כבר מימיה הראשונים של מדינת ישראל, עמדתה של הרבנות הראשית הייתה שהמדינה צריכה להימנע מגיוס חובה של נשים לשורות הצבא, עמדה שלא השתנתה עד היום. הפשרה שהושגה, המאפשרת לבנות בעלות רקע דתי להצהיר על דתיותן ולהימנע מן הגיוס לצבא, נתנה מענה במשך שנים רבות ושמרה על הסטטוס-קוו. התפתחותו של מוסד 'השירות הלאומי' אפשרה לנשים רבות, בעיקר בנות הציונות הדתית, לשרת את המדינה שירות אזרחי מסור, תוך שמירה על צביון החיים הדתי.
"ככל שמתעמקים יותר ויותר בסוגייה הזאת מגלים שהאיסור הוא פחות הילכתי טכני. אין כאן טיעון הלכתי מוחץ. כל שנכנסים לעומק, מבינים שזאת שאלה חינוכית וערכית ופחות הלכתית נטו." אומרות ל'דבר ראשון' בנות במכינת צה"לי, מכינה קדם צבאית לבנות דתיות. "לבנות יש חוזקות אחרות שיכולות לתרום יותר מבנים ודווקא מקומות כאלה צריך אותנו כנשים וכפרטים עם היכולות המיוחדות שלנו כנשים."
"אני כן חייבת להגיד שיש תחושת בגידה מהרבנים הגדולים." אמרה אחת הבנות, "אני לומדת את הספרים של הרב אבינר ואני מאוד מתפעלת מהחוכמה שלו, אבל כשאני שומעת את המילים האלה, זאת תחושת בגידה מאוד גדולה. אני משתייכת למגזר ורואה בו כרב שלי, ורב שלי שמדבר ככה זה דבר קשה. יש כאן זילזול במניעים שלנו, למרות שרואים יותר ויותר רבנים שנהיים יותר מתונים בתחום כמו למשל הרב דרוקמן."
לא יהיה כלי גבר על אישה
פרט להחלטת הרבנות הראשית, מסביר רבה הראשי של רמת גן, הרב יעקב אריאל, מדוע גיוסה של בת הוא איסור הלכתי ”נשק הוא אפוא לבוש גברי ואישה הנושאת נשק עוברת על איסור 'לא יהיה כלי גבר על אישה', אלא אם כן היא זקוקה לו להגנה עצמית, משום פיקוח נפש. אך הופעה חיילית, כשהנשק הוא חלק מהלבוש החיילי, אסורה“.
לדברי הרב אריאל, קיים איסור הלכתי נוסף, הקובע כי על כל אדם אסור להיות משועבד למישהו אחר – ואיסור זה תקף לגברים ולנשים כאחד. ”רק גיוס לוחמים גברים מותר“, הסביר הרב אריאל, ”למרות שמדובר באיסור הלכתי, זאת משום פיקוח נפש“. עוד הוא מציין כי ”כפיפותה ושיעבודה של האישה למפקד גבר חמורה יותר, היא מהווה פתח לבעיות מוסריות קשות“.
שילוב משותף במקום ראוי
לצד קביעות אלו כמו של הרב אריאל, בחמש שנים האחרונות התגייסו פי 2 יותר בנות דתיות, מהשנים שקדמו להן, ובשנת 2015 עמד מספר המתגייסות על 2,000 בנות. לא רק מספר הבנות הדתיות גדל והשתנה, גם התפקידים אליהם הן משובצות, אם בעבר היו הבנות בעיקר הולכות לחיל חינוך היום ניתן לראות אותן בשלל יחידות כמו מודיעין, תקשוב, סייבר פיקוד חי"ר ואפילו בטייס.
בספטמבר 2016 פורסמה 'פקודת השילוב המשותף' שהחליפה את 'פקודת השילוב הראוי', אשר באה להסדיר את השירות המשותף בין נשים וגברים בצה"ל. הפקודה היוותה טלטלה נוספת בסוגייה העדינה של שירות דתיים בצה"ל ובנות דתיות בפרט. כתגובה להחלת הפקודה אמר הרב שלמה אבינר, מחשובי הרבנים של הציונות הדתית, כי הפקודה היא "ייהרג ואל יעבור", והרב דרוקמן הביע את התנגדותו כששוחח עם הרמטכ"ל אייזנקוט במטרה לשנותה.
חודשיים לאחר מכן התפרסם מכתב עליו חתמו רבנים, הקורא לשר בנט שלא לחזק את העמותות התומכות בבנות דתיות שמתגייסות לצבא. בסוף דצמבר 2016, נפגשו עשרות רבני ערים, ראשי ישיבות, ראשי מכינות קדם צבאיות ורבני ישובים מהציונות הדתית וקיימו "ישיבת חירום" בעקבות פקודת השירות המשותף צה״ל. בין המשתתפים, הראשון לציון הרב יצחק יוסף, דב ליאור רבה של קרית ארבע לשעבר, הרב צבי טאו נשיא ישיבת הר המור, הרב מיכה הלוי רב העיר פתח תקווה ועוד.
חודש לאחר ישיבה זו הוציא אירגון חותם סרטון בה ניראת חיילת דתייה נאלצת להתמודד עם כל "הסכנות" בצה"ל, ביניהן שירות משותף עם גברים, שמירת כשרות בבסיס, צניעות ועוד. הבת הדתייה שמצטיירת בסרטון, לא יודעתכיצד להתמודד עם שלל האתגרים והסכנות שהשירות בצה"ל טומן לה, והיא מתוסכלת ופגועה. הסרטון מסתיים במשפט "אומנם הצבא הוא קודש קודשים, אבל זה לא אומר שהתרומה של הבנות צריכה להיות שם".
כוח נשי מתפרץ
אפשר היה לחשוב כי הציבור הדתי קרוע בין המחויבות לרבנים מצד אחד ולערכי המדינה וצה"ל מצד שני, אך השטח מראה מציאות אחרת, "אנחנו ממש לא מתרגשות מהסרטון", מספרות הודיה ואלה ממכינת צה"לי. "הסרטון מאוד שיטחי ומציג אותנו כמו בנות תמימות ושיטחיות כאילו אם נראה דברים לא תקינים, לא נגיב. אנחנו יודעות שיש בעיות בצבא. הם רוצים שנהיה בבועה, כאילו היציאה מהבועה היא שתקלקל אותנו, למרות שיש גם הרבה דברים שקורים כבר עכשיו גם בשירות לאומי, אם זה הטרדות מיניות או קשיים של שמירה על הכשרות וכו'."
מכינת צה"לי הוקמה לפני 11 שנים על ידי הקיבוץ הדתי, והיוות את הסנונית הראשונה במהפכת הנשים בציבור הדתי, "הרעיון היה לתת מענה לצורך חינוכי לבנות הדתיות שבוחרות בשירות צבאי", מספרת מיכל נגן, ראשת המכינה. נגן בעצמה שירתה בצבא והייתה מפקדת קורס קצינות הוראה, מתגוררת בעתניאל עם בעלה ושבעת ילדיהם.
"במכינה יש מגוון של החברה הישראלית, מהציונות הדתית מהעיר והכפר, מכל חלקי הארץ", נגן מספרת גם על ההתלבטות של ההורים אם לשלוח את הבנות לצבא, אך מבהירה כי הסכנה לא גדולה כמו שחושבים, "זאת מהפכה שהדור עושה, כוח נשי מתפרץ. זאת תנועה דתית, לא אנטי דתית, לא מרד נגד הרבנים. לוקח זמן לפענח אותה. דרך צה"לי רואים שזו תנועה דתית. אנחנו מבקשות לרתום את הכוחות פנימה."
הודיה (18) ממושב מחולה, מושב דתי על קו התפר שבין בקעת הירדן לבקעת בית שאן, מספרת, "אצלי זה נחשב בחירה חריגה, אני הבת היחידה שהלכה לצבא, וגם באולפנה שבה התחנכתי אף פעם לא דיברו איתנו, אפילו הייתה שיחה על למה לא ללכת. בהתחלה הצהרתי שאני לא מתגייסת, כי זה מה שכולן עושות. אבל אז חשבתי על למה אני עושה את זה, ויצא לי לחשוב על זה הרבה, והחלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות. מבחינת ההורים היו בהתחלה קשיים, אבל לאט לאט זה נהיה יותר בסדר. היום הם שמחים שאני עושה את זה."
לא להילחם ברוח
הרב רפי קופרשטוך ראש אולפנת פסגת זאב טוען שאין מה "להילחם ברוח". לדבריו "אין מה להציב פה עקרונות. זה לא רלוונטי, אני לא אוהב להניף דגלים גדולים. אנחנו באולפנה מחנכים לציונות דתית, ונותנים לבנות את הכלים, אנחנו מאמינים בהן, וזה הדבר המשמעותי שאנחנו משדרים."
"במכלול הזה אני צריך לעשות את השיקולים האלה, במפגש החי עם הכיתה של הבנות ב-יב', בתוך הלימוד, הדברים לא יכולים להיות עקרוניים. ואני צריך לשים לב שיהיה לה אהדה וגעגוע ומקום טוב לחוזר אליו. החיים לא נגמרים בשירות לאומי וצבאי. אנחנו מלווים אותן לאורך שנים, בלימודים וחתונה, אז זה מפגש עם החיים. יותר חשוב עצם הקשר, ולא להציב לה דברים בשמיים, שלא עומדת בזה."
"לא למה אנחנו עושות צבא, אלא למה לעשות שירות לאומי?"
לעומת הודיה, אלה שהגיעה ממודיעין לצה"לי, באה ממשפחה צבאית. אביה של אלה הוא איש קבע, וגם שתי אחיותה הגדולות התגייסו. "צריך לחשוב איפה את הכי יכולה לתרום. למרות שלפעמים בנות רוצות להיות בצבא אבל לא רוצות "לעשות בעיות", ולכן הולכות לשירות לאומי, כי אם הרבנות הראשית אומרת שזה אסור, אז יש בנות שאומרות 'בסדר אני אעשה מה שמצופה ממני'. כל עם ישראל עובר משהו ביחד, זה משהו שמאחד את כל העם שלנו, אני רוצה להיפגש עם אנשים שונים, וגם יש הרבה יותר אופציות מה לעשות. צריך להפוך את השאלה – לא למה אנחנו עושות צבא, אלא למה לעשות שירות לאומי?"
גם אסתי, מהישוב טלמון, שלמדה באולפנה של בני עקיבא, חוותה קשיים נוכח הבחירה להתגייס, "אני הגעתי ממוסד שלא נותנים לגיטימציה למכינות, אבל לא הרגשתי שיורדים עלי, הייתה התנגדות מכבדת. באופן אישי זה עשה לי טוב, כי זה דרש ממני לענות על הטענות האלה. הייתי צריכה לתת תשובות מספקות".
"לשבחן של האולפנות, צריך להגיד שאולי הרבנים יוצאים בצורה קשה נגד הנושא, אבל המחנכים בפועל יודעים שצריך את הדיון המעמיק והחינוכי", אומרות הבנות. "גם אם הם נגד הם יודעים שזה לא ילך באמירות חריפות, זה ילך בסיון עם התלמידות שלהן."
נראה שהבנות הצעירות הן חלק משינוי עמוק בציבור הדתי לאומי, אבל מבחינתן יש גבול, ורובן לא מוכנות להיות לוחמות. "לבנים יותר קל להתגייס, גם החוסן הנפשי שלהם יותר חזק, יותר מותאם לסביבה שלהם מי שיתמודד בצורה יותר טובה עם מצבים בשטח אלו הגברים וגם כי הם מתגייסים לרוב ביחד עם ישיבו ההסדר וההתגייסות כקבוצה עוזר להם לשמור על אורח חיים דתי גם להם וגם לצהל יותר קל לעזור להם.
מורכבות חינוכית
הרב יניב כהן מאולפנית ישורון פתח תקווה מסביר איך בשטח, במפגש פנים מול פנים, ניראים הדברים – "אנחנו מחנכים לתרומה ונתינה למדינת ישראל כמה שיותר. ולכן יש 100% שרות של בנות. מחנכים לזה שהצבא – אין כמוהו. מצד שני יש מורכבות עם גיוס בת לצבא. ולכן מחנכים שהשירות המועדף הוא לשירות הלאומי."
"השירות הלאומי מתאים יותר לחיים של הבת, השירות הצבאית זאת מסגרת היררכית, מסגרת טוטאלית, עם פקודות ועונשים כמו כן זאת גם מסגרת שבה טווח הגילאים הוא מאוד מצומצם, 18-21, זה יוצר אווירה מאתגרת גם לבנים וגם לבנות באופן שיוויוני. ההבדל הוא שהחוק נתן לבת יכולת לעשות שירות לאומי במקום. לכן אנחנו מכוונים לשירות הלאומי, האם אין שם בעיות? בוודאי שיש. אבל המקום של הבחירה כמסגרת כתפיסה יותר מאפשרת והתרומה משמעותית למדינה לא פחות."
למרות חוסר הסכמה, מסביר הרב יניב כי מבחינה מהותית מתקיימת באולפנה הכנה גם לשירות הלאומי וגם לשירות הצבאי, "התפיסה היא שאם את הולכת לצבא תעשי את השירות הכי משמעותי שאת יכולה. אנחנו חושפים את הבנות לתהליך גיוס, לצו ראשון, למנילה, ולכל מיני תפקידים." הרב יניב מדגיש כי כאנשי חינוך, "מצד אחד עוטפים את הבת, אוהבים ומקבלים אותה מצד שני אומרים את מה שאנחנו מאמינים, יש לנו אמת והיא תשמע את הדעה שלנו.
הרב יניב ראש האולפנה מותח קו ומתאר את השינויים שהתרחשו בשנים האחרונות "פעם בנות היו אומרות בנחרצות 'אני בשירות לאומי', היום כבר הרבה מהן הולכות לצו ראשון." דבר נוסף עליו מצביע הרב יניב זה האופי של הבנות שבוחרות להתגייס, "דווקא הדוסיות והתורניות הולכות לצבא. פעם זה היה הבנות היותר חלשות."
הרב יניב מדגיש כי היחס כלפי הבנות הוא חינוכי, "גם בת שלא מתפללת, לא מברכת לא שומרת שבת – זאת סוגייה, ועדיין היא תקבל יחס אכפתי אוהב וגם ששם את הדברים על השולחן. הנושא הזה שונה לטובה כי המניע הוא משליחות. הולכת למקום שכולנו נושאים עליו את עיננו. היא תשמע את הגבולות, אבל היא תשמע גם את אהבה."
