כמו בשר, דגים או ביצים.
"אני רוצה שילדיי יהיו מחונכים ואנשים טובים" מתארת רקסונה את חלומה הצנועה עבור משפחתה. "אני אעזור להם לסיים את בית הספר, אם אוכל" אך בעלה והיא בספק רב שהם יצליחו לספק את כל הנדרש עבור ילדהן בשביל זה. בנה בן ה 15 עזב את בית הספר מזמן וכבר עובד במשרה מלאה.
—
בסיפור זה, המהווה מיקרוקסומוס לסיפוריהם של מיליוני ילדים מרחבי העולם, נפתח הדו"ח לשנת 2016 של קרן החירום הבינלאומית של האומות המאוחדות לילדים (UNICEF). לפי הדוח, היוצא כל שנה לקראת יום הילד הבינלאומי, אם האומות החזקות בעולם לא יפתחו במהלך רציני כלל עולמי לצמצום אי-השוויון כבר מהיום, בשנת 2030 כ-167 מיליון ילדים יחיו בעוני קיצוני. 69 מיליון ילדים מתחת לגיל 5 ימותו בין 2016 ל-2030 ו-60 מיליון ילדים בגילאי בית הספר יהיו מחוץ לבית הספר.
הנתונים בדוח מתארים מציאות קשה של אי-שוויון עולמי, כאשר תמונת המצב הקשה ביותר משתקפת באפריקה. 9 מתוך 10 ילדים ילדים שיוולדו בארצות מדרום לסהרה יחיו בעוני קיצוני. הילדים האלו נמצאים בסיכון של רב פי 10 למות לפני הגיעם לגיל 5 מאשר ילדים בארצות עם הכנסה גבוהה. למעלה מ-30 מיליון מאותם ילדים ימצאו את עצמם מחוץ לבית הספר, אל מול כל זה מצטרף מספר נורא ואכזרי אחר, הקשור לעולם השלישי כולו – 750 מיליון נשים בעולם השלישי יחותנו בעודן ילדות.
השנים האחרונות התאפיינו במשברי פליטים רבים, בעיקר מארצות צפון אפריקה והמזרח התיכון. חלק גדול מנפגעי אותם המשברים הם ילדים. בשנת 2015 נספרו כ-60 מיליון איש אשר היו מחוץ לארצם בגלל עימותים אלימים, חצי מהם ילדים. התוצאות ההרסניות של שינויי האקלים מהווים גם הם סיכון הולך וגדל לילדים, ברחבי העולם כולו חיים כחצי מיליארד ילדים באזורים בהם הסיכוי לשיטפונות הוא גבוה מאוד. כ-160 מיליון ילדים חיים באזורים בהם הסיכוי לבצורת הוא גבוה עד גבוה מאוד. ארגון הבריאות העולמי חוזה שעד שנת 2030 כרבע מיליון מקרי מוות בקרב ילדים יתרחשו בעולם בעקבות תת תזונה, מלריה, שלשול ומחלות הקשורות לחום כבד בעקבות שינויי האקלים.
לנתונים האלו מצטרפים המספרים הקשים של ארגון העבודה העולמי (ILO ), לפיהם יש כיום בעולם כ-150 מיליון ילדים עובדים. מעל למחציתם, כ-85 מיליון, עובדים בעבודות המהוות עבורם סכנת חיים ממשית. כנקודת אור מציין הדוח האחרון של הארגון שמאז שנת 2000 ירד מספר הילדים העובדים בעולם ב-78 מיליון ומספר הילדים העובדים בעבודות מסכנות חיים ב-86 מיליון.
בארצות אסיה והאוקיינוס השקט המספר הגדול ביותר של ילדים עובדים (כמעט 78 מיליון ילדים שהם 9.3% מכלל אוכלוסיית הילדים) אך ארצות בסאב-סהרה של אפריקה ממשיכות להוות את האזור עם השיעור הגבוה ביותר של ילדים עובדים באופן יחסי ( 59 מיליון ילדים, שהם 21% מכלל אוכלוסיית הילדים).
ישנם כ-13 מיליון (8.8% מכלל אוכלוסיית הילדים) ילדים עובדים באמריקה הלטינית ובקאריביים ובמזרח התיכון וצפון אפריקה ישנים כ 9.2 מיליון ילדים (8.4%)
החקלאות ממשיכה להוות את הענף המרכזי לעבודת ילדים ( 98 מיליון, כ 59%) אך המספרים גבוהים גם בענף השירותים ( 54 מיליון) והתעשייה ( 12 מיליון). מאז שנת 2000, עבודת ילדות הצטמצמה ב 40% בהשוואה ל 25% אצל הבנים.
