בעוד ישראל נאבקת בשאלה כיצד להחזיר את הביטחון ליישובי הצפון הסמוכים ללבנון, יש שנושאים עיניהם הרבה מעבר לגבול: בכנס וירטואלי ראשון הושקה אתמול תנועת "עורי צפון" שחרתה על דגלה הקמת יישובים יהודיים בשטח לבנון תוך שינוי גבולה הצפוני של ישראל.

לכנס קדמה פעילות נמרצת ברשתות החברתיות ושורת אירועים, הפגנות ואף סיור במירון, שבו נערכה תצפית על דרום לבנון. לא ברור גודל התנועה אבל יש לה כבר סמל: עץ ארז ובמרכזו מגן דוד שנוטע שורשים עמוק באדמה. התוכנית האופרטיבית לביצוע המהלך לא פורטה במלואה, אך התנועה מסמנת את כיבוש ארץ הארזים כנקודת התחלה למלחמה גדולה לקראת החזרה לארץ ישראל הגדולה – עד גבול טורקיה בצפון, והפרת במזרח.

"השאיפה של אחי ישראל הייתה לחיים בדרום לבנון, מרכז לבנון וצפון לבנון", אמרה בפתח הכנס חנה סלוטקין, אחותו של רס"ל ישראל סוקול ז"ל שנפל בעזה לפני כמה חודשים. סלוטקין נמנית עם יוזמי התוכנית, ועל קבר אחיה כתבה המשפחה את המשפט "ראיתך עזה – בצל ארזי הלבנון", חזון שהיא מבקשת להפוך לנחלת הכלל.

רוב חברי התנועה הם דתיים תושבי יהודה ושומרון. הפעיל אליהו בן אשר העביר שיעור גיאוגרפיה וטופוגרפיה עם תיאורים רומנטיים על החלק הצפוני והפחות המוכר של המדינה, השופע שלג, נהרות ומעיינות "הרבה יותר מישראל", לדבריו. אבל את הלגיטימציה להתיישבות הוא לא לוקח מהטבע, אלא מימי המנדט.

"כל מה שאומרים על מדינת ישראל נכון על לבנון שבעתיים – פרויקט קולוניאליסטי, מלאכותי שנועד להקים מדינה נוצרית בלב מוסלמי", אמר בן אשר. המילים 'פיקטיבי', 'מלאכותי' ושאר סופרלטיבים שבאים לשלול מלבנון את מהותה כמדינה ריבונית, חזרו רבות לאורך הכנס בן השעתיים. "האזור הדרומי, המאוכלס בשיעים, הוא הפיקטיבי ביותר", טוען בן אשר. "מדובר בהארכה מלאכותית של לבנון המרכזית בגלל גחמותיהם של הצרפתים.

"אין דבר כזה מדינת לבנון – וברור מאליו שהגבול צריך להשתנות", פסק בן אשר. לדבריו, לאחר שירות של חודשים במילואים באזור, ניתן להבין בקלות שהגבול הנוכחי עם לבנון אינו בר הגנה. הוא מביא לכך דוגמאות באמצעות תיאור תלוליות הגבול, הגבעות והוואדיות שמקשות על צה"ל לשמור עליהן, טענות שמהדהדות תיאורים נוספים של גורמים באזור. נהר הליטני, לדבריו, הוא גבול הגיוני הרבה יותר, שהשגתו, "היא ה-היגיון ההיסטורי".

רס"ן עמיעד כהן, פעיל בתנועה וקצין מילואים שמשרת בגבול לבנון במשך שנים רבות, לא מיהר לקבוע מסקנות חותכות לגבי ההתיישבות היהודית, אך השעה ההיסטורית, לדבריו, מחייבת שינוי בגבול. "אנחנו נמצאים בהכנה לקראת מלחמה גדולה יותר עם איראן", אמר כהן. "כיבוש האזור והגעה ליתרון טופוגרפי היא דבר מחייב כדי להוריד את איום הפלישה".

כהן ובן אשר לא התעלמו מכ-150 אלף שיעים ונוצרים החיים בחבל הארץ. לטענת כהן, אלו שלא יברחו, יידרשו לחיות תחת מרות הצבא הישראלי. בן אשר חומל פחות על המקומיים, וטוען שאסור יהיה להשאיר אוכלוסייה כלל באזור הרצועה שתיכבש. "עם כיבוש הגולן ברחו 120 אלף סורים והעולם קיבל את זה. בכל מלחמה גדולה יש חילופי אוכלוסין. זו תופעה ידועה וקיימת לאורך כל ההיסטוריה".

"בכל מקום שהיינו מגיעים, הערבים היו מביאים לנו קפה ודובדבנים", נזכר בחדווה פרופ' יואל אליצור בימיו כחייל ברצועת הביטחון שתיאר בתור כיף גדול. "שחינו בליטני, צחקנו, אבל הכול התקלקל כשעם ישראל התחיל להתבלבל – אז המקומיים הבינו שאנחנו לא מתכוונים להישאר והתחיל הבלגן".

אליצור, פעיל מרכזי בתנועה וניכר שהתגייס להיות המומחה התורני שלה, חוקר במשך שנים את מקורות ההתיישבות היהודית בלבנון בתנ"ך. "כפר קאנא? (כפר שיעי קטן לא רחוק מהעיר צור, ד"ט) מה זה המקום הזה – זה כפר קנה כמובן, יישוב עברי שהיה שייך לנחלת שבט אשר. כך גם צידון והאזור כולו". לשיטתו, הפיקטיביות הלבנונית הולכת אלפי שנים אחורה. "זה ההיגיון הבריא שאומר שבני ישראל צריכים לשוב למקומות שנועדו להם".

אליצור לא נעצר בצור. לפי פירושו לא רק דרום הלבנון שייך לשבט אשר – אלא הארץ הרחבה כולה, שמסתיימת באזור העיר חלב בסוריה, ואפילו מעבר לכך, עד הגבול עם תורכיה של ימינו, כל האזור כולו משויך ל'אבטחה האלוהית' לעם ישראל. "זה עניין של מצווה לכבוש אותו" פסק אליצור.

הוא מספר שבתנ"ך יש יותר מ-60 התייחסויות ללבנון. ברובן נכתב 'הלבנון' ולא 'לבנון'. לדבריו, לא מדובר בזוטה סמנטית כלל וכלל – יש לכך סיבה דקדוקית חשובה במיוחד. "חבלים בארץ ישראל נקראים בה' הידיעה", סיפר אליצור. "התורה מלמדת אותנו שלבנון היא מדינה. לעומת זאת, 'הלבנון' זה חבל בארץ ישראל".

ד"ר חגי בן ארצי, אחיה של רעיית ראש הממשלה שרה נתניהו, פעיל גיאוגרפי נוסף בתנועה, מבקש להעמיד את אליצור על טעותו ומדגיש שגבולות המצווה שואפים גם מזרחה משם, "עד נהר הפרת, כולו".

עו"ד דורון ניר צבי הביא את הזווית המשפטית למפעל כהכנה לקשיים הבירוקרטיים ביישוב הרי דרום הלבנון (עם ה' הידיעה) שינוקו מתושביהם. "לא צריך לייחס משמעות גדולה מדי להיבט המשפטי, זה די חרטא", טען ניר צבי. ההיגיון שהציג פשוט: כל שינוי גבולות באזור לאורך 100 השנים האחרונות וכל הצלחה צבאית יצרו אחריהם תקדים משפטי. למשל, הסדר הגבולות בין בריטניה וצרפת ב-1923, שהכניס את אצבע הגליל לתחום ארץ ישראל המנדטורית ושינה את הסטטוס המשפטי של האזור, וכיום אין איש טוען שעמק החולה אינו חלק מהמדינה. לדבריו, כך נכון להסתכל על כיבוש הגליל המערבי ב-1948 ויהודה ושומרון ב-1967. אזורים אלה לא נכללו עד היום רשמית בתוך גבולות המדינה, אך על הישראלים שחיים באזור חל הדין הישראלי. כיבוש לבנון והכנסתה תחת ישראל יהיה, לדבריו, מהלך דומה – ואיתו יבוא ההכשר המשפטי. "המטרה שלנו היום צריכה להיות הגדרת ההתיישבות בלבנון כהתיישבות ביטחונית – משם יבוא הסידור המשפטי".

מי שהעניקה לדיון גוון קונקרטי יותר היא דניאלה וייס, ראש תנועת 'נחלה' ואחת הדמויות המרכזיות בתנועת ההתנחלות, שכבר חודשים מובילה את תנועת ההתיישבות בעזה. "בסבסטיה למדנו – אנחנו הגענו לפה לתמיד", אמרה וייס, וחזרה על מורשת ההתנגדות של ראשוני המתנחלים שהיו מוכנים להיות מפונים גם 100 פעמים – רק כדי לשוב לאותה הנקודה כל פעם מחדש. "משולש ההתיישבות – אחיזה בשטח וקריאה לאנשים להגיע, נכונות להישאר ולעמוד במתח הפוליטי וקידום לחץ פוליטי – היישוב בלבנון יכול ללמוד מכך המון. חשוב לזכור שחצי מיליון היהודים שחיים כיום בגדה המערבית התחילו מחבורה קטנה, ישיבה והרבה התעקשות. כך גם ודאי יכול לקרות בלבנון".