"כל אחד מאיתנו, אנשי עמונה, פוגש את זה במקום אחר, חוסר אונים, חוסר שליטה על החיים שלי כמו ששלטתי בהם עד עכשיו", אמרה תמר ניזרי, ממפוני עמונה, ומי שמשמשת כפנים ופה לתושבים בכל שנות המאבק. תושבי המאחז הלא חוקי עמונה פונו לפני כמעט שבועיים והפתרון שהובטח להם על ידי ממשלת נתניהו מיד לאחר הפינוי, בדמות הקמתו של ישוב חדש במיוחד בשבילם, אינו נראה באופק. לדברי ניזרי, בערב הפינוי נאמר לתושבים לארוז לעשרה ימים, ואחריהם כבר יהיה פתרון. עשרת הימים חלפו – פתרון אין.

גם חוסר הנוחות, בלשון המעטה, שעולה כאשר חושבים על האופן שבו התנהל לבסוף הפינוי – כאשר תושבי המאחז הלא חוקי אינם נוקטים באלימות, אך מאפשרים לצעירים שהתגודדו במקום לתקוף שוטרים, אינו מבטל את השאלה ואת הצורך לתת מענה לתושבים שנותרו על בלימה. חוסר הוודאות של תושבי עמונה המפונים והעדר תשובות קונקרטיות מצד ממשלת ישראל, מעלים שאלות קשות. אם לתושבי עמונה, יקירי הימין, אין מענה או וודאות, האם יכולים אזרחי ישראל, הלא מיוחסים, לסמוך על הממשלה? שאלת היום שאחרי הפינוי, תוצאת פינויו של מאחז קטן, בסך הכל 41 משפחות, צריכה גם להטריד את מתנגדי הכיבוש, המאמינים שחובת המדינה לפנות את ההתנחלויות תחת הסדר מדיני כזה או אחר – האם מדינת ישראל ערוכה לתת מענה ופתרונות לכל המפונים, בין אם ברצון ובין אם תוך התנגדות?

"שנית עמונה לא תיפול" סיסמאת ההתנגדות לפינוי עמונה, היום 1/2/2017 (צילום: צוות תיעוד עמונה).

תמר ניזרי, בת 38, נשואה ליהוידע ואם לשמונה אמרה ל'דבר ראשון' כי מאז הפינוי היא ומשפחתה שוהים בשני חדרים במדרשה בעפרה, "קיבלנו שני חדרים בגלל שיש לנו מעל לשבעה ילדים." לדבריה, לא ידוע כמה זמן המצב ימשך ו"אין פתרון לכל המשפחות בישוב". על אף המצב, תמר משדרת חוזקה. "אני מאמינה שבסוף יסתדר בגלל שיש בורא בעולם והוא רוצה בטובתנו. אולי זה יקח יותר מכמה שנים שדברים יסתדרו. אנחנו עוד נסתכל אחורה ונראה את כל הטוב שיצא מזה."

כל המשפחות נמצאות וגרות יחד במדרשה?

"יש כאלה שלא יכולות להחזיק מעמד בתנאים האלה. יש מישהי שילדה והם שכרו בית. היו כאלה שגם שכרו דירות מלפני הפינוי כי הרגישו שלא יוכלו לשאת את זה. אלו מיעוט. רוב המשפחות, רובן ככולן, במדרשה."

מנסים להתיש אתכם ולמוסס את המאבק?

"יש תחושה שסיפור עמונה מאחורינו, ושלא אכפת מספיק. רגע אחד אחרי שפינו אותנו כבר צצים ועולים דברים דחופים אחרים ואנחנו כבר לא על סדר היום".

מי אמור לדאוג לכם? מי אמור לתת לכם תשובות?

"אנחנו מצפים מראש הממשלה, בנימין נתניהו, ויו"ר הבית היהודי, השר נפתלי בנט, לטפל בנו ולמצוא פתרון לישוב קבע. לא פתרונות זמניים כמו קראוונים וקרווילות ולקיים את מה שהובטח. ישוב שבו לכולנו יימצא פתרון ולא לפוץ על פני כל ההר.

"רה"מ יצא בהצהרה אחרי פינוי הישוב שהוא יוכל להקים ישוב חדש בכל מקום שנבחר. עד כה לא נעשו כל פעולות משמעותיות בשטח. אני יודעת שלהקים ישוב יכול לקחת שנים ארוכות. ציפינו לפחות, שהשלב הראשון יעבור בהחלטת ממשלה ביום ראשון האחרון, וזה לא קרה. התקווה שלנו שבראשון הבא זה יעבור בהחלטת ממשלה ונוכל להמשיך בצעדים הבאים. צריך הרבה רצון מצד רה"מ שהם יקרו."

חברי הכנסת סמוטריץ' ומועלם (הבית היהודי) בשיחה עם התושבים בעמונה

אתם מרגישים שננטשתם?

"באיזשהו מובן כן. אני מצפה משרי הבית היהודי באמת לדאוג לנו. לא כעוד סעיף או נקודה מסדר היום, אלא להיות בראש סדר היום. קרה דבר ונהרס ישוב. מה שמתבקש, ביום שאחרי, זה לעשות משהו. לתת ממשות להבטחות שנזרקו באוויר, ולעבור למעשים כדי שנוכל להתקדם גם כפרטים וגם כישוב. איפשהו קל לשכוח ולהסיט את המבט מההרס והחורבן. זה לא נעים להסתכל בהרס. אנו מצפים לאומץ וכנות ויושרה מצד רה"מ."

בית המשפט נתן לכם שנתיים להתפנות מאז מתן פסק הדין החלוט. היו לכם שנתיים להתארגן ולעשות את השינוי בצורה רגועה, ולא תחת הלחץ הנורא שאתם מצויים בו עכשיו. האם זה היה שווה את זה?

"אנחנו לא הסכמנו לשחק את המשחק כאילו שאנחנו מסכימים להתפנות לישוב אחר. הפינוי הזה פותח פתח להרבה פינויים אחרים שיבואו. אמרנו להפך, תנו לערבים שטוענים שהקרקע בבעלותם שטח אחר. לא רצינו להמשיך את המשחק הלא הוגן כלפינו ולהשאר עם האמת והצדק שלנו. עכשיו משגורשנו ואין אפשרות אחרת, אז בוא לפחות נלך לבנות מקום אחר. האמנו שיש אפשרות כזו. אני מאמינה שכאשר אדם, מוכן ללכת על האמת שלו ומוכן לשלם מחירים, אז יהיו תוצאות. כשאנחנו מסתכלים אחורה אנחנו שלמים עם הדרך שהלכנו. עכשיו אנחנו מנסים למצוא חלופה."

מנהיגי ימין בכירים הבטיחו לכם שלא תתפנו. אח"כ הבטיחו לכם את המתווה ושתעברו למיקום חדש על ההר. אח"כ הבטיחו לכם שתקבלו ישוב חדש. האם משחקים בכם משחק פוליטי ומנסים להשיג הישגים על הגב שלכם?

"השאלה היא מהי הבטחה? אני תוהה מה זה? איך מגדירים אותה? האם כשנתניהו אומר משהו וכותב אותו זה הבטחה? אתה אומר שזה משחק פוליטי וזה מצער אותי. כשהגיעו חברי כנסת ושרים לבית היפה שלי, והתארחו בו, מאוד התרשמתי מהם ומהרצון הטוב שלהם. אולי זו טעות וטיפשות, אבל התרשמתי והרגשתי שיש רצון טוב. הרגשתי שהם איתנו ושהמילים לא נאמרות סתם. אני לא רוצה להאמין שזה משחק פוליטי. אני רוצה להאמין שנבחרי הציבור שלנו ראויים ושיש מאחורי ההבטחות. לצערי, למדנו שעד שלא נראה את הבתים על ההר, זו באמת טיפשות. להאמין להם זה יהיה רק אחרי חנוכת הבית החדש."

עמונה, ביום חמישי השבוע (צילום: יהונתן קלרמן)

איך את יודעת שהפתרון המוצע יציב ולא סיפור שיחזור על עצמו ושוב תצטרכו להתפנות?

"המקומות האפשריים מבחינתנו הן אדמות מדינה. קרקעות שאינן במעמד של אדמות פרטיות. אנחנו לא ניגש בכלל לאדמות שיש בהן בעייתיות. ניגש לשטח שהכי ברור שאין בו בעיה משפטית. שנוכל להבטיח שלא יצוץ בג"ץ או משהו."

שקלתם אפשרות לעבור או להקים שכונה בישוב קיים?

"כרגע אין שכונה שיכולה לאכלס אותנו. אנחנו 41 משפחות. מיעוט של זוגות צעירים ורוב המשפחות בממוצע עם חמישה ילדים. אפילו בעפרה, הקרווילות שבנו לא נותנות מענה לכל הישוב. אנחנו לא רוצים קראוונים. זה לא נותן מענה באופן אישי. בעמונה אנשים הסכימו לגור במשך שנים בקרוונים כי האמנו שהישוב עוד יגדל ויצמח. לא באנו עכשיו לגור בעפרה. התקווה שלנו שיאפשרו לנו לבנות ישוב חדש."

מה סדר היום שלך עכשיו? מה מצפה לך מחר בבוקר?

"מנסים לחזור לשגרה, הבנים הגדולים שלי חזרו למסגרות שלהם. כל הימים שאחרי הפינוי היו ביחד ולא ידעו מה לעשות עם עצמם ולא היו פנויים לחזור ללמוד. היום הם חזרו. היום גם אני חזרתי לעבוד וגם בעלי. מנסים ליצור שגרה בתוך מציאות חדשה. פרשתי שטיחים בבית אחרי ששלחתי לניקוי כי מאוד התלכלכו בפינוי. מנסים לתת תחושה של בית במציאות הזו של אין-בית. אוכלים את הארוחות בחדר-אוכל של המדרשה, ואנחנו מקבלים תמיכה מתושבי עפרה. כל הזמן משימות קטנות. אחת הבנות התחילה כיתה א' וגיליתי שחסרות לה נעליים לשיעורי ספורט. קנינו לה נעליים כי הנעליים שלה ארוזות. כל פעם מגלים עוד משהו שצריך כמו גם איך לאכסן את הרכוש ולהסתדר בדירת שני חדרים."

עמונה (צילום: הדס פרוש / פלאש90).

איפה הרכוש שלכם?

"רוב הדברים שלנו נמצאים כרגע בשלוש מכולות. אמרו לנו שעד חג הפסח הכל ישמר. מהנסיון של פינוי גוש קטיף למדנו שהקיץ הורס את הרכוש, אז נצטרך לפנות אותו למקום אחר עד אז."

הקמתם מאהל מחאה. מה המשך המאבק?

"היום (שני) קיפלנו את האוהל מול בית רה"מ בגלל המזג אוויר הסוער ובגלל שהמשפחות מאוד מותשות. עברנו כל כך הרבה עד עכשיו, והאנשים זקוקים לאיזו מן שגרת חיים. בימים האחרונים ניסינו להפר את השגרה מתוך הסיכוי, שבישיבת הממשלה בראשון, ההחלטה תעבור. אנחנו מנסים עכשיו לבדוק דרכים להצליח לחיות מצד אחד חיים, עד כמה שניתן, שפויים ומצד שני להמשיך ולהפעיל לחץ על הממשלה."