תשעה באב השנה אינו כשהיה. אם בשנה שעברה עם ישראל קונן על חורבן המקדש והתפלל שלא ייחרב הבית השלישי משנאת חינם, השנה העם היושב בציון מבכה חורבן נוסף, ומתפלל לגאולה קונקרטית מאוד.

קינות חדשות נכתבו לרגל התקופה, שבה רבים מחפשים מילים לשבר העמוק שפוקד את ישראל. בשנה שנעה בין אבל בלתי נגמר לניסיון להמשיך לחיות, היום שמייחד לוח השנה היהודי לזיכרון החורבן מקבל משנה תוקף. בארגון העולמי של בתי הכנסת האורתודוכסיים, בתנועה הרפורמית וב-OU (האיגוד האורתודוכסי) חוברו ונאספו קינות הנוגעות למצב, שחוברו כדי לתת מילים לחורבן הגדול.

רב, אב שכול ואוצר קינות: "חשבנו שזה נכון שהתפילות והקינות יתייחסו להווה"

הרב שמואל סלוטקי הוא מנהל הארגון העולמי של בתי הכנסת האורתודוכסיים, אך ב-7 באוקטובר נוסף לו בעל כורחו תואר נוסף: אב שכול לשני בנים. נעם וישי סלוטקי יצאו מדירותיהם שבבאר שבע בבוקר שמחת תורה ודהרו אל הקרבות בעלומים, שם נפלו לאחר לחימה ממושכת.

הערב, הרב סלוטקי יהיה בכיכר החטופים בתפילת ערבית ובאמירת קינות משותפת, ובה תפילה לחזרת החטופים הביתה. את הקינות שחיברו במהלך השנה האחרונה אנשים ממנעד רחב בציבוריות הישראלית אספו בארגון העולמי של בתי הכנסת, וסלוטקי דואג להפיץ אותן לכל עבר, בתקווה שיוכלו למצוא מקום גם בליבותיהם של מי שלא נוהגים להתפלל.

"קראנו לציבור בבתי הכנסת וגם בבית להשתמש בקינות האלה. שכל אחד יבחר קינה שהוא מתחבר אליה, שמשקפת לדעתו את המציאות שלנו", אומר הרב סלוטקי, "הקינות רובן ככולן מדברות על הסיטואציה של כאב ושכול, התקפת הטרור הגדולה שהייתה יחד עם הגבורה והתקומה. חשבנו שזה נכון שהתפילות והקינות לא יהיו כספר חתום, שמדברות על העבר ולא מתייחסות להווה. ההווה שלנו דורש התייחסות. הכאב צריך להיות נוכח, וגם הציפייה, התקווה, הגבורה".

יש לכם תקווה שזה יחבר גם קהלים נוספים עוד אנשים שפחות מציינים את תשעה באב?
"כן. אלו קינות שאפשר לומר אותם בבית כנסת, אך גם בבית כסוג של תפילה או השתתפות בצער העם והציבור. ולכן זה מיועד גם לציבור בבית הכנסת וגם לפרטים או ציבורים אחרים".

מבחינת השנים הבאות, יש לכם תקווה שזה גם יהיה חלק מהריטואל?
"אין לי ספק. אני עוד לא יודע אילו מבין הקינות יתפסו את המקום המשמעותי יותר, אבל זה יקרה. כמו למשל בתקופה שלאחר השואה, גם שם חוברו קינות וחלקן נכנסו לספר הקינות ונאמרות ברוב רובם של בתי הכנסת כחלק מסדר הקינות".

אפשר גם לומר שעם התקדמות הציונות, נוצר יחס חדש למאורעות שעברנו במשך השנים.
"בהחלט. יותר מזה: יש התלבטות גדולה בפוסקים בשאלה עד כמה ניתן וראוי לשנות תפילות או קטעים שחוברו בעבר. למשל, אחת הברכות בתפילת העמידה של תשעה באב מדברת על חורבן ירושלים ועל המצב השפל של העיר ירושלים, האם נכון להשתמש בביטויים האלה בתקופה של גאולה וצמיחה של העיר? לשנות את ההבנה, או גם לשנות את הניסוח, משהו חדש לאור התקופה המיוחדת שבה אנחנו נמצאים".

"הקינות האלה מצד אחד מנכיחות את הכאב, את השבר הגדול, את המכה הקשה שחטפנו בשביעי באוקטובר בשמחת תורה. וביחד עם זה, בחלק ניכר מהקינות, מודגשות התקומה והגבורה, שהן מה שמאחד אותנו ושיכול לשמור עלינו כציבור וכעם. זה לא רק הייאוש והפחד והכאב, אלא גם התקווה לעתיד טוב יותר".

קינה על מאורעות חרבות ברזל/הרב יוסף צבי רימון

בקינה שחיבר הרב יוסף צבי רימון, רבה של גוש עציון ונשיא המזרחי העולמי, יש התייחסות להיפוך הנורא ולטבח שמחת תורה, שמיני עצרת שבו "נֶהְּפַּךְּ מְּחוֹלֵנוּ לְּתוּגָה קוֹדֶרֶת". בקינה מוזכרים יישובי העוטף, אופקים ושדרות, פלישת מחבלי חמאס לישראל ומעשי הזוועה שבוצעו ביישובים.

אֵיכָה בִּמְּקוֹם שֶׁבַע הַקָּפוֹת,
נָסוּ עַל נַפְּשָׁם מֵאֵימַת חֲטִיפוֹת,
אוֹיֵב אַכְּזָר מַצִּית שְֹּרֵפוֹת,
רוֹצֵחַ, מַשְּׁפִּיל, בְּּלִי לְּהַרְּפּוֹת.

הקינה בת 14 הבתים כוללת גם התייחסות לאופי של יישובי העוטף, בקשת מהאל לנקום בחמאס, ופליאה העצומה על כך שבשנת ה-76 למדינה, יהודים שוב במחבוא, נרדפים ומעונים בשבי. לצד זאת מוזכרת גבורת הלוחמים, עם רמיזה ללוחמות, ואפילו בית שמתייחס למתקפת איראן ב-13 באפריל ולאיום מכיוונה בימים אלו:

עָרִיצֵי פָּרַס יָזְּמוּ עֲלִילוֹת,
מַטָּחִים שָׁלְּחוּ לְּנוֹשְֹאֵי תְּּפִלּוֹת,
סְּפוּנִים יָשְּׁבוּ וְּעֵינֵיהֶם מְּיַחֲלוֹת,
אֶת נִסֶּיךָ רָאוּ – נוֹרָא תְּּהִלּוֹת.

הקינה מסתיימת במילות תקווה לתקומה, לגאולה ולשחרור החטופים, תוך הבדלה מהחורבן שהיה בתקופת בית ראשון ושני והודיה על המדינה שעדיין קיימת ועומדת, לצד קריאה לאחדות בעם ולקוממיות בארץ.

הָשֵֹב חֲטוּפִים, קְּרָא דְּּרוֹר לַשְּּׁבוּיִים,
נְּטַע עֲקוּרִים בְּּאַהֲבַת נְּצָחִים,
שַׁקֵּם פְּּצוּעִים רוֹמֵם נִדְּכָּאִים,
נַהֵל עֲדָתְּךָ בְּּחֶסֶד וּבְּרַחֲמִים.

קינה בת זמננו/ליאורה ויינראוב-זילכה

הקינה מתארת את אירועי שמחת תורה תשפ"ד דרך אותיות א-ב שהסדר בהן השתנה. "כל המילים הרעות והאיומות בתנ"ך יצאו וטבחו במילים הטובות. ליקוי מאורות זה גרם לבלבול כל האותיות", נכתב בדברי ההסבר לקינה, שמכילה כמאה פסוקים ושברי פסוקים, ואזכור של כל היישובים היהודיים שהותקפו בידי חמאס.

מֵת אָב, נִשְׁבּוּ תִּינוֹקוֹת בְּלִי אִמָּם
נֶאֱסַף גַּם תִּשְׁרֵי וּמֵת עִמָּם
יָדָם לַיָּתֵד הָלְמָה וּמַחֲצָהּ עַם
וְיִזְעֲקוּ מָרָה וַתַּעַל שַׁוְעָתָם

רַעַד אוֹר הַנֵּר, יֶשַׁע דָּעַךְ כָּבָה
דִּמְמַת מָוֶת, לֹא שֶׁקֶט שַׁלְוָה
כְּפַר עַזָּה כַּמָּוֶת אַהֲבָה
בְּאֵרִי סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים בְּחֶדְוָה

כל אחד מהבתים נפתח באחת מאותיות ה-א'-ב', אך הסדר נטרף, פרט לשני הבתים האחרונים. בבתים אלו הסדר חוזר ומבקש להפיח תקווה, אך מזכיר שיש עוד דרך לתקומה.

קינת בארי/יגל הרוש

בקינה שכתב והלחין הפייטן והמוזיקאי יגל הרוש, ופרסם כחודש לאחר הטבח, הוא שואל "איכה" בפתח כל בית, על דבר נורא אחר שאירע באותו יום, ומסיים כל בית ב"עיני נובעה מים מעומק שברי".

אֵיכָה אִמָּהוֹת / וילָדוֹת וּנְעָרוֹת
בִּשְׁבִי מוּלָכוֹת / כְּבִימֵי פְרָעוֹת
וְנִפְרְצוּ גִּדְרוֹת / צֹאן יְשָׁרוֹת
וּפָסְקוּ מְחוֹלוֹת / וּנְגִינוֹת מְשׁוֹרְרִי
עֵינִי נוֹבְעָה מַיִם / מֵעֹמֶק שִׁבְרִי

"מבחוץ תשכל חרב ומחדרים אימות, בבארי ורעים, כפר עזה ושדרות חללי מוטלים ערומים וערומות"/האיגוד האורתודוכסי

באיגוד האורתודוכסי, ה-OU, הרב משה האוער יצר עיבוד לקינת 'מי ייתן ראשי מים' מהמאה ה-11, אז נרצחו באכזריות מאות אלפי יהודים ברחבי אירופה וסביבותיה, ובעקבות המאורעות חוברה גם תפילת הקדיש, המרכזית עד היום בכל תפילה.

"הקינה הזאת מאפשרת לכל המעוניינים, בארץ ובתפוצות לתת ביטוי לאירוע הכואב שחווה עם ישראל כולו, במהלך תשעה באב", אומר הרב האוער, מנכ"ל האיגוד האורתודוכסי. לדבריו, המטרה היא שאת הקינה הזאת יקראו עוד שנים רבות בבתי הכנסת, כדי לזכור את אכזריות אויבינו ואת החוזק הנפשי של עם ישראל.

"אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד בַמָמָ"ד": קינות ומדרשי התנועה הרפורמית

שורדות הטבח ביישובי העוטף חיברו קינות ומדרשים, שאספה ומפיצה התנועה הרפורמית. הדגש בקינות הוא על החוויה הנשית הקשה, בין תצפיתניות שזעקו ואין מקשיב, לנשים שעברו מעשי זוועה בבתיהן לשבויות שעדיין נמקות בשבי.

נורית הירשפלד סקופינסקי, שורדת הטבח בקיבוץ נחל עוז, כתבה את הקינה 'איכה ישבה בדד' ומדרש ממדרשי החורבן.

אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד
בַמָמָ"ד
מִשְׁפָחָה, וְעוֹד אַחַת ,
וְעוֹד, וְעוֹד אַחַת.

ליאורה אילון, שורדת הטבח בקיבוץ כפר עזה, חיברה מדרש על כוחה של קהילה להמעיט צער שבעולם, ואת 'קינה לארץ אהובה'. היא מקוננת על ערים וקיבוצים שחרבו, נשים וגברים שנטבחו ומנהיגות שאינה מושיעה את בניה ובנותיה מיד צר ואויב. עם זאת, הקינה מסתיימת במילות תקווה.

וּתְפִלָה נִשָא יַחַד לִגְבוּלוֹת שֶל שַלְוָה,
לִשְכֵנוּת טוֹבָה, לְמַנְהִיגִים עִם עֲנָוָה
שֶנְכַבֵד אִיש אָחִיו, אִשָה אֲחוֹתָהּ,
עֵת תַּצְמִיחִי שוּב, אֶרֶץ, דָגָן וְחִטָה.

לצד המדרשים של הירשפלד-סקופינסקי ואלון, גילי זיוון חיברה את המדרש 'כל דמי אחיי ואחיותיי זועקים אליי מן האדמה'. אשרת שהם חיברה את המדרש בנושא 'פדיון שבויות'. רבקה לוביץ חיברה את הקינה 'נם וישן שומר ישראל'. יעל וורגן חיברה את 'מדרש לאום מלאום'.