דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום חמישי י"ח באדר ב' תשפ"ד 28.03.24
27.2°תל אביב
  • 27.2°ירושלים
  • 27.2°תל אביב
  • 25.3°חיפה
  • 26.6°אשדוד
  • 33.5°באר שבע
  • 33.5°אילת
  • 30.4°טבריה
  • 23.1°צפת
  • 31.2°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
יום הזיכרון התשפ"ג

"נשים אידיאליסטיות, שהגיעו לארץ וביקשו לבנות חיים": אנדרטה חדשה ל-22 הלוחמות שנפלו בכפר עציון

האנדרטה לזכר 22 הנופלות בקרב גוש עציון (באדיבות בית ספר שדה כפר עציון)
האנדרטה לזכר 22 הנופלות בקרב גוש עציון (באדיבות בית ספר שדה כפר עציון)

רוב הנופלות בגוש עציון שרדו את השואה, ובחרו להישאר ולהגן על הקיבוץ הנצור במלחמת העצמאות | חיה מאשה מוסל כתבה לחברתה: "'כל חיינו מלחמות ופחדים, אין כבר כוח לזה", ובזמן הקרב טיפלה בפצועים עד מותה | לצד האנדרטה יושק ספר חדש על גבורתן הייחודית

ניצן צבי כהן
ניצן צבי כהן
כתב לענייני עבודה
צרו קשר עם המערכת:

אנדרטה חדשה תיחנך היום (שלישי) בבית ספר שדה כפר עציון לזכרן של 22 הנשים שנפלו בקרב האחרון בקיבוץ כפר עציון במלחמת העצמאות. לצד האנדרטה יושק גם ספר אודותיהן בשם 'לעבור מלחמה פעמיים' (בהוצאת ארץ הצבי), שהפיק בית הספר שדה יחד עם עמותת בני גוש עציון.

"בקרב בכפר עציון נפלו 127 מגינים ומגינות בזמן קצר, ובתא שטח לא גדול", מספר ד"ר שוקי שריר, מחבר הספר. לדבריו, מדובר באירוע טראומתי וקשה גם במושגים של המלחמה ההיא. "המערכה בכפר עציון הייתה טוטלית, וככל הנראה בפיקוד הירדני הייתה החלטה לחסל את הקיבוץ, מתוך הבנה שזה הקיבוץ החשוב בגוש".

הקרב על כפר עציון הנצורה התחולל בד' באייר תש"ח, יום לפני ההכרזה על הקמת מדינת ישראל. לאחר מאבק נחוש של הלוחמים, שהיו בתנאי נחיתות, פרצו משורייני הלגיון הירדני אל חצר הקיבוץ והמגינים ניסו להיכנע, אולם נענו באש מקלעים וברימונים במה שכונה לאחר מכן 'טבח כפר עציון'. כל מגיני הקיבוץ נפלו, למעט ארבעה.

רוב האמהות של כפר עציון עזבו אותו כמה שבועות לפני הקרב, יחד עם הילדים. אבל היתה גם מי שבחרה להישאר ולהילחם בו. "בין הנופלות, הייתה גם אמא אחת, ציפורה רוזנפלד", מספר שריר, "אישה צעירה מאוד, כבת 20, ששרדה את השואה". בנה יוסי היה אז כבן שנה וחצי, והיא שלחה אותו אל מחוץ לגוש מבעוד מועד עם אחת החברות.

"היא בחרה להישאר מסיבות אידיאלוגיות, לאור הטלטלות שחוותה באירופה, והרצון שלה להישאר במשק עם בעלה יחיאל. את יחיאל, איש בני עקיבא, פגשה במחנה העבודה, והוא היה זה שסחף אותה לציונות. השניים נישאו מיד לאחר השחרור על חורבות גטו לודג'".

רוזנפלד הייתה דמות מרשימה, שחשה גם תחת אש לסייע לחבר פצוע. "הטרגדיה היא שבקרב, נהרגו גם היא, וגם יחיאל – ובנם הקטן יוסי נותר יתום מאב ומאם. זה היה מקרה יחידי שבו גם האם וגם האב נפלו יחדיו".

ציפורה רוזנפלד, שורדת שואה שנפלה בקרב בכפר עציון. "הייתה דמות מרשימה שחשה גם תחת אש לסייע לחבר פצוע" (צילום: אתר יזכור, משרד הביטחון)
ציפורה רוזנפלד, שורדת שואה שנפלה בקרב בכפר עציון. "הייתה דמות מרשימה שחשה גם תחת אש לסייע לחבר פצוע" (צילום: אתר יזכור, משרד הביטחון)

"מאות תלמידים מגיעים מידי שנה ללמוד את הסיפור, אך סיפור הנשים מעט הודחק"

"לפרויקט הזה צד פיזי ורוחני, אנדרטה וספר", אמר ל'דבר' ירון רוזנטל, מרכז המשק בכפר עציון והמנהל לשעבר של בית הספר שדה שהוביל את הפרוייקט. "הסיפור של גוש עציון הוא טרגי והירואי. קרב קשה, עם קיבוץ ששילם את מחיר הדמים הכבד ביותר שיישוב כלשהו שילם במלחמות ישראל".

"מאות תלמידים מגיעים לכאן מדי שנה ללמוד את סיפור המורשת הזה", מספר רוזנטל, "ולאורך השנים, פחות נגענו בסיפור של הנשים, שמעט הודחק. כמנהל בית הספר שדה, תמיד ישב לי בראש שזה חוב שצריך עוד לפרוע. שצריך להעלות על נס גם את הסיפור של אותן הנשים".

האנדרטה מעוצבת כגוש סלע היוצא מתוך נהר – מאפיין גיאוגרפי של איזור הגוש, ומולה מרחב ישיבה המתאים לקבוצות המגיעות למקום לעבור הדרכות. האנדרטה שעוצבה ונבנתה, לדבריו, על ידי חברת נופי כנען המתמחה בבניה ועיצוב נוף ארץ ישראלי ומקומי. "רצינו משהו פשוט שמחובר לטבע ולנוף, ולא משהו גרנדיוזי ומשתלט", מבהיר רוזנטל. על האנדרטה שלט קטן לזכר הנופלות. באחוריה, הוצבה קופסת פח ובה תמונות הנופלות, שישמשו עזר למדריכים ומדריכות המגיעים למקום עם חניכיהם לספר את הסיפור.

"בפלמ"ח ובקיבוצים היה ניסיון לצמצם את מעורבות הנשים בקרבות, כאן יש סיפור ייחודי"

"כשבבית הספר שדה החליטו שהם מעוניינים להנציח את זכר 22 הנופלות בכפר עציון בספר, הם פנו אלי", מספר שריר. "אני דור שני לשואה. אבי ניצול שואה שהסתתר עם אביו ואחיו מתחת לאדמה בפולין, ובהמשך הגיע לקיבוץ הדתי, אחרי מלחמת השחרור".

אשתו של שריר מגיעה ממשפחה של מקימי כפר עציון, ואת הדוקטורט שלו כתב על החיבור שבין שואה לתקומה בקיבוץ הדתי בשנות ה-40. "לכן הנושא היה קרוב לליבי, כמו גם האזור והסיפור ההיסטורי שלו".

"עלתה בי השאלה, למה להתמקד דווקא בסיפור הנשים?", אומר שריר, "אבל ככל שהתעמקתי בפרטים, הבנתי שסיפורן של הנופלות בקרב הזה הוא כן סיפור ייחודי מאוד". על אף שלדבריו, בימי מלחמת העצמאות נשים היו משולבות מאוד בכוחות הלוחמים והמגינים, בפלמ"ח ובקיבוצים, בכל זאת היה ניסיון לצמצם את מעורבותן בלחימה הפעילה.  "בקיבוץ גשר למשל שנערך להתקפת הלגיון הירדני, פינו כבר בפסח תש"ח את הנשים בכלל – לא רק את האימהות. גם בפלמ"ח שבהחלט היו בו נשים בכוח הלוחם, השתדלו שגברים יהיו אלה שיוצאים לפעולות, וגם נתיבה בן יהודה נהגה לספר על כך".

כריכת הספר 'לעבור פעמיים מלחמה' – סיפורן של עשרים ושתיים הנשים שנפלו בקרב האחרון בכפר עציון, מאת שוקי שריר. בהוצאת ארץ הצבי בשיתוף עם בית ספר שדה כפר עציון (באדיבות המחבר)
כריכת הספר 'לעבור פעמיים מלחמה' – סיפורן של עשרים ושתיים הנשים שנפלו בקרב האחרון בכפר עציון, מאת שוקי שריר. בהוצאת ארץ הצבי בשיתוף עם בית ספר שדה כפר עציון (באדיבות המחבר)

לדברי שריר, נשות קיבוץ כפר עציון נטלו חלק בשמירה החמושה יחד עם הגברים, וחלקן ככל הנראה אף אחזו בנשק במהלך הקרב. אבל רובן עברו קורסים של עזרה ראשונה ועסקו בטיפול רפואי בפצועים. "ניסיתי להבין למה בכפר עציון בכל זאת נשארו כל כך הרבה נשים במשק ומה מייחד אותן, כי בהחלט יש כאן סיפור".

19 מהנופלות היו ניצולות שואה

לדבריו, 20 מתוך 22 הנופלות היו חברות הקיבוץ או בשלבי קליטה שונים, וחויילו למעשה רק בדיעבד לאחר מותן, ושתיים מהנופלות היו לוחמות פלמ"ח בכוח המגן שנשלח לסייע לנצורים. 19 מהנופלות היו ניצולות שואה, רובן מפולין. 7 מהנופלות היו חללות נצר אחרון, שמשפחתן נספתה כולה בשואה.

במשק ובהגנה על גוש עציון, היה צריך את כל מי שאפשר. החליטו לפנות רק את האמהות – שרבות היו כבר וותיקות בארץ, וחלקן היו ניצולות שואה. מי שנשארו היו הקבוצה הזו. "אלו היו הרבה עולות חדשות, רובן בגילאי 23-24", מספר שריר, "נשים מאוד אידיאליסטיות, שהגיעו לארץ וביקשו לבנות חיים, לבנות קיבוץ".

האנדרטה לזכר 22 הנופלות בקרב גוש עציון "רובן הגדול ניצולות שואה. בחלקן נותרו יחידות מכל משפחתן שקיוו להקיםאת ביתן מחדש על אדמה המולדת" (באדיבות בית ספר שדה כפר עציון)
האנדרטה לזכר 22 הנופלות בקרב גוש עציון "רובן הגדול ניצולות שואה. בחלקן נותרו יחידות מכל משפחתן שקיוו להקיםאת ביתן מחדש על אדמה המולדת" (באדיבות בית ספר שדה כפר עציון)

ערב הקרב, נעשה עוד ניסיון לפנות את הנשים שנותרו במשק לקיבוץ משואות יצחק, אך חלקן בחרו להישאר לאור התפקיד הנחוץ שלהן בטיפול רפואי בפצועים, וחלקן חששו מהיתקלות בדרך, כשהלגיון הירדני כבר היה קרוב מאוד. קבוצה של נשים ניסתה לעבור בין הקיבוצים, אך נאלצה לחזור בסופו של דבר לשוב על עקבותיה. שלוש נשים הצטרפו לצוות הרפואי שיצא לקיבוץ משואות יצחק, וכך ניצלו.

'כל חיינו מלחמות ופחדים, אין כבר כוח לזה'

"אני קורא לנשים הללו 'גיבורות בעל כורחן'. הן אמנם נשאו נשק, והשתתפו בעול השמירה. אבל הדבר המרכזי שהן רצו היה להקים בית אחרי השואה, והן נקלעו לסיטואציה בלתי אפשרית". הדבר בולט גם במכתבים שנשמרו של הנופלות, כמו מכתבה של חיה מאשה מוסל לחברתה, שכתבה 'כל חיינו מלחמות ופחדים, אין כבר כוח לזה'.

"אלו היו נשים שעברו שבעה מדורי גיהנום, וכמעט שלא זכו למנוחה ולנחלה בחייהן. מוסל למשל, שהייתה סטודנטית לרפואה בקובנה, סבלה שם מאוד מאנטישמיות ואחרי כן בימי השואה שרדה שלוש שנים של עבודות פרך. היא הייתה אידיאליסטית שתמיד דאגה לאחרים לפני שדאגה לעצמה. גם בימי השואה הקפידה מאוד על שמירת המצוות ושילמה על כך מחירים".

גם לאחר השואה עסקה מוסל בארגון קבוצות הגנה עצמית יהודית עוד באירופה, התעקשה להגיע לארץ במסגרת העלייה הבילתי לגאלית על האוניה פלמ"ח, וגורשה לקפריסין. כשהיתה במחנה המעצר למעפילים, היא עסקה בהדרכה חברתית ותרבותית. בקיבוץ כפר עציון עסקה בהנהלת חשבונות, אך גם נטלה חלק בשמירה. בזמן הקרב היא טיפלה בפצועים ככל שיכלה.

בין הנופלות בקיבוץ גם זילפה יחזקאלי בת ה-55, המבוגרת מכל הנופלות במלחמות ישראל. היא לא הייתה ניצולת שואה, אך בגיל 10 ניצלה מהפרעות בעיר הולדתה קישינב, בהם נרצח אביה. לאחר שהתאלמנה, ושכלה את ביתה הקטנה, התנדבה יחזקאלי שהייתה אחות במקצועה להגיע לסייע בכפר עציון בשיירה האחרונה, כחודשיים טרם נפילת הקיבוץ. היא נשארה בקיבוץ מתוך מסירות למגיניו ומתוך הבנה שיהיה צורך ביכולותיה הרפואיות.

האנדרטה לזכר 22 הנופלות בקרב גוש עציון (באדיבות בית ספר שדה כפר עציון)
האנדרטה לזכר 22 הנופלות בקרב גוש עציון (באדיבות בית ספר שדה כפר עציון)

לדברי שריר, מה שסייע בידיו לספר את סיפורן של הנופלות בקרב היה התודעה ההיסטורית של אנשי כפר עציון ששרדו, והבינו שעליהם להשאיר זכר לאובדן, לנופלים ולנופלות בכתובים, ועמלו בכך שנים רבות. "דב קנוהל שהקים את הארכיון, וביתו אורה רוטנברג יחד עם בעלה אריה ואחרים, עסקו בגביית עדויות, בעיקר של אותן אמהות שפונו לירושלים, ובשמירת המכתבים. לכן, למרות שמדובר היה בנשים רבות ניצולות שואה שהיו זמן קצר יחסית בארץ, נשמר עליהן מעט יותר חומר מאשר על נופלים ניצולי שואה אחרים במלחמת העצמאות, וזה מאפשר לנו לספר את סיפורן ולהנציח את זכרן".

רשימת 22 הנופלות בכפר עציון:
עטרה אברמסון
(21), נולדה בעיירה ויילון שבפולין.
רחל הילר (24), נולדה בעיר לודז' שבפולין.
רחל וינר (פחות מ-20), נולדה בברלין שבגרמניה.
חיה וסרטייל (26), נולדה באושווינצים שבפולין.
רחל זגלשטיין (24), נולדה במיידאן שבסלובקיה.
חנה זינגר (21), נולדה בכפר לוזה שבקרפטורוס (סלובקיה).
ציפורה יעקובוביץ (21), נולדה בדרוברטובו שבקרפטורוס (סלובקיה).
ציפורה כץ (28), נולדה בפייטרה-ניאמץ שברומניה.
חיה לדרמן (25), נולדה בלודז' שבפולין.
שושנה לנצ'נר-טננבוים (24), נולדה ברדומסק שבפולין.
שרה מידז'נסקי קוקוטק (26), נולדה בסוסנוביץ שבפולין.
חיה-מאשה מוסל (34), נולדה בז'ראסי שבליטא.
רחל מינס (30), נולדה בקיברטי שבליטא.
הדסה נויגר-קרנץ (20), נולדה בקיסטינופול שבפולין.
ציפורה נורדמן-קרגר (24), נולדה בלודז' שבפולין.
בתיה פס (פחות מ-20), נולדה בברלין שבגרמניה.
אסתר קויפמן-דרייסיגר (24), נולדה במילץ שבפולין.
ציפורה קורצטג (26), נולדה בסוסנוביץ שבפולין.
ציפורה רוזנפלד (פחות מ-20), נולדה בלודז' שבפולין.
חיה שיפמן-הורן (20), נולדה בירוסלב שבפולין.
זילפה יחזקאלי (55), נולדה בקישינב שבבסרביה והגיעה לקיבוץ כמתנדבת כוח המגן.
אסתר (אטי) רוזנצווייג (פחות מ-20) שהגיעה כחלק מכוח המגן והייתה מזכירתו של מפקד גוש עציון.

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!