ביום שני השבוע זקפו מאות חקלאים את הגב ועמדו במחאה מול שרירות הלב של הממשלה. לאחר חודשים של מאבקים קטנים שניהל כל ענף חקלאי בנפרד כנגד חיצי ההפקרות ששלחו אליו הממשלה ופקידי האוצר, הצליחו חקלאי ישראל להתאחד ולקרוא לשינוי מדיניות כולל. הקור הירושלמי, הגשם, הברד וטור הנואמים הציניים מקרב חברי הכנסת שניסו לתפוס עליהם טרמפ לא הצליחו לפזר את המפגינים. הם ספגו את הגשם ואת החנופה הפוליטית המאוסה, פתחו מטריות והמשיכו לעמוד. כל אחד מעשרות חברי הכנסת שהגיע לשם חשב ששלושת המשפטים שיצעק אל המיקרופון הם בעלי חשיבות מכרעת. הם עלו אחד אחרי השני ואמרו את אותו הדבר, מבלי לומר דבר. והחקלאים, רואים דרך הציניות של הפוליטיקה הקטנה שהמאבק הזה יהיה קשה ואכזרי, הבינו שהם, והם בלבד, יהיו אלו שישלמו את מחירו של המאבק. מרחבת ההפגנות של גן הוורדים הם ירדו לחסום את הכניסה לכנסת, עמדו שם עוד שעה ארוכה וחישלו את עמדתם המוסרית והצודקת. אחר כך שרו את 'התקווה' והתפזרו חזרה למשקים.
בהפגנה הכריזו החקלאים כי הם יהיו מוכנים להשבית את אספקת התוצרת החקלאית לשוק, צעד של ייאוש מול האטימות שמפגין השלטון. אבל בצד השני, בלשכתו של שר האוצר ופקידיו שהכריזו את המלחמה על החקלאות הישראלית, רגועים בינתיים. הם יודעים כמה קשה יהיה לחקלאים לאחד את השורות ולעמוד בסולידריות אחד עם השני כדי להוציא לפועל שביתת מזון. את התוקף לשוויון הנפש של פקידי האוצר נתן חבר הכנסת איתן ברושי (המחנה הציוני) בוועידת ישראל לחקלאות שהתקיימה ביום רביעי האחרון בירושלים. ברושי אמר שם "לחקלאות יש בעיה גדולה של אמון בין המנהיגות לחקלאים. אין היום מגזר חלש ומפוצל כמו החקלאים. הגיע הזמן לחולל את השינוי ולהחזיר את האמון והביטחון לחקלאות ולחקלאים – אין מנוס מהשבתת מזון כדי לעורר את הממשלה, ומבחינתי זה היה צריך לקרות עוד מאתמול. אין לנו שפה משותפת עם פקידי האוצר וצריך להפסיק את ההידברות איתם וההסכמות שמשמשות כסות לשר החקלאות בשיתוף הפעולה שלו עם האוצר בהגברת הייבוא".
ברושי מוביל את הקו המיליטנטי במאבק החקלאים. הוא איבד אמון באפשרות להגיע להידברות עם אנשי האוצר. בהפגנה היה זה הוא שקרא לחקלאים לעלות על הכנסת (בהתאם לחוק) ולפתוח בשביתת מזון. ברושי מכוון להסלמת המחאה, אבל גם הוא מבין את הקושי שיש למגזר החקלאי לעשות זאת.
מפגן פוליטי ציני נוסף הגיע מכיוונו של שר החקלאות, אורי אריאל (הבית היהודי). עד כה שיתף השר אריאל פעולה עם כחלון במאבקו בחקלאים, שזעקו לכל מי שרק היה מוכן לשמוע ש"אין שר חקלאות בישראל". לפתע הוא שינה כיוון: בנאומו בוועידה הוא קרא לחוקק מחיר מינימום לתוצרת חקלאית ולהפחית את מחירי המים לחקלאים. הוא הוסיף שמפלגתו לא תהסס ליזום משבר קואליציוני סביב נושא המים. מעניין מה גרם לשר החקלאות להתעורר ולהתגייס לעזרת החקלאים.
לעומת ההפגנה העוצמתית של תחילת השבוע, הציגה הוועידה את כל החולשות של חקלאי ישראל. אחת מגולות הכותרת שלה הייתה אמורה להיות התכנסות של החקלאים בשולחנות עגולים, על מנת לדון באפשרויות של איחוד כוחות מול חברות השיווק שעושקות אותם. לחקלאים בישראל שמורה זכות חוקית מיוחדת לתאם ביניהם מחירים. המחוקק הכיר בחולשה המובנית של החקלאי אל מול חברות השיווק להן הוא מוכר את התוצרת, שכן הסחורה שלו בעלת חיים קצרים. אם לא ימכור אותה היום, היא תירקב. בינתיים נראה שהחקלאים עדיין לא מצליחים להתארגן ולהתאגד מול חברות השיווק.
בסוף הוועידה פורסמה קריאתו של אלי אהרון מארגון מגדלי הירקות, שהציע "לפתוח לכל ענף תוצרת חקלאית עמוד פייסבוק, על מנת לשווק את המחירים שמתאימים לכל החקלאים". מגוחך לחשוב שהחקלאים, שהחזיקו בעבר בתנובה ומכרו אותה, שהקימו מנגנונים וארגונים עוצמתיים לשיתוף פעולה ופירקו אותם, פונים כעת לישועה בפייסבוק. התאגדות לתיאום עסקי דורשת אמון וכח עמידה מול כוחות כלכליים חזקים מאוד. כדי לנהל שיתוף פעולה, צריכים החקלאים מנגנון אישי ואנושי עם בסיס רעיוני משותף. רק מנגנון שיוכל ליצור ביניהם אמון הדדי ישרוד התקפות מצד הממשלה ומצד בעלי הון שייפגעו מהתאגדות כזו. דף פייסבוק לתיאום מחירים? זה פשוט לא רציני. כל תלמיד תיכון בן 15 יכול לפתוח דף פייסבוק. אבל כדי להוביל התאגדות ענפית לשמירה על האינטרסים המשותפים של החקלאים והצרכנים, דרושה מנהיגות בעלת כובד משקל ערכי ויכולת ביצועית. נכון להיום, לחקלאים עדין אין מנהיגות כזו.
