המנצחים בגלל שהם משחקים: הדרבי של חלב
ליאור ברטל
לפעמים הסיפורים הכי גדולים נמצאים באירועים שנראים לנו הכי קטנים. השבוע בעיר חאלב בסוריה, התקיים לראשונה אחרי 5 שנים משחק דרבי בין 2 קבוצות העיר. השקט מההפצצות ומזוועות המלחמה אפשר ל-2 הקבוצות לחזור לשחק באצטדיון המקומי ריאת אל שאבאב.
במהלך המשחק ניצחה אל-איתחאיד אלופת סוריה שש פעמים בעברה את הוריה 2:1. המלחמה הנוראית שמתקיימת בסוריה לא מאפשרת חיים נורמליים ובטח לא קיום משחקי כדורגל בעיר. הליגה הסורית ממשיכה להתקיים כאשר כל קבוצות הליגה משחקות בדמשק ולטיקה המרוחקות יחסית מהלחימה.
https://twitter.com/JoeEEnglish/status/825713110480715782
במהלך המשחק אפשר היה לראות מראה סוריאליסטי כאשר היציעים מלאים באוהדים נלהבים בזמן שהמגרש עצמו מוזנח וניכרים בו סימני המלחמה. מסביב לאצטדיון עומדים הריסות הבתים שמזכירים את הכיבוש האכזרי של העיר ע"י כוחות אסד וחיל האוויר הרוסי. ביציעים תלויה תמונה גדולה של בשאר אסד וריבוי דגלי סוריה. את האצטדיון מאבטחים שוטרים מצוידים היטב.
בסיום המשחק סיכם הכוכב וקשר הקבוצה פיראס אל-אחמד שחקנה של הוריה שהיה גם מלך שערי הליגה ב2013: "אנחנו שמחים לשחק על האדמה שלנו בין האוהדים שלנו בחלב, אנו סבלנו מהנסיעות המרוחקות שהשפיעו אלינו. זאת זכותנו לשחק בחלב, אנחנו רוצים להביא כבוד לעיר חלב".
האוהדים המקומיים זכו לטיפה של נחת וראו את קבוצותיהן והכוכבים הגדולים שלהם משחקים מולם. כמובן שאין זה מספיק בכדי לנחם את העם הסורי. בחמש שנות הלחימה כחצי מיליון איבדו את חייהם ועוד 12.5 מיליון נעקרו מביתם.
And the football resumes in #Aleppo! First game in 5 years, #Ittihad beats #Horiya 2-0 in an #AleppoDerby in #Syria's Premier League round 6 pic.twitter.com/Nd8tZU6CPu
— SANA English (@SANA_English) January 28, 2017
מפסידה… ומפסידה… ומפסידה: הפועל כפר סבא בכדורגל
צור רוזנצוויג
הפועל כפר סבא ציינה השבוע את המשחק ה-11 ברציפות שלה ללא ניצחון בליגה, משמע 1,000 דקות ללא תחושת ההקלה וההישג של 3 נקודות בטבלה, של שמחת הקהל במשחק הבית או החוץ ושל חיוך השחקנים ביניהם על המגרש ובחדר ההלבשה.
השבוע הייתה לקבוצה הזדמנות אמתית לניצחון כאשר נפגשה במשחקו הראשון של המאמן החדש אלי כהן לדרבי השרון מול הפועל רעננה אשר הגיעה להתמודדות לאחר 5 הפסדים רצופים משל עצמה. אך לצערם של הירוקים שכל המחצית השנייה היו ב-10 שחקנים אפקט המאמן החדש לא עשה את שלו, והפועל רעננה ניצחה 1-0 משער של מוחמד שכר וכך חזרה הקבוצה של חיים סילבס לחיים והשאירה את השכנה ממול לעשות חושבים איך נמנעים מירידה לליגה השנייה.
7.11.16 זה כנראה תאריך שכל אוהד בירוק זוכר היום, הניצחון האחרון 2-1 על בני סכנין. במחזור הקרוב תפגוש כפר סבא למשחק תחתית בוער המכונה "משחק על 6 נקודות" את הפועל תל אביב, ובשבילם אני מקווה שהאוהדים יתחילו לשנן את ה 4.2.17.
מנצח ומחזיר את הכבוד ליפן – קיסנוסאטו יוטאקה
יאיר צוקר
מי לא חלם להיות יוקוזונה? ואני לא מדבר על לוחם הWWF שכולנו אהבנו בשנות ה90. אם זה לא היה חלומכם כנראה שאתם לא יפנים אמיתיים, כי המנצח של השבוע מגיע היישר מארץ השמש העולה.
קיסנוסאטו יוטאקה, מתאבק הסומו היפני קיבל השבוע את דרגת ה"יוקוזונה" שהיא הדרגה הבכירה ביותר בסומו ובכך החזיר עטרה ליושנה והפך ליפני הראשון שמגיע למעמד הזה מאז שנת 1998. קיסנוסאטו בן ה30 השוקל 174 קילוגרמים, הוא נכון לעכשיו היוקוזונה הפעיל הרביעי בסומו המקצועני וכאמור היפני היחיד מבניהם. שלושת האחרים הם מונגולים.
האומה היפנית חיכתה 19 שנים לרגע הזה שלא הושג מאז 1998 אז זכה בתואר היוקוזונה היפני האחרון טאקאנוהאמה אשר פרש ב-2003 לאחר הפסד בקרב. על מנת לזכות בתואר ה"יוקוזונה" לוחם הסומו נדרש לנצח את טורניר "הבאשו" פעמיים ברציפות, מתאבק אשר הגיע לדרגת יוקוזונה אינו יכול להפסיד אותה והוא מחזיק בתואר זה עד ליום פרישתו.
https://www.youtube.com/watch?v=npLvR4xV6-g
קיסנוסאטו נחשב כבר שנים כפוטנציאל להגיע להישג הנחשק ובשנים האחרונות היה מדורג מרחק נגיעה מהתואר, מה שגרם לרבים לתהות אם אכן יש לו את היכולת המנטלית לעשות את הצעד הנוסף הדרוש לכך. היפני זכה בתואר לאחר שניצח בטורניר ינואר היוקרתי בטוקיו "האטסו באשו", אשר זכה בו כבר בעבר, כאשר בקרב האחרון הוא אף גובר על האקוהו היוקוזונה המונגולי הוותיק והדומיננטי שמחזיק בשיא הזכייה בטורנירים אי פעם.
זהו השיג היסטורי מאין כמותו עבור האומה היפנית ששלטה בענף הסומו באופן אבסולוטי עד 1993 בה הפתיע צ'אד רואן מהאווי אשר זכה להיות ליוקוזונה הראשון שלא נולד ביפן. מאז אותה שנה חלה ביפן ירידה במעמדו של הענף ונכנסו אליו מתאבקים אמריקאים, מונגולים ואירופאים רבים שזכו בתואר הנכסף על חשבונם של היפנים. גם בישראל קיימת התאחדות סומו מאז שנת 1998. אולי הניצחון של קיסנוסאטו יצביע על התעוררות בענף ההיאבקות העתיק ביפן ורבים מבני הנוער ישובו לחלום להיות היוקוזונה הבא.
סיונרה!
מפסידה כי ליגה ללא תחרות היא כמו פיצה ללא תוספות: הליגה האיטלקית בכדורגל
ליאור ברטל
פעם הייתה שם ליגה תחרותית, היו אימפריות אדירות כמו מילאן, אינטר, רומא, לאציו ונאפולי שנאבקות בטרוף ביניהן על תואר האליפות. הכוכבים הגדולים ביותר, 11 פעמים זכו קבוצות איטלקיות בליגת האלופות ודרסו את אירופה.
המאמנים היו מבריקים והמציאו את הכדורגל מחדש. אפילו קבוצות הבינים נהנו מהתהילה סמפדוריה, פיורינטינה ופארמה. וואו איזה ליגה זאת הייתה, איזה תחרות וכמה מתח והפתעות – זלטאן, שבצ'נקו, חוליט, ואן באסטן, קאפלו,אנצ'לוטי, זידאן, וואה, קנאברו, נדבד, מתאוס, רונאלדו,באטיסטוטה, קלינסמן. איפה הם ואיפה הליגה האיטלקית היום?
מאז פרשת שוחד לשופטים ב2006 הליגה והקבוצות האיטלקיות בהתרסקות מוחלטת. אינטר זכתה ב-4 אליפויות ששוחקו מול חוסר תחרות מוחלט, מילאן הפתיעה אם אליפות אחת ויובנטוס השתלתה על הליגה. וזה לא שיובנטוס דורסת גם את אירופה. רק ב-2015 הגיעו לגמר, בשאר השנים הפסידו בדרך לשלבים המתקדמים.
השבוע רומא הפסידה לסמפדוריה (3:2) ויובנטוס ניצחה את סאסולו (2:0). למרות שאחרי 22 מחזורים הפער כעט הוא רק 4 ומשחק חסר לזכות יובה,עדיין השבוע התחזקה האמונה ששוב יובנטוס תזכה באליפות ושוב כל הקבוצות האיטלקיות יהיו חלשות מדי כדי לקיים תחרות אמתית מול יובה על הבכורה בטבלה ומול הליגות הספרדית והאנגלית על הפופולריות.
מנצחים: מכבי תל אביב כדוריד גברים
צור רוזנצוויג
בשבוע שבו יש לענף הכדוריד אלופת עולם נפלאה בשם נבחרת צרפת, ראוי לכתוב קצת על הכדוריד המקומי. נתחיל בכנות של כותב, אני אוהב קבוצות שלא מפסידות בליגה, יש לי איזו חולשה לדבר, משהו בהתאגדות ובנייה של קבוצה שמצליחה יחד ונלחמת במשותף על הפרקט מעורר בי יצר תחרותיות בריא ואני רוצה לפרגן על זה.
מכבי תל אביב בכדוריד היא קבוצה כזו, 15 משחקים קיים המועדון בליגה הסדירה ובכולן ידו הייתה על העליונה. הקבוצה נכון לעכשיו ללא אף הפסד, ומחפשת את האליפות השלישית שלה בארבע שנים. בינתיים נראה שהיא על דרך המלך ויותר מזה. התל אביביים משחקים במקביל גם בשלב הבתים של גביע האיגוד האירופי שם צפויים להם החל מהחודש מפגשים עם קבוצות מהדרג הראשון והשני באירופה. זוהי הזדמנות בשבילנו הקהל המקומי לבוא ולעודד את הקבוצה וגם לזכות בצפייה במשחקי כדוריד עם ניחוח בינלאומי.
על הבית הצפוי והאווירה שמתוכננת אומר המאמן דרגאן דוקיץ: "זה אחד הבתים הקשים שיכולנו לקבל עם קבוצות ברמה גבוהה מאוד. אני מאוד מתרגש עבור חובבי הכדוריד בישראל, זו תהיה חוויה לצפות בהן משחקות בתל אביב."
נראה שהעובדה שמרבית השחקנים המקומיים ששיחקו תחת שרביטו של דוקיץ בנבחרת ישראל עושה רק טוב, ואני מקווה שהכימיה שנוצרה תביא את המועדון להישגים ותחזק את מקום הענף בתרבות הספורט הישראלית.
לא יודעים להפסיד ובשל כך מפסידים: מכבי ת"א בכדורסל
אור גואטה
לצערנו, כבר כמה שנים שמכבי תל אביב היא לא קבוצה ישראלית מאחדת, היא לא הקבוצה שלצפות בה ביורוליג זה קצת כמו לצפות באירוויזיון עם כל המשפחה, גם אם הם לא אוהבים כדורסל, זו כבר מזמן לא הקבוצה של המדינה, להיפך.
בחודשים האחרונים אנחנו רואים את מכבי תל אביב בינונית מאוד גם בליגה וגם באירופה, שזה חבל מאוד וזה קורה לכל קבוצה. אבל מכבי תל אביב הפכה מקבוצה לכל המשפחה, כזאת שהכוכבים שלה מופיעים על דגני הבוקר ומגיעים לבתי ספר כדי לחלק חתימות, לקבוצה מביכה, שנכנסה עד צוואר למשחקים עם כסף למען היוקרה ולא למען הספורט, קבוצה שיש בה אלימות שנסלחת ע"י המועדון (ולא, על המרפק המכוער של ג'ו אלכסנדר אי אפשר לסלוח).
קבוצה שפונה בצורה שמזכירה קומבינות עברייניות כנגד שחקניה, ופרשת טוני ווימס היא דוגמה מצוינת לכך. כנראה שאת האמת במלחמת הגרסאות בינו לבין הצהובים לא נדע בקרוב. בעוד שהוא טוען שביצע את הבדיקה והבודק השליך פעם אחר פעם את השתן והם טוענים שהוא סירב לבצע את הבדיקה. הוא טוען שהם ניסו למנוע ממנו לאסוף את בנו משדה התעופה והם רומזים לכך שהוא משתמש בסמים.
זו פרשייה מלוכלכת ומכוערת, במסגרתה הביאה מכבי שחקן יקר מאוד מה NBA עם מספר תארים מכובדים, חשו שהוא לא מספק את הסחורה וההמשך ככל הנראה ידוע. בינתיים מכבי ת"א במקום האחרון של היורוליג ויוצאת בשן ועין ממפגשים מול קבוצות ממרכז הטבלה.
מנצחים כי לא רק הניצחון הוא החשוב: ליגת הNBA
מתן בויניס
"הכדורגל הוא אופיום להמונים". הפרפראזה המפורסמת למשפטו המכונן של קארל מרקס בדבר הדת. ליגת הNBA רשמה השבוע עוד פרק בניסיון שלה לשנות את התפיסה הזו. בשנים האחרונות היינו עדים להחלטה של בעלי הקבוצות בליגה להיפטר מהבעלים הגזעני של הלוס אנג'לס קליפרס, דונלד סטרלינג, בשל אמירות גזעניות שלו שנחשפו בפומבי.
בעוד שבועיים עתיד להתקיים סוף שבוע האולסטאר המסורתי של הליגה בניו אורלינס לאחר שהליגה העבירה אותו משארלוט בשל חקיקת החוק האנטי טרנסג'נדרי במדינת צפון קרוליינה. השחקנים עצמם ובראשם גדול הדור לברון ג'יימס מביעים את עמדתם תדיר ומשתתפים בדיון הציבורי גם במחיר אובדן של אוהד אחד או אלף.
השבוע געשה התקשורת האמריקאית סביב "חרם המוסלמים" של הנשיא טראמפ. סטיב קר וגרג פופוביץ', מהמאמנים הבכירים בליגה, בחרו להגדיש את רוב זמן המסך שלהם לביקורת על הצו של טראמפ. קר, שאיבד את אביו לפעולת טרור בתור מרצה באוניברסיטת ביירות אמר: "רציתי לומר שבתור אדם שאיבד חבר משפחה לטרור, שלנסות להילחם בטרור באמצעות גירוש אנשים שמנסים להגיע למדינה הזאת זה פשוט ללכת נגד הערכים והעקרונות שעליה בנויה ארה"ב. לייצר פחד זו לא הדרך הנכונה לגשת לטפל בנושא".
פופוביץ' התייחס לאופן פרסום הצו הנשיאותי באמרו "אם אתה מסכים או לא עם המהלך זה לא העיקר כאן, כל האופן היה חובבני ורשלני וזה הדבר המפחיד פה". נקווה שהNBA בתור הליגה הכי מגוונת ומייצגת המיעוטים המובילה בארה"ב תמשיך לעודד התייחסויות ואמירות כאלו בהמשך הדרך.
מפסיד ועוד בגלל הפקיד?!: גל פרידמן ואיגוד השייט
יאיר צוקר
ענף הגלישה בארץ מאבד לצערנו מכוחו בשנים האחרונות ואנחנו לא זוכים לראות את ההישגים להם התרגלנו בעבר בענפי הגלישה השונים: מיסטרל, ניל פרייד, RSX ו-470. באולימפיאדה האחרונה בריו נרשמה הירידה הגדולה ביותר כאשר שחר צוברי היה רחוק משיאו וההישג הגדול היה של מעיין דוידוביץ' שהגיעה לשיוט המדליות וסיימה במקום השביעי.
הנסיגה של השנים האחרונות הדליקה הרבה נורות אדומות באיגוד השייט שהבין שהענף ההישגי ביותר בישראל בעשורים האחרונים צריך לחשב מסלול מחדש. התוכנית המקורית הייתה למנות את אחד השמות הגדולים בענף השייט למאמן הנבחרת ובשל כך פנו למדליסט האולימפי גל פרידמן.
למרות התוכניות להחזיר את ענף השייט לימיו הגדולים ולשפר את הישגיו לקראת טוקיו 2020, מינויו של גל פרידמן למאמן נבחרת ישראל בגלישה כשל. איגוד השייט וגל פרידמן לא הגיעו להבנות על תנאי העסקתו.
המינוי נכשל לאחר חודש בלבד שבו פרידמן כבר החל לאמן את נבחרת גלישת הרוח ולהדריך את גולשי הנבחרת שחר צוברי, נמרוד משיח ויואב עומר המבטיח לעבר האולימפיאדה בטוקיו. זו הפעם השנייה בה גל מפסיק את עבודתו כמאמן הנבחרת. בשנת 2013 לאחר האכזבות באולימפיאדת לונדון, מונה גל למאמן הנבחרת, אלא שאז סיים את תפקידו בשל רצון הגולשים לעבוד עם מאמניהם האישיים.
וכך גל פרידמן, גדול גולשי ישראל, בעל שתי מדליות אולימפיות והספורטאי היחיד שהביא למדינת ישראל זהב אולימפי (באתונה 2004), לא מגיע לתפקיד שספורטאי ישראלי במעמדו ראוי שיבצע וזאת בשל בעיות ביורוקרטיות עם איגוד השייט. המקרה הזה שונה ממקרים דומים שהתרחשו בענפים אולימפיים נוספים אבל ממשיך את קו הדחתו של אריק זאבי מאימון נבחרת העתודה בג'ודו ומעברו של החותר מיכאל קלגנוב לאמן בחו"ל.
השאלה הנשאלת היא מתי ישכיל הספורט הישראלי לתת את המקום הראוי לספורטאי העבר שהשיגו את הישגנו הספורטיביים הגדולים ביותר וייתן להם להוביל את הענפים שהביאו למדינה כבוד כל כך גדול? גל פרידמן וספורטאי עבר אחרים ראויים לכך ויהיו הבעיות הבירוקרטיות אשר יהיו, הספורט הישראלי האולימפי רק מפסיד מכל זה וחבל.
