"מעבר עובדי הנמל להסתדרות הלאומית זה תרחיש רע" אמר השבוע פרופסור דני גוטווין ל'דבר ראשון'. "עד כמה שאני מבין ההסתדרות הלאומית זה ארגון עובדים המשרת את משטר ההפרטה".

הבעיה, לטענת גוטווין, היא מעבר לנמל עצמו, אלא לכל רוחב שוק העבודה. "אני חושב שחשוב שהנמלים יישארו בהסתדרות הכללית. זה הבסיס של העבודה המאורגנת, אשר תכליתה, בסופו של דבר, היא להפעיל מול המעסיקים כוח נגדי של העובדים ובשיאו של התהליך לשבש את העבודה. כבר עכשיו כוחם של האיגודים המקצועיים בישראל מוגבל ביותר. אסור לעובדים לקיים שביתות הזדהות וכך הם נוטרלו כגורם במאבק הפוליטי על דמות המשק. ובכלל, החקיקה של מו"מ קולקטיבי בארץ היא מאוד פונקציונלית ומצומצמת".

המשפטים האלו מכילים את תמצית תפישתו של גוטווין את מאבקי העובדים, וגם את ביקורתו על עובדי הנמל ועל מנהיגי עובדים בישראל בכלל. שכן, גוטויין מאוניברסיטת חיפה חושב שהעימותים בנמל אשדוד הם הוצאת לבנה נוספת מחומת העבודה המאורגנת כחלק מהחלשתה בידי משטר ההפרטה.

אשר אוחיון, יו"ר ועד תפעול נמל אשדוד ומיכל לוגסי, יו"ר ועד עובדי מינהלה בנמל אשדוד (צילום באדיבות המצולמים).

"מלבד התחרות של הנמלים החדשים המוקמים כעת עם הנמלים הוותיקים" מסביר גוטווין, "שאמורה במוצהר לחסל את יכולתם של העובדים לשבות, בנמלים החדשים יופעל עיקרון העסקה חדש, שיעמיד את עובדי הנמל גם מול תחרות גלובלית. עד כה ההנחה היתה שבניגוד למפעלי טכסטיל שאפשר להעבירם למזרח הרחוק, העבודה במקומות כמו נמלים, חברת חשמל וכו' מוגנת מן התחרות הגלובלית בשל מיקומם הפיזי. העברת תפעול הנמלים החדשים לידי חברות בינלאומיות (TIL ההולנדית באשדוד, SIPG הסינית בחיפה – א. ר.) תגרום לכך שבמקרה של סכסוך עבודה הן תוכלנה להעביר במהירות עובדים מנמלים שהן מפעילות באגן הים התיכון, דבר שיהיה קל בשל שיטת העבודה והציוד האחידים שהחברות מפעילות בנמלי הזיכיון שלהן".

אבל זה מצריך שינוי חקיקה בישראל, לא?

"אז פה אנחנו נכנסים לדבר אחר לגמרי. עלו כבר רעיונות שכל נמל חיפה והמפרץ יוכרזו מעין "איזור סחר חופשי". יש תכנית כזו גם בגבול ירדן. הרעיון הוא שמפעלים ישראלים יוכלו להעסיק עובדים בתנאים ירדנים. זו המשמעות של "איזור סחר חופשי". אין רגולציה ואין מכסים. חברת נמלי ישראל חותרת לספח כמה שיותר שטחי עורף נמל בנמל חיפה ואלו יוכללו באיזור סחר חופשי מסוג זה או אחר. הבאת הפועלים מפיראוס אינה שונה מההיתרים שניתנו להבאת עובדים זרים אחרים ולא נראה שממשלה שזה סדר היום שלה תתקשה בכך".

וזה, מן הסתם, יפגע ביכולתה של ההסתדרות להגן על העובדים.

"זה בדיוק הרעיון. כאשר עובדי הנמלים יהיו בלתי-מאוגדים או שהוועדים שלהם יהיו חלשים – וזו התכנית גם לגבי חברת החשמל, למשל – ברור שכוחה של ההסתדרות ייחלש. מטרת הפגיעה בהסתדרות אינה רק פגיעה בתנאי ההעסקה של העובדים אלא בעיקר למנוע מהם את היכולת לשבש את תהליכי ההפרטה, כמו שעשו עובדי הרכבת למשל".

"זה כבר לא וועד עובדים"

גוטויין, לצד היותו איש אקדמיה, הינו פעיל חברתי שמתעד כבר שנים את התקדמות תהליכי ההפרטה בישראל ומנבא גם את ההתפתחות הצפויה שלהם. אחת מטענותיו המרכזיות בתחום הפוליטי, היא שאין צורך בטענה על "חוסר רציונליות" כדי להסביר את הצבעת המעמדות הנמוכים לליכוד או לש"ס, אשר מקדמות את תכניות ההפרטה, ומייצרות דאגה מגזרית בדמות מערכת הרווחה החלופית מתוצרת ש"ס, או דיור זול בהתנחלויות מתוצרת הליכוד. לדעתו ועדי העובדים נמצאים בדילמה דומה – לשתף פעולה עם ההפרטה תמורת נתח מתוכה, או להיאבק כנגד ההפרטה ובעד העבודה המארגנת בכללותה.

"שים לב מה נתניהו עשה," אומר גוטווין בסגנונו רחב היריעה והבוטח. "הוא מנהל איתם משא ומתן מ-2003, באילו תנאים הם יסכימו להפרטה".

נמל אשדוד (צילום: מתוך Flickr דובר צה"ל).

"הועדים האלה בנמל הם לא ממש ועדי עובדים" אומר גוטויין בביקורת מקוממת משהו, כשהיא מושמעת בביטחן ממגדל השן האקדמי. גוטווין טוען כי וועדי העובדים וההסתדרות יכלו לעשות יותר על מנת לעצור את גלגלי ההפרטה, אך טענה זו הלקוחה ממחוזות "מה היה קורה אילו…", אינה מתוקפת ואינה יכולה להיות מתוקפת מעצם טיבה.

"מ-2003 כאשר נתניהו הוביל להחלטה להפריט את הנמלים עובדי הנמלים נדחקו למצב שבו הם מנהלים מו"מ לא אם תהיה הפרטה, אלא על התנאים בהם היא תתרחש, כלומר מה הם יקבלו בתמורה להסכמה להפרטה".

"אנחנו קצת נשבים ברטוריקה," אומר גוטווין בביקורת נוקבת על עובדי הנמל, "זה כבר לא עבודה מאורגנת, לפחות בנושא של דור א'. זו קבוצה שסוחרת בזכויות העבר שלה. הם פועלים יותר כ"קבוצת רכישה" ופחות כוועד עובדים".

"הזעם הוא אותנטי", ממשיך גוטווין, "אך הוא פרי המציאות שיצר משטר ההפרטה, שבו הסכמי עבודה שונים יוצרים קבוצות בעלות אינטרסים מנוגדים שלהסתדרות אין סיכוי לרצות את כולם".

החשש המוצדק של גוטווין הוא כי בדילמה שבין מאבק נגד השיטה הניאו-ליברלית לבין השגת הישגים כלכליים בתמורה להסכמה להפרטה, יותר ויותר ועדים עלולים לקרוס תחת הלחץ ולבחור בגישה השניה. מן הצד השני, הטלת האחריות לעצירת גלגלי רכבת ההפרטה דווקא על הגורמים הקשורים למסילה ומתבוננים ברכבת הדוהרת לעברם בעיניים קרועות היא לא הגונה, בלשון המעטה.

לדברי גוטווין, הלחץ של הממשלה אינו מכוון ישירות נגד הסתדרות הכללית, אלא ממוקד בועדים במקומות העבודה בעלי המשמעות האסטרטגית – נמלים, חשמל, מים ותעופה. "כך החלישו את הועדים ברשויות המקומיות כי חלק ניכר מהשירותים כבר הופרטו. הועדים מייצגים חלק הולך וקטן מהעובדים".

נתניהו סוגר מעגל

ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר התחבורה ישראל כץ הכריזו במסיבת עיתונאים לפני כ-3 וחצי שנים, על הרפורמה בנמלי ישראל והודו בגלוי שתפקידה להחליש את הועדים. ישראל כץ אמר אז "אני שמח להיות כאן ולהשיק את הרפורמה בנמלים. לאחר ה'שמיים הפתוחים' זו רפורמת ה'מים הפתוחים', אנחנו פותחים את המים הישראלים לתחרות".

בנימין נתניהו אמר אז: " זה מרגש בעבורי. לפני עשר שנים פעלתי כשר אוצר לחולל את המהפכה בנמלי הים בישראל… רפורמות, רפורמות ועוד רפורמות כדי לעודד תחרות. זו זכותנו וגם חובתנו. לא נרתעתי כראש ממשלה וכשר אוצר לעשות רפורמות מבניות. אף אחד לא יעצור אותנו. שום שביתה, אנחנו נדבר עם האנשים במסגרת השינוי המבני שאנחנו עושים. אני לא מוכן לקבל את המונופול הזה. אין. זה נגמר".

חתימת הסכם קליטתם של עובדים עם מוגבלויות בין ההסתדרות לחברת נמל אשדוד (צילום: דוברות נמל אשדוד).

נתניהו קרא לעובדים "מונופול", כדי להצדיק "תחרות", אך זהו מונח בעייתי לתיאור של פעילות הנמלים. אגרת הנמל נקבעת על ידי המדינה, ועליה לא תהיה תחרות. התאגידים העולמיים שינהלו את הנמלים החדשים לא בדיוק יתחרו במדינת ישראל על שורת הרווח. תאגידים אלו שייכים לענקי ספנות וברמה עולמית הם דווקא מהווים סוג של "מונופול אנכי". ספינות סחר יעדיפו לפרוק ולהעמיס בנמל שמופעל על ידי אותה קבוצה עסקית, כך שהכסף נשאר ב"משפחה".

התחרות בנמלים, אם תהיה, תתמקד בזריזות השירות, והיא בהחלט תושפע משיבושי עבודה או משביתות. הממשלה נזקקה לשבירת האחדות של ארגוני העובדים בישראל במסגרת ההסתדרות – עובדי הנמלים החזקים, יחד עם עובדי הקבלן המוחלשים, לדוגמא – כדי ליצור בעתיד עוד יחידת מיקוח של עובדים שלא ברור מה יהיה חוזקה והאם תיישר קו עם ועדי הנמלים הותיקים. יצירה של עודף עצום ברציפי הנמל בישראל עלולה לשמש כהרתעה נוספת כנגד שביתות, בתרחיש שבו התחרות תהפוך את כלל הנמלים להפסדיים או לרווחיים בקושי.

"שביתות בנמלים זו אגדה אורבנית שמלבים חסידי ההפרטה. מתי הם שבתו בשנים האחרונות? הם יותר איימו כחלק מהמשא ומתן", אומר גוטויין.

בכל העולם עובדי נמלים מתאגדים בלי קשר לבעלות. מה זה משנה אם יש או אין הפרטה?

"תהליך הפרטת יחסי העבודה הוא לא סוגיית הבעלות. הוא נועד, בין השאר, לשבור את הסולידריות בין העובדים במקומות העבודה השונים בשיטת הפרד ומשול. כך פיצול העובדים לדור א', דור ב', דור ג', מיקור חוץ, עובדי קבלן ושלל צורות העסקה נוספות, מפנה את האנרגיות ליריבויות בתוך ציבור העובדים במקום מול המעסיקים. כך גם משתנה מקומה של ההסתדרות. משטר ההפרטה דוחק אותה למצב שבו היא לא רק מייצגת את העובדים מול המעבידים אלא היא גם נאלצת לשמש כבוררת בין הקבוצות השונות של העובדים, שכולן בלתי מרוצות מן התוצאה הסופית ומפנות את זעמן כלפיה. מצב זה כבר הביא בנמל חיפה למצב שבו לעובדי דור ב' יש ועד נפרד".

אבל ההפרטה היא לא סוף העבודה המאורגנת בנמל.

"עבודה מאורגנת יכולה להתקיים בשירותים מופרטים. לא זו הבעיה. הכוונה של ישראל כץ היא לחסל את מוקד הכח של העבודה המאורגנת בנמלים. ייתכן בסוף שיהיו שם ועדים מוחלשים שיצטרכו להתחרות עם הועדים של הנמל הפרטי. שם יהיה אפשר ללחוץ את העובדים על ידי האיום שבהחלפתם. המהלך הוא לא מהלך של הפרטה כלכלית, אלא הפרטה אסטרטגית".

מה ההבדל?

"הפרטה אסטרטגית מעבירה את השליטה בגוף הממשלתי או הציבורי לידי השוק. משרד החינוך למשל כבר הופרט אסטרטגית, הוא מנוהל למעשה על ידי חברות ניהול שזכו במכרזים גם על פונקציות הליבה שלו, כך שהפרטת עוד שירות או מכרז מחודש על שירות שכבר הופרט הם כבר עסקות כלכליות גרידא".

פיצול ציבור העובדים ויצירת משטר הפרטה מייצרים עבור הציבור המבקש התאגדות ואחדות אתגר מורכב וקשה במיוחד, לפי גוטווין. "ההסתדרות 'מצליחה' לעורר את זעמם של כולם. לעובדי דור א' היא לא נותנת לסגור את העסקה עם הממשלה, כי יש לה דאגות גם לשאר העובדים, ואת זעמם של כל האחרים היא מעוררת כי הם חושדים שהיא מסייעת לעובדי דור א' וגם את זה היא מנסה לעשות. זה המשמעות של הפיצול, זה מביא לכך שארגון עובדים אחד לא יכול לייצג את כולם. הוא נכנס לקונפליקט של אינטרסים בין כל הקבוצות האלה".

"מבחינת הקבוצה שבה תומך אלון חסן, ההסתדרות היא מעמסה כי היא דואגת גם לאחרים. מצד שני, יתכן שגם הקבוצות האחרות לא חושבות שההסתדרות דואגת להן מי יודע מה. אם אין סולידריות, הרי שהישגים של עובדי הקבלן אינם מעניינים את מרבית הקבוצות האחרות, למרות שההישגים של עובדי הקבלן מרימים את רמת השכר בכל המשק".

לדעת גוטווין, החלשת ההסתדרות דרך המעבר של הנמלים להסתדרות הלאומית עלולה להיות בעלות השלכות רוחב על מערכת שגם כך מתקשה למדי לתפקד.

"בישראל המערכת של הפעולה המקצועית היא מאוד מצומצמת. גם ככה מרחב הפעולה הוא די נמוך. אז מה יישאר? מורות היל"ה יצאו להפגנה? אין לזה כח. נכון, הסתדרות המורים עדיין תוכל לעצבן את ההורים אבל הרשויות המקומיות כבר הפכו את עצמן לחלשות כי חלק ניכר מהשירותים כבר הופרטו. מה נשאר בהן? שירותי הזבל כבר הופרטו בחלק מהמקומות והם חסינים מפני שביתה ברשויות. תאגידי המים הוצאו. סך הכל העסק הזה עובד. הניאו ליברליזם פעל באופן מאוד מאוד מתוחכם. אפשר להתנגד למיקור חוץ בגלל התנאים והשכר וכל הדברים הידועים, אבל בעצם זה מרסק את היכולת לעשות פעולה ארגונית.

"צריך להודות" מסכם גוטווין, "שכמו אצל תאצ'ר בבריטניה, גם משטר ההפרטה הישראלי הצליח לפגוע בכוחה של העבודה המאורגנת, שנמצאת רק בתחילת הבנת המצב החדש וההתארגנות כנגדו."

תגובות

מישל ביטון, מעובדי הנמל שיוזמים את מהלך העריקה להסתדרות הלאומית, דחה לחלוטין את אמירתו של גוטווין כי עוזבי ההסתדרות הם עובדי דור א'. "היחידי מחברי הוועד שהתפטרו מדור א' זה אני וכל שאר המתפטרים הם עובדי דור ב'. עובדי דור ב' בנמל חותמים לעזיבה. רוב עובדי דור א' אין להם ממה לחשוש. העניין הוא שהתחיל להגיע הזמן שנדאג לעובדי דור ב'".

עם זאת, הוא לא שולל את הטענה לגבי קשר בין הממשלה להסתדרות הלאומית – "יש להם קשרים לממשלה, ומעבר לזה, אנחנו ננהל את המאבק שלנו בעצמנו כי אנחנו יודעים בדיוק מה הצרכים שלנו כעובדים. לא כמו עכשיו שמנטרלים אותנו וברוב רובם של הועדים שנשארו מעניין אותם רק הכיסא שלהם. התחרות לא אומרת שממחר בבוקר לא תהיה לנו עבודה בנמל, אבל כל אחד חושש משינויים שיהיו וכדי להרגיע את החששות האלה אנחנו רוצים קודם כל להבטיח את עצם קיומנו".

יצוין, כי לעומת ביטון שמדגיש את הבטחת הקיום של העובדים, אלון חסן קורא לכל הועדים לערוק, במגמה מכוונת להפשיט את ההסתדרות מבפנים ממקורות הכח שלה.

ההסתדרות הלאומית סירבה להגיב אמש לבקשות לתגובה מאת "דבר ראשון".