כעת, כשנושא מיכל האמוניה בכותרות, אך בעיקר מהאספקט הבטיחותי, כדאי לשים לב גם לאספקט הכלכלי, שייתכן שהוא דומיננטי בהרבה בהשפעתו על מקבלי ההחלטות לעומת בטיחות הציבור. מבדיקת המספרים, נדמה שהמדינה הייתה מוכנה להקצות מאות מליוני שקלים לטובת מפעל אמוניה בנגב, רעיון שנכשל, כאשר למעשה ייתכן שלא היה בו צורך בכלל. כמה יעלה לחיפה כימיקלים למצוא חלופה למיכל המסוכן ומה יכולה מדינת ישראל לעשות כדי להגן על אזרחיה?
חיפה כימיקלים היא חברה פרטית שנתוניה אינם חשופים לציבור. החברה הוקמה כחברה ממשלתית ב-1966, שנמכרה בחלקים למשקיע הפרטי אריה גנגר ב-1986, אשר דאג למחוק אותה ממסחר בבורסה ובכך לסיים את פרסום נתוניה הכספיים בגלוי. באמצעות רכישת המניות שהקצה גנגר לבנו הצליחו האחים אדי וג'ולס טראמפ (שאינם קשורים לנשיא ארה"ב) ממיאמי להתניע מהלך השתלטות על החברה, שצלח בשנת 2008. מחזור המכירות של החברה בשנת 2010 הוערך על ידי דן אנד ברדסטריט בכ-2 מיליארד ש"ח, בעת השביתה הגדולה של עובדיה במפעל במפרץ חיפה, ששבתו במשך כמה חודשים נגד הפרדת העובדים לעובדי דור א' ודור ב'. בשנת 2015 הופיעה ידיעה בעיתונות, שהוכחשה ע"י בעלי החברה, לפיה הם מעוניינים למכור אותה בעבור 1.3 מיליארד דולר. אמנם, אין מדובר בנתונים גלויים, אך הערכות אלו יכולות לשמוש כסימן לסדרי הגודל הכלכליים של פעילותה, ולהערכת המשמעות של יבוא האמוניה ואחסנתו במיכל ענק מבחינה כלכלית.
פחות מ-10 מליון דולר הבדל
סימון אמויאל הוא גמלאי של מפעל דשנים, שהיה אחראי על יחידת ייצור האמוניה במפעל. בשיחה עם 'דבר ראשון' סיפר ש"זה היה המפעל היחיד שייצר אמוניה בארץ. אני עבדתי בו מספטמבר 1963 עד נובמבר 1995, במתקני אמוניה לסוגיהם. התקדמנו עד למתקן של 240 טון ליממה. בשנה ייצרנו 75,000-80,000 טון, כמות שסיפקה בזמנו את כל צריכת המשק, בתוספת יבוא בכמויות קטנות".
אז למה המפעל נסגר?
"ברגע שחיפה כימיקלים הקימו מפעל גדול שצורך אמוניה, הם הקימו את המיכל בשנת 1985 ועד היום מדי חודש אניה בלב ים מזרימה בצינור אמוניה נוזלית. חומר הגלם שלנו היה תוצר של בתי הזיקוק שקשור בנפטא. זה חומר נוזלי, נפט משובח יותר. הפרש העלויות לרעתנו היה 40$ דולר לטונה. במחירים של 120-130$ דולר לטון זה היה משמעותי מאוד. אז לא היה גז טבעי במשק הישראלי. היינו יכולים להתחרות אם הייתה לנו אספקת גז טבעי. בשנת 1997 הדממנו את מתקן הייצור, קצת אחרי שיצאתי לפנסיה מוקדמת ונכון להיום אין מתקן ייצור אמוניה בישראל".
מחיר האמוניה נקבע היום בעיקר לפי מחיר הגז הטבעי בעולם והוא תנודתי כמוהו. בשנים האחרונות מחיר האמוניה בארה"ב נע בטווח של מעל ל-500 דולר לטון, ועם צניחת מחירי הגז הטבעי צנח גם הוא למתחת ל-200 דולר. ליבוא אמוניה במיכל ישנן מספר חלופות ייצור, הכוללות ייצור ממתקנים קטנים או ייצור מאוריאה. דוח מומחים נוסף שיצא החודש מסכם את הסיכונים שבאחסון האמוניה ומפרט חלופות נוספות למיכל. החלופות כוללות יבוא חומצה חנקתית – שהיא מוצר ההמשך של האמוניה, שהינה בטוחה בהרבה לאחסון ולשינוע לעומת אמוניה, ייצור אמוניה בעזרת הדשן אוריאה, כפי שעושה חברת החשמל בהיקפים גדולים בתוך תחנות הכח שלה, לטובת הפחתת פליטות תחמוצות חנקן לאוויר, ומתקנים קטנים לייצור אמוניה, ללא שינוע, תוך הפחתת הסיכון באופן דרמטי, בזכות העובדה שלא מתקיים אחסון של החומר במיכלים גדולים.
פרופסור אהוד קינן מסביר על חלופות למכל האמוניה במסיבת העיתונאים ב31/1/07 בעיריית חיפה. פרופסור קינן הוא ראש צוות המומחים העצמאיים שהכינו את דוח הוועדה המקצועית לבחינת נושא האמוניה במפרץ חיפה:
הפרש הכלכלי שציין אמויאל בשנות ה-90', הוא בהחלט בטווח התנודתיות הרגיל של מחירי האמוניה, ויכול להיספג ללא קושי גדול על ידי רוב הצרכנים של החומר, אך יכול לגרום נזק קטן לחיפה כימיכלים. כמה קטן? גם אם נכפיל את ההפרש ל-80 דולר לטון, בהיקף של 120,000 טונות בשנה שעוברים כיום במיכל, מדובר בהבדל של פחות מ-10 מיליון דולר בשנה, אשר חלק בחלקו הגדול ישאו צרכנים אחרים.
היכן הכסף הגדול?
אז אם חברת חיפה כימיכלים יכולה למצוא פתרון כלכלי בהפסד מינימלי, שיכול להסיר מתקן מסוכן ביותר למאות אלפי אנשים, ולהמשיך את הייצור בלעדיו, מדוע היא לא עושה זאת מיוזמתה? זו היא שאלה גדולה, וניתן להציע כמה תשובות אפשריות. ראשית, מדובר במשחק כח כלכלי ופוליטי, החברה נהנית כיום ממונופול באספקת האמוניה, ומיבוא במחירים זולים. שנית, ייתכן שהמדינה היא זו שסובלת מנחיתות בידע העסקי, בחלופות הייצור ובמחירים וקל להונות אותה. בשם שיפור הבטיחות הייתה המדינה מוכנה להעניק 240 מליון ש"ח כמענק לזוכה במכרז להקמת מפעל אמוניה בדרום, ועד 480 מליון ש"ח פיצוי, במקרה של כשל מסחרי של המפעל. הכשל המשמעותי היחיד היה, במקרה ובו חיפה כימיקלים – הצרכנית הישירה של כ-65% מהצריכה השנתית של אמוניה, לא תרצה לרכוש את תוצרתה מהמפעל מהדרום. כלומר, בסך הכל הייתה המדינה מוכנה לממן מאות מליוני שקלים לבעיה שניתן לפתור אותה בהשקעה של מליוני דולרים בודדים מדי שנה, שלא חייבת לבוא כלל מצד המדינה. נציין, שכל זה גם לא עזר, מפני שאף חברה לא רצתה לקחת סיכון עסקי שכזה מול עמדת הכח של חיפה כימיקלים כצרכנית מונופסונית בשוק, כאשר מחיר הגז הטבעי בישראל מוכתב על ידי מונופול הגז של מאגר "תמר", ולא ירד בהתאם לצניחה במחירי הגז בעולם.
כעת גם שי באב"ד, מנכ"ל האוצר נכנס לתמונה, כאשר דיווחים בעיתונות מספרים על פגישה שלו עם האחים טראמפ, הבעלים של חברת חיפה כימיקלים, בנסיון להציע חלופה למיכל בדמות מפעל משותף לישראל ולירדן לייצור אמוניה. כלומר, ייתכן שהאחים טראמפ סבורים שאם המדינה מוכנה להשקיע מאות מליוני שקלים בבעיה שניתן לפתור במחיר נמוך ביותר, מדוע לא לנצל את תמימותה, כדי להציע "פתרון" שיהווה עוד מפעל שמדינת ישראל תבטיח לו תנאים מיטיבים ורווחיות נאה כדי לעשות פעולה "למען בטיחות הציבור". לכן חשוב מאוד שכל גורמי המדינה יעקבו אחר כל המידע המקצועי שמפרט את הנתונים הכלכליים ואת הסיכונים הבטחוניים בכל מה שקשור לאמוניה ולתעשיות הנלוות. ללא ידע מקצועי אמין, אין לנבחרי הציבור ולפקידות יכולת להתמודד עם הרגולציה על גופים כלכליים מיומנים והם הופכים לשבויים בידיהם.
הסיכון נמשך
אתמול נוצרה דליפה ממשאית אמוניה בכביש 70. כוחות כיבוי והצלה שהוזעקו למקום עצרו את התנועה והתיזו על המיכלית מים רבים כדי למהול את החומר שדלף ולטפל במיכל הפגום. הדליפה טופלה תוך כמה שעות והאיזור נפתח לתנועה, אך היקף החומר במשאית כזו הוא פחות מאלפית מכמות החומר שנמצא במיכל במפרץ חיפה.
