בסוף השבוע, כמו רבים מאזרחי ישראל, קראתי את כתבתו של אמיר שואן, 'שבט וודקה', שהתפרסמה במוסף '7 ימים' של ידיעות אחרונות. קראתי, ונחרדתי. אולם, שלא כמו כמה מקוראיו שאולי נחרדו מהתופעה אותה פרש בפניהם, נחרדתי מסיבות אחרות לחלוטין.

אותי החרידה בחירתו של הכתב, לקחת תנועת נוער מהגדולות בישראל הפועלת בקרב עשרות אלפי חניכים בסניפים מקרית שמונה ועד אילת, ולהפיל דווקא עליה את נגע האלכוהול בקרב בני הנוער בישראל. על הדרך, ככה בקטנה, גם לערבב אותם בנורמות פסולות של התנהגות מינית, באופן שמשאיר את הקורא לדמיין על מה תהיה כתבת התחקיר הבאה.

את תחלואי החברה הישראלית המגולמים גם בדפוסי ההתנהגות של בני הנוער שלה לא יתקנו טהרנות וצדקנות כדוגמת הכתבה של שואן, שנראה כאילו מטרתה היחידה היא שהקורא יצקצק לאורכה, וירגיש טוב עם עצמו על שהוא וילדיו אינם כאלה. הם כאלה.

בני הנוער בישראל שותים אלכוהול. הם שותים במספרים גדולים משהיינו רוצים, ואלה ששותים, שותים בכמויות גדולות משהיינו רוצים. זאת עובדה ששבה ועולה מכל סקר שמתפרסם בנושא בשנים האחרונות. זאת תופעה שהייתה קיימת תמיד, גם אם בהיקפים ובאופנים שונים, אפילו לפני שהסקרים כבשו את התודעה שלנו. אם בכל זאת בסקרים אתם חפצים, לכו על אחד משלכם. הוציאו את אפכם מפתח הבית בכל אחד מלילות שישי, ותראו חבורות של בני נוער מתגודדים סביב פחיות משקאות האנרגיה המבחילים, שהם בחזקת העשן המעיד על אש, בצורת בקבוק וודקה קרוב.

אבל אל מי בחר שואן להפנות את חיציו? אל תנועת הצופים. תנועה שאינני נמנה על חסידיה המושבעים וכאן אולי המקום לגילוי נאות: גדלתי והתחנכתי בתנועת 'הנוער העובד והלומד', וכבוגר מילאתי בה שורה של תפקידים, חלקם עד היום. אני גם גאה בתגובתה של תנועתי לכתבה ובכלל בתגובותיהן של תנועות נוספות כמו "בני עקיבא", "המחנות העולים" ושל מועצת תנועות הנוער. יש לי ביקורת על מטרות תנועת הצופים, ערכיה, אופני החינוך בתנועה, דמות ההגשמה והתפישה לגבי מהותה של תנועת הנוער, אבל לנוכח השתלחות כל-כך לא נדרשת ולא הוגנת כשהשיא הוא השער המכוער של '7 ימים' (חניך צופים במדי חאקי עם עניבה והכל לוגם מלוא הבקבוק כשברקע שבט צופים גנרי – י.ו), לא יכולתי להישאר אדיש. כאיש חינוך בעברי, הצועד את צעדיו הראשונים בעולם העיתונות הכתובה, חשתי נבגד.

האם הכותב באמת חושב שמה שעושים חניכי הצופים, ושוב ושוב מודגש בכתבה שהם עושים זאת שלא בזמן הפעילות בתנועה, חריג ממה שקורה בקרב בני הנוער ביומיום? האם יכול אדם שהלך, חקר, ראיין ושאל שלא לדעת שעד כמה שהתופעות אותן הוא מתאר הן מזעזעות, אין באמת קשר בין קיומן לבין השתייכותם של בני הנוער הנדונים לתנועה או ארגון כזה או אחר? ויותר מכך, האם לא ברור לכותב שמסגרת וולונטרית אליה בוחרים בני הנוער להגיע כדי להיפגש עם בני גילם סביב תכנים כמו מנהיגות, אחריות וערבות הדדית היא היא החלופה לתחלואים נגדם הוא כביכול יוצא?

ברור לחלוטין. אבל הצהוב והסנסציוני מוכרים, ואם היה בא כתב ואומר שבשכונת עוני צורכים אלכוהול, או שנערים ממשפחות מרוסקות מתנהגים בהפקרות מינית אנשים היו מדפדפים הלאה אל ה"איש נשך כלב" הבא. כשהטראפיק הוא המלך, למי חשובה האחריות? אה כן, דווקא לתנועת הצופים. הללו הגיבו, ובצדק גמור, שלמרות שהפעילות אותה מתאר הכתב לא מתרחשת בזמן הפעילות התנועתית, הם לא מתנערים מאחריותם עליה ופועלים חינוכית מול החניכים והוריהם למיגור התופעה. זה מה שמצופה מגוף חינוכי לעשות ודווקא זה מה שמצופה מתקשורת אחראית להבליט.

להורי החניכים בצופים ובתנועות הנוער האחרות אני אומר, היקר לכם נמצא בידיים הטובות ביותר ובמסגרת חינוכית הדורשת ממנו להיות אדם טוב יותר הלוקח אחריות על חייו ועל חיי הסובבים אותו וממלאת את זמנו בעשייה משמעותית. אבל, היא לא פועלת בוואקום והשפעות הסביבה חזקות מאד. לכן, וזאת עצה לכלל ההורים, היו מעורבים בחינוך ילדכם. לא כצרכנים השוכרים את שירותי המורים בבוקר והמדריכים אחה"צ. אל תראו באלה נותני שירותים אלא שותפים שלכם. כמאמר הפתגם האפריקאי המפורסם "צריך כפר שלם כדי לחנך ילד".

לרכזים ולחניכי השכב"ג אני רוצה לומר: המשיכו! החברה הישראלית זקוקה לשבטיכם הומים ושוקקים ילדים ובני נוער כשהם מתחנכים הלכה למעשה למרד בתרבות הקיימת: בשימוש בחומרים משני תודעה, בגזענות, באלימות, בפערים חברתיים הולכים ומעמיקים, באדישות, בניכור, בשוביניזם בסקסיזם ובלהט"בופוביה, באידאל יופי מעוות, בשטחיות וברדידות. היו נכונים!