"העולם לא יושמד על ידי הרשעים, אלא על ידי אלה שיצפו בהם בחיבוק ידיים".

במשפט הזה בחרה לסיים לוסי אהריש את המונולוג בתכניתה 'שיחת היום' בזכיינית רשת (ערוץ 2). משפט זה שנאמר לראשונה על ידי אלברט איינשטיין, מסכם לתפישתה את היחס של העולם להתרחשויות האחרונות בחלב, סוריה.

אותו מונולוג (מרגש יש לומר), שהתקיים על ידי אהריש בשפה באנגלית, זכה עד כה לחשיפה רבה גם ברשתות החברתיות. ביומיים האחרונים מאז שודרה התכנית, אהריש שברה את האינטרנט. כ-98,000 שיתופים, ו-46,000 לייקים עד לרגע כתיבת שורות אלה.

צילום מסך מתוך דף הפייסבוק

אולי אם נדבר באנגלית – העולם יקשיב (צילום מסך מתוך דף הפייסבוק 'שיחת היום')

דיווח מצומצם

אין עוררין, המערכה בחלב כוללת לא מעט מראות קשים. אזור זה חווה לחימה קשה ורצופה שנמשכת מספר שנים. מאות ואלפי פצועים והרוגים. אולם נדמה כי כל אלה, כולל הטבח, אינם עומדים בקנה אחד עם הייצוג התקשורתי של המתרחש שם.

התקשורת המסורתית, בייחוד זו הבינלאומית, מסיבותיה שלה, נותנת ביטוי דליל למאורעות חלב. אבל הדיווח המצומצם אינו מכוון רק בהתייחס למשבר בסוריה. נדמה כי לרוב ערוצי המדיה, על אף העידן הגלובאלי בו אנו חיים כיום, עדיין יכולת מוגבלת (יחסית) בהעברת סיקור חדשותי ישיר, ודיווח לאורך זמן, מאזורי לחימה קשים עליהם יש חילוקי דעות.

רבות מהתיאוריות אשר מספקות הסבר בנוגע לתפקידה של התקשורת בעת לחימה, אינן רלוונטיות בבחינה של מקרה חלב ומקרי לחימה מודרניים אחרים. הגם שרוב הספרות האקדמית, דנה על תפקידה של התקשורת המקומית בהתייחס ללחימה באזור בו דה פקטו היא מפרסמת. זאת אומרת, המחקרים דנים בתפקידה של התקשורת במערכות לחימה ומשברים בתוך שטחה הגאוגרפי.

אם להיות כנים, בכל הקשור לנוכחות תקשורתית של נושאים מסוימים – גם יחסה של המדיה המקומית בישראל דומה. בסופ"ש האחרון לדוגמא, שהיווה נקודת מפנה קריטית למתרחש בחלב, באופן טבעי הערוצים המקומיים זנחו כמעט לחלוטין את סאגת חלב, ובחרו לעסוק בקדחתנות בפרשיית הטרדה מינית לכאורה של ח"כ, או בהטרדה של יזם נדל"ן מוכר, או בסוגיית הפינוי, כן או לא, של עמונה.

בתוך כך ניתן להבין כי הנחת העבודה הטבעית של ערוצי התקשורת היא לסקר חדשות שקרובות יותר למעגל הפנימי של צרכניה.

מקורות אלטרנטיביים

באופן מקובל, וכדי להתמודד עם מגבלות הדיווח, רבים מערוצי התקשורת נשענים על מקורות זרים; סוכנויות ידיעות בינלאומיות שמהוות מקור מידע אמין. אף על פי כן, חשוב להבין כי במידה רבה השענות שכזו יוצרת בעל כורחה תמונה מוגבלת וחלקית לצרכני המדיה השונים בעולם.

נקודת האור האופטימית לעניין זה, אפוא, שוב מגיעה מכיוונם של הערוצים החברתיים באינטרנט. מידע שמועבר ישירות על ידי המקומיים באמצעות טוויטר, פייסבוק ויוטיוב משלים את הפאזל ומסייע להבנה טובה יותר של המציאות בשטח. גם במקרה של חלב הועברו ברשת לא מעט סיפורים של אזרחים ששיתפו אינפורמציה על המתרחש.

לא רק דרגים מדיניים

אין ספק כי אהריש שבחרה לומר את המונולוג הביקורתי שלה באנגלית, כיוונה מישראל היישר לקהל הבינלאומי (תוך שהיא בונה על אפקט השיתופים ברשת). בדבריה היא התייחסה לחיבוק הידיים של הדרגים המדיניים, בייחוד במדינות בעלות עניין או קרבה גאוגרפית לחלב. הביקורת הנוקבת שהשמיעה היא תולדה של אוזלת היד של מקבלי ההחלטות באשר להתעלמותם מהטבח של אזרחים חפים מפשע שנקלעו לאזור סכנה.

מעבר לכך- אם ננתח את אופי, סוג, כמות הדיווחים ויחסם של ערוצי החדשות השונים בעולם, אזי במידה רבה ניתן להשמיע ביקורת דומה גם בהתייחס להתנהלותם של עורכים בערוצים המסורתיים השונים, שבורחים שוב ושוב לדחוף משברים אנושיים לשולי המהדורות. אל נשכח, כי בשנת 2016, על אף נוכחותם של הרשתות החברתיות, לאותם עורכים יש אחריות עצומה. אז ראוי שיפסיקו לחבק ידיים.