הדוח השנתי של מרכז טאוב 'מצב המדינה' שפורסם הבוקר, כולל שני פרקים מעניינים במיוחד הסוקרים את העלייה בהוצאה הפרטית על בריאות ועל החינוך לגיל הרך. מנתוני המחקר עולה כי בשנים האחרונות עלתה ההוצאה הפרטית על בריאות בשיעור כפול מההוצאה הציבורית. השחיקה במערכת הבריאות הציבורית הביאה למצב בו העשירונים התחתונים מוציאים חלק גדול יותר ממשכורתם על בריאות מאשר העשירונים העליונים. בתחום החינוך לגיל הרך יש תיקון מסוים בעקבות החלת חוק חינוך חובה לגילאי 3-4. מאז החלה הממשלה ליישם את החוק ב-2012 נרשמה ירדה של 3% בהוצאה הפרטית על חינוך לגילאי טרום חובה. אולם, ירידה זו רחוקה מכיסוי העליה התלולה, בשיעור של 43% בהוצאה הפרטית, על חינוך לגיל הרך שנרשמה בעשור שבין 2003-2012.

בין השנים 1995-2014 ההוצאה הציבורית על בריאות עלתה באופן ריאלי בשיעור של 32%, אך באותה העת ההוצאה הפרטית עלתה בשיעור כפול של 62%.

העליה בהוצאה הפרטית על בריאות – מכבידה יותר על העניים

על פי הדוח, ההוצאה החודשית הממוצעת למשק בית על שירותי בריאות עומדת על 906 שקלים. מהכתוב עולה כי בשני העשורים האחרונים עלתה ההוצאה הפרטית על בריאות בממוצע של 3.9% מההכנסה הפנויה של משק בית בשנת 1997 לשיעור של 5.9% בשנת 2014. כך שלמעשה הישראלים העלו באופן משמעותי את החלק של הוצאה על בריאות מסך הוצאותיהם.

בין השנים 1995-2014 ההוצאה הציבורית על בריאות עלתה באופן ריאלי בשיעור של 32%, אך באותה העת ההוצאה הפרטית עלתה בשיעור כפול של 62%. משמעות הנתונים הללו היא כי יחד עם העליה ברמת החיים, עלתה ההוצאה על בריאות הן הציבורית והן הפרטית. עם זאת את מירב הנטל של עליה זו ספגו משקי הבית ולא הממשלה.

מקובל להניח כי העניים נסמכים בעיקר על מערכות הבריאות הציבוריות ואילו העשירים פונים לשירותי רפואה פרטיים. עם זאת דוח מרכז טאוב מראה כי המציאות מורכבת יותר – העשירים אכן מוציאים יותר כסף מהעניים על שירותי רפואה אך הוצאתם של שני העשירונים התחתונים על בריאות מהווה 9.7% מההכנסה שלהם בזמן ששני העשירונים העליונים מוציאים על בריאות 4.7% מהכנסתם בלבד. אם לפשט את הנתונים, השחיקה בהוצאה הציבורית על בריאות, מעבירה את הנטל מהמדינה לאזרחים באופן הפוגע ברווחתם הכלכלית של העניים הרבה יותר מאשר אצל העשירים.

נתון נוסף המוצג בדוח קשור להתפלגות ההוצאה הפרטית על בריאות לרכיבים שונים בעשירונים השונים. בעוד שההוצאה על רפואה משלימה (בעיקר טיפולי שיניים) מושפעת מאוד מההכנסה, ההוצאה על השתתפות עצמית כמעט זהה. זאת אומרת שהעשירים מוציאים הרבה יותר על רפואה משלימה מהעניים. העניים מוציאים כמו העשירים ואפילו טיפה יותר על השתתפות עצמית בקבלת שירותים מהמערכת הציבורית. מצב עניינים זה מעיד על כך שרכיב ההשתתפות העצמית שאנחנו משלמים בבואנו לקבל שירותים מהמערכת הציבורית מהווה מעיין מס רגרסיבי. מס הנגבה מעשירים ועניים באותו שיעור, ועל כן מהווה נטל גדול בהרבה על העניים מאשר על העשירים.

ההוצאה על חינוך לגיל הרך – שינוי מגמה הרחוק מלכסות את הפער

בין השנים 2003-2012 עלה שיעור ההוצאה הריאלית על חינוך טרום חובה (גילאי שנתיים עד חמש) ב-43%. עלייה הגבוהה משמעותית מהעלייה הריאלית בהכנסות (23%) או בהוצאות הצריכה (14%) של משקי הבית. כך למעשה גדל בשנים אלה שיעור ההוצאה על חינוך לגיל הרך בסל ההוצאות של משקי הבית. עלייה תלולה זו בפרק זמן קצר של עשר שנים הייתה מהגורמים לתסיסה החברתית שהביאה למחאה החברתית בשנת 2011. התיקון לחוק חינוך חובה שחוקק בשנת 2012 בעקבות דוח ועדת טרכטנברג, היה מהישגיה הממשיים של אותה המחאה. בעקבות החל החוק על גילאי 4-3, בשנת הלימודים 2012-2013, עלתה ההוצאה הממשלתית על חינוך וכתוצאה מכך ירדה ההוצאה הפרטית על חינוך בשיעור של 3%.

מניתוח המגמות בהוצאה הפרטית על חינוך לפי עשירונים עולה כי מעמד הביניים (עשירונים 3-7) ספג בשנים 2003-2011 עליה גבוהה יותר בהוצאה על חינוך וכמעט ולא נהנה מהירידה בשנים 2012-2014. העשירונים התחתונים (1-2) והעליונים (9-10) ספגו עליה נמוכה יותר בשנים 2003-2011 (35%) אך נהנו מירידה משמעותית יותר בשנים 2012-2014 (6%). על פי חוקרי מרכז טאוב אחד ההסברים לירידה המתונה של ההוצאה של משקי הבית על חינוך טרום חובה נעוץ בעובדה שבזמן שההוצאה על חינוך בגילאי 3-4 ירדה בגלל יישום החוק, ההוצאה על חינוך בגילאים 0-2 המשיכה לעלות ב 6% בין השנים 2012-2014. בנוסף מעלים החוקרים השערה כי הירידה בעלות גני הילדים לגילאי 3-4 הביאה לעליה מקבילה בתשלומי ההורים על תוכניות נוספות באותן המסגרות. כך שהכסף שהתפנה, חזר בחלקו להעשרת המערכת החינוכית.

נתון מעניין נוסף אותו מציגים החוקרים נובע מההשוואה של ההוצאה הפרטית על חינוך טרום חובה בין מרכז לפריפריה. בעוד שביישובי המרכז עיקר העלייה הייתה בשנים 2003-2007 ומאז ועד החלת החוק ב 2012 נרשמה יציבות מסויימת, העליה בשיעור ההוצאה על חינוך טרום חובה בפריפריה נרשמה דווקא בין השנים 2007-2014. ההסבר שניתן לכך הוא שביישובים רבים בפריפריה הייתה קיימת מערכת חינוך מסובסדת לגילאי 3-4 עוד טרם כניסת החוק לתוקף, כך שהשפעת החוק נרשמה בעיקר ביישובי המרכז.