מפוליטיקה של הכנעה לפוליטיקה של הסכמות רחבות: תנועת הרבעון הרביעי מבקשת להפוך לתנועת המונים שתקדם שינוי בשיח הפוליטי בישראל, ותנהיג מה שהם מכנים 'פוליטיקה של הכנסת אורחים'.

הרעיון המרכזי שמניע את התנועה הוא ניתוח שלפיו בפתח הרבעון הרביעי של מדינת ישראל לקראת שנתה המאה, מדינת ישראל היא מצד אחד הצלחה מסחררת, ומצד שני מצויה במשבר פוליטי וחברתי חסר תקדים. במוקד המשבר נמצא חוסר האמון הגובר בין אזרחים לבין מוסדות המדינה, וחמור מכך – בין קבוצות האזרחים השונות בחברה הישראלית.

חברי הרבעון הרביעי מתכנסים בחדרה (צילום: הרבעון הרביעי)

מתחלקים לקבוצות שיח. מנכ"לית התנועה אלה רינגל: "לא דוחפים כל הזמן אחד לשני את השונות לפרצוף, מחפשים ביחד איך זה יכול לעבוד" (צילום: הרבעון הרביעי)

את המטאפורה על הכנסת האורחים העניק להם חוקר המסורתיות המזרחית ותורת הרב יוסף משאש, ד"ר דוד ביטון. "זו פוליטיקה שמבקשת להידמות לשולחן השבת של משפחה מסורתית", מסבירה מנכ"לית התנועה אלה רינגל. "הילדים במשפחה שונים מאוד: אחד אולי התחרד, אחת אולי חילונית לגמרי. אחת היא מסורתית ואחד יצא מהארון. תפקיד האמא להביא את כולם לשולחן. היא הייתה רוצה אולי שכולם יהיו כמוה – אבל היא מבינה שזה לא עובד ככה, והיא רוצה את כולם שם.

"לילדים יש כבוד להורים, 'כבוד מלכות'. אי אפשר כל הזמן לפרק מוסדות ואז לשאול למה הם מתפרקים. זה מביא לכך שלא דוחפים כל הזמן אחד לשני את השונות לפרצוף. מחפשים ביחד איך זה יכול לעבוד. איך אפשר לעשות מקום אחד לשני".

במשרדי התנועה ברמת גן אנחנו פוגשים את יואב בקשי (36), איש היי-טק מגבעתיים; שניאור הוכנברג (33), איש חינוך חרדי מצפת ומרצה בתחום החינוך הבלתי פורמלי והנוער בסיכון; אפרת רובין (49), אמא לשבעה ילדים בחינוך ביתי וחברת מועצה במזכרת בתיה; ושיראל דגן-לוי (40) מנס ציונה, מנכ"לית חברת הזנק בתחום הבריאות. עמדותיהם הפוליטיות מגוונות ונעות מימין עד לשמאל-מרכז.

שניאור הוכנברג (מימין), יואב בקשי, שיראל דגן-לוי ואפרת רובין. פוליטיקה שמבקשת להידמות לשולחן השבת של משפחה מסורתית (צילום: כדיה לוי)

"הכרנו בסמינרים של התנועה", אומרת רובין. "את התנועה הכרתי כשהשתתפתי בהרצאה בסלון של חברים, ומשם הכול התגלגל ונשאבתי לפעילות. מאוד התרגשתי למצוא קבוצה של אנשים שאכפת לה ומחפשת מה אפשר לעשות כדי לשמור על המדינה הזו ולעשות אותה טובה יותר".

"אני מגיע משכבה של אנשים חרדים שאפשר לכנות 'אנשי הגבול'", אומר הוכנברג, "אנשים שפוגשים את שתי הקבוצות ומבינים גם את האתגרים של כל קבוצה ולכן מבינים שהאמון הוא קריטי". הוא מספר שהגיע לפעילות בארגון לפני כחצי שנה. "חוסר האמון כיום הוא בין האוכלוסיות ולא רק בין הפוליטיקאים, והוא מקשה על החברה להגיע להחלטות ולהסכים גם על הדברים הקטנים. הגענו למצב שאוכלוסייה אחת חושבת על האחרת שהיא מטומטמת, ולהפך. לא מייחסים אחד לשני כוונות טובות, והקיטוב גדל".

הרצאה למשתתפי הכנס. הוכנברג: "חוסר האמון כיום הוא בין האוכלוסיות ולא רק בין הפוליטיקאים, והוא מקשה על החברה להגיע להחלטות ולהסכים גם על הדברים הקטנים" (צילום: הרבעון הרביעי)

"אנחנו בדינמיקה מרושעת של החצנה והקצנה, שבימים האלה של השיח על הרפורמה המשפטית ממש מסכנת את החברה הישראלית", אומר בקשי. "אם אתה שואל אותי מה האתגר המיידי ביותר לחברה הישראלית – זה לשבור את הדינמיקה הזו. מצד אחד חוסמים דלת של מכון מחקר במלט, ומצד שני שרה בממשלה מכנה טייסים בחיל האוויר נפולת של נמושות. שום דבר טוב לא יוכל לצמוח מזה, וזה גם לא מאפשר שום שיחה אמיתית. זה מוביל אותנו למקומות קשים מאוד, וזה מדאיג אותי ברמה האישית, כי ברגע שגבול אחד נפרץ – זה רק הולך ונמתח, ואי אפשר לדעת איפה זה ייגמר".

מה הפיתרון שמציעה לזה התנועה?
הוכנברג: "המפגש בתנועה מאפשר לנסות להתמודד עם חוסר האמון הזה. אתה פוגש אנשים, מכיר אותם, יודע שיש להם כוונות טובות, הגינות. כשאתה חושב ככה על האחר, קל יותר לחיות איתו גם אם הוא שונה ממך, וגם אם הרעיונות שלו שונים משלך, לפחות עד רמה מסוימת. קל לי יותר לדמיין אדם כזה שישבתי איתו כשופט בעליון, גם אם הוא שונה ממני".

רובין: "ברור לנו שאנחנו לא מסכימים בינינו על הרבה דברים, אבל אנחנו מוכנים לבוא לשיח הזה קודם כל כדי לשמוע ולהקשיב אחד לשני, ולהבין מה עומד מאחורי העמדה של כל אחד. כולנו גם מבינים שבסוף אף אחד מאיתנו לא יקבל את כל מה שהוא רוצה, אבל הניסיון הוא להגיע לדיון ממקום שבו אנחנו מניחים שלאחר יש כוונות טובות ולא כוונות זדון".

דגן-לוי ורובין. דגן-לוי: "דווקא האמון, והייחוס של כוונות טובות – מאפשרים לנהל גם שיח פוליטי נוקב, אבל גם מעמיק" (צילום: כדיה לוי)

דגן-לוי: "השיח של הקיצוניות מדבק, ובימים כאלה אני מלאת הודיה על כך שנכנסו למעגל החברים שלי כל כך הרבה אנשים מגוונים, מכל קצוות המפה הפוליטית, שמדברים שפה אחרת. דווקא האמון, והייחוס של כוונות טובות – מאפשרים לנהל גם שיח פוליטי נוקב, אבל גם מעמיק. זה דבר מדהים שאני רואה בסמינרים של התנועה – שאנשים צמאים לזה. מחפשים לפגוש את השונים מהם ומוכנים גם לפנות זמן באמצע החיים כדי לאפשר זאת".

בקשי: "כששואלים אותי איך אני מזדהה פוליטית, אני הרבה פעמים מתרעם. אם אני אומר למשל שאני ימני – ישר יניחו שאני גם מסורתי ותומך ברפורמה לצורך העניין. הכול מחולק בשבלונות אוטומטיות. ומה אם אני ימני שהוא גם ליברלי וחילוני? האלטרנטיבה שהרבעון הרביעי מציע מאפשרת לדבר על מרחבי אי-הסכמה ספציפיים. לסמן למשל את כל הדברים ששניאור ואני מסכימים עליהם, וגם את אלה שלא, וליצור שיח מעמיק יותר".

רובין, הוכנברג ובקשי. רובין: "אנחנו מבקשים לחולל שינוי תודעתי חברתי. להגיד שהאתגר שלנו הוא החיים ביחד, וגיבוש הסכמות רחבות שיאפשרו לנו לעשות זאת" (צילום: כדיה לוי)

הוכנברג: "הדבר הכי קריטי הוא להבין שכולנו כאן ביחד כדי להישאר, ואף אחד לא הולך לשום מקום. צריך לעבור משיח של זהויות לשיח של הזדהות. לא 'אני חרדי והוא חילוני', בואו נדבר רעיונות. ולא רק במהירות והתזזיתיות שהרשתות החברתיות מאלצות אותנו. נחזור להיות באותו המרחב, להסתכל בעיניים, לעצור שנייה, להקשיב. כשעוברים מהמקום של המוח ההישרדותי למקום רגוע יותר של מוח מכיל, השיח הופך להיות גם יותר מעניין, ויכול להניב גם החלטות יותר טובות".

אז אתם עוד תנועה שמציעה מעגלי שיח?
רובין: "בעיני זו הצעה אמיתית של אלטרנטיבה לשיח הפוליטי בכלל, ולא משהו תיאורטי בלבד. אנחנו מבקשים לחולל שינוי תודעתי חברתי. התבגרות פוליטית מהשיח שנשאר ברמה של 'עשו לי, אמרו לי'. להגיד שהאתגר שלנו הוא החיים ביחד, וגיבוש הסכמות רחבות שיאפשרו לנו לעשות זאת".

דגן-לוי: "למילה 'פשרה' יש ניחוח לא נעים. בעבר, כשאמרתי שאני ממוקמת במרכז בדעותי, אמרו לי שזה פרווה. אבל זה לא. אני חושבת שזה דבר שצריך לבחור בו ברמה היום-יומית. אני לא מאמינה ב'או זה או זה', אני מאמינה בניהול מתחים, וחושבת שזה גם הסיפור שלנו במדינה. הבחירה המורכבת היא להיות גם וגם. זה קשה. לא כל התשובות מוכנות מראש".

שניאור הוכנברג ויואב בקשי. הוכנברג: "יש מי שינסה להציג את הרעיון שלנו כהזוי, אבל הדבר ההזוי באמת זה לא  לדבר ולא לחפש את ההסכמות הרחבות – ולחשוב שבסוף יהיה בסדר" (צילום: כדיה לוי)

בקשי: "לאף אחד מאיתנו אין פיתרון, אבל החלטנו שאנחנו מחפשים אותו ביחד, ובזה כבר 60% מהבעיה נפתרה. בסוף, השוק מוכיח שזה מה שהוא רוצה. בזמן שהשיח הציבורי מלא בלהבות, בשבוע הבא יש סמינר נוסף של התנועה בהשתתפות 400 איש, ויש עוד רשימות המתנה ארוכות של אנשים שמבקשים לבוא, לשמוע, להצטרף. גם אם פגשתי מישהו בסמינר ולא אפגוש אותו שוב, אבל אנחנו שותפים להבנות על איזה סוג שיח פוליטי צריך להיות במדינת ישראל – כנראה בכל צומת משמעותי למדינה נמצא את עצמנו משפיעים ביחד. אפילו אם אנחנו לא חלק מאותו 'מחנה פוליטי'".

הוכנברג: "יש מי שינסה להציג את הרעיון שלנו כהזוי, אבל הדבר ההזוי באמת זה לא לעשות את זה. לא לדבר ולא לחפש את ההסכמות הרחבות – לחשוב שכולם יתכסחו אחד עם השני, ובסוף יהיה בסדר".

"הסיפור הישראלי חייב עדכון"

בקשי מקדם יוזמות משותפות לתנועה יחד עם גורמים בשלטון המקומי, ומלווה פעילים בקידום רעיונות לפעילויות נוספות. דגן-לוי אירחה כבר מפגש של התנועה בסלון ביתה והזמינה חברים ושכנים, הנחתה קבוצה באחד מסמינרי המצטרפים, ופועלת לגיבוש רעיונות להגברת המעורבות של החברה הערבית בתנועה. רובין מרכזת קבוצה מקומית מגוונת של התנועה באזור השפלה, שמקיימת יחד סיורים משותפים בעקבות קבוצות שונות בחברה הישראלית ופעילויות חסד משותפות, והוכנברג חבר בצוות התוכן שעוסק בחינוך, ומתכנס בסמינרים הרעיוניים של התנועה.

"את התנועה הקמנו כבר לפני עשרה חודשים, כשממשלת בנט-לפיד הייתה בשיא פריחתה", אומרת רינגל. "דיברנו על משבר האמון והסתכלו עלינו כהוזים. לא ידענו שהמשבר יגיע כל כך מהר לעוצמות כאלה".

המנכ"לית אלה רינגל. "קבוצות שבעבר היו מודרות דורשות גם הן להיות חלק. אם מצליחים לנהל את זה – זה יכול להיות גם דבר מבורך, מצמיח ומחזק למדינה" (צילום: כדיה לוי)

את המהלך התניעו ארבעה חברים: ד"ר יואב הלר, לשעבר יו"ר ארגון מעוז שמפעיל תוכניות מנהיגות במגזר הציבורי וכיום מכהן כיו"ר הרבעון הרביעי; רינגל שמכהנת כיום כמנכ"לית התנועה; איש ההיי-טק אורי הרמן שמנהל את השלוחה הישראלית של Cybereason; ואיש יחסי הציבור איתן זליגר, השותף במשרד זליגר שומרון תקשורת.

"שוחחנו ארבעתנו על תחושת החרדה שלנו כשמדליקים את הטלוויזיה ורואים איך חוסר האמון במדינה מתפתח בצורה אקספוננציאלית", מספרת רינגל. "היינו ממש באי-שקט. אבל הבנו שארבעה אנשים לא יוכלו לשנות את המציאות בעצמם. החלטנו שאנחנו צריכים להיפגש עם אנשים ולהגביר את החיכוך שלנו עם המציאות הישראלית, ויצאנו לפרויקט הסלונים. הלכנו להיפגש ולדבר עם אנשים בכל רחבי הארץ, להציג את הניתוח שלנו ולדבר עליו".

לדבריה, עד היום ביקרו כבר ביותר מ-200 סלונים ופגשו בהם כ-6,000 איש ואישה בכל רחבי הארץ. "כל מפגש כזה מתארח בסלון של מישהו שמביא את החברים שלו, אנשים שדומים לו. אבל כשאת עוברת בסלונים בבני ברק, תל אביב, אבן יהודה, אפרת, מעלה אדומים, לשם – את פוגשת את כל חלקי החברה הישראלית".

שם התנועה מתבסס על כך שממלכות ישראל הקודמות, ממלכת דוד וממלכת החשמונאים, התפרקו ואיבדו את עצמאותן ברבעון הרביעי לקראת שנת המאה לקיומן, בראש ובראשונה בשל פיצול ומחלוקת פנימית.

"זה לא סיפור שמאפיין רק יהודים", אומרת רינגל. "יש עוד 32 מדינות שברבעון הרביעי לקיומן חוו או היו על סיפה של מלחמת אזרחים. גם חברות עסקיות משפחתיות רבות נוטות לחוות משבר ברבעון הרביעי. יש לזה הסבר סוציולוגי: ברבעון הראשון לחייה של מדינה יש אנשים שעשו מהפכה ויצרו את התשתיות להקמתה. ברבעון השני יש עבודה רבה של הנחת ברזלים ובניית מוסדות. הדור השלישי נשען על עבודתם של הדורות הקודמים לו – אבל הדור הרביעי נוטה לא אחת להתרחק כבר מהסיפור. קבוצות שבעבר היו מודרות דורשות גם הן להיות חלק, והסיפור חייב כבר לעבור עדכון. אם מצליחים לנהל את זה – זה יכול להיות גם דבר מבורך, מצמיח ומחזק למדינה".

לדברי רינגל, משימת הדור היא להבטיח שמדינת ישראל תגיע לשנתה המאה כמדינה יהודית ודמוקרטית משגשגת, עם הפנים קדימה למאה השנים הבאות. "לשם כך, צריך להעביר את המערכת הפוליטית ואת השיח הפוליטי מפוליטיקה שבה כל אחד נלחם עם הגב לקיר וחייב לנצח, לפוליטיקה בונת אמון".

המשמעות היא פוליטיקה שמחפשת פתרונות קונקרטיים לבעיות ולצרכים של הציבורים השונים, ולא ניצחונות 'עקרוניים' אחד על השני, וקידום של שינויים מהותיים בהסכמות רחבות, מתוך שיח מעמיק וצופה פני עתיד. "הרפורמה המשפטית והאופן שבו הממשלה מקדמת אותה הם דוגמה למדיניות שלא צופה פני עתיד – אבל גם ממשלה שמונהגת על ידי מפלגה עם 6 מנדטים זה דבר שלא צופה פני עתיד. מה שנדרש כאן הוא פוליטיקה של ענווה. שפוליטיקאים יציגו את האידיאות שלהם, אבל גם יודו בפני הבוחרים שאם ייבחרו יוכלו להגשים 70% מהן, מתוך הבנה שיידרשו גם לפשרות".

לצאת מתיבת התהודה

התנועה קיימה כבר 14 סמינרי היכרות והצטרפות בני יום, לצד מאות מפגשי סלון, הרצאות זום, סיורים משותפים להיכרות עם קבוצות אוכלוסייה ויישובים ופעילות חסד משותפת. פעילים בה כבר כ-1,000 חברים שמשתתפים בקבוצות האזוריות, בצוותי הליבה ובארגון פעילות, ויותר מ-7,000 שעוקבים אחרי פעילות התנועה והביעו עניין בפעילויות עתידיות.

מפגש של חברי התנועה. רינגל: "אנחנו מאמינים שתנועה חברתית רחבה, חוצת מחנות ועם שפה משותפת, יכולה לשנות את העולם" (צילום: הרבעון הרביעי)

"אנחנו מבקשים להקים תנועת המונים של אנשים שיוצאים מתוך תיבות התהודה שלהם", היא מסבירה. "אנשים שפוגשים אנשים שאחרים מהם. עושים ביחד התנדבויות בקבוצות מגוונות. מקדמים יוזמות מקומיות ואזוריות. התוכנית שלנו היא להפוך בתוך שנתיים לכוח חוץ-פרלמנטרי גדול, של אנשים שונים שלא מוותרים על הזהות התרבותית והפוליטית שלהם, שאומר: אנחנו הצרכן של המערכת הפוליטית, וככה היא תיראה. כל אחד פונה למנהיגים של המחנה הפוליטי שלו, לבייס שלו, ודורש את התיקון הזה בהתנהלות ובשיח".

בסמינרים הוצע להעלות דרישה מהמפלגות השונות בבחירות המוניציפליות והכלליות להתחייב לאמנה לשיח מכבד ביניהן, וכן דרישה מהמפלגות השונות בבחירות הארציות להתחייב לשבת רק בממשלה רחבה. "אנחנו מאמינים שתנועה חברתית רחבה, חוצת מחנות ועם שפה משותפת", אומרת רינגל, "יכולה לשנות את העולם".