כמו הציבור כולו, גם אני הזדעזעתי כשצפיתי בתחקיר ערוץ 2 בנושא ההתעללות בקשישים. בצירוף מקרים מעציב, יצא שאת השבוע שלפני הצפייה בתחקיר העברתי בקריאת הסכמים קיבוציים בבתי אבות בשביל עבודת התזה שלי. אני מאמין שלשינויים שחלו בתנאי ההעסקה בבתי האבות יש השפעה רבה על מצבם של הקשישים במוסדות האלו.
במשך רוב שנות קיומה של המדינה, בית האבות הישראלי היה מקום עבודה סביר לגמרי. אמנם עבודה קשה, אבל התנאים היו טובים. ימי עבודה קצרים, מסלולי קידום, קביעות, ועדי עובדים, הצמדה לדירוג השכר במגזר הציבורי. עבודה "של גדולים", כזו שאפשר לפרנס ממנה משפחה. העולם הזה כבר לא קיים יותר. לא כי הוא דעך בהדרגה או נעלם כדרך הטבע, אלא כי כיסחו לעובדים האלה את הצורה.
בעשורים האחרונים, בתי האבות עברו בזה אחר זה "תכניות הבראה" שמחקו את התנאים של העובדים. קודם קיצצו להם בשכר ובפנסיה, אחר כך מחקו להם ימי חופשה ומחלה, אחר כך יצרו מעמד של עובדי דור ב' שאין להם הגנות מפיטורין, ואז יצרו מעמד של עובדים זמניים שתנאי ההסכמים הקיבוציים לא חלים עליהם. צרפו לזה את בתי האבות הפרטיים שצמחו בארץ, שלא היה בהם מעולם ועד עובדים, ותקבלו את התמונה העגומה של איך זה נראה להיות היום עובד בבית אבות בישראל.
באופן לא מפתיע, נוצר מחסור בעובדים בענף הזה. לאורך השנים האחרונות, דו"חות של מרכז המחקר והמידע של הכנסת הצביעו על המחסור הזה. פעם אחר פעם נכתב בדו"חות האלה שהעבודה השוחקת והשכר הנמוך מרחיקים אנשים מהעבודה הזאת. על הדרך, הדו"חות האלה בדרך כלל גם מוסיפים שיכול להיות רעיון טוב אם משרד הרווחה יעשה את העבודה של פיקוח על בתי האבות הפרטיים. או שמשרד הבריאות יגדיל את התמיכה הכספית בקשישים במוסדות סיעודיים. ובאופן כללי, עוד מגוון הצעות מועילות לאיך לא לזרוק את הסבתות שלנו לאשפתות כשהן מגיעות לגיל מבוגר. למרבה הצער, יותר משהדו"חות האלה משמשים כתשתית למדיניות של הממשלה, הם משמשים כחומר לסטודנטים שכותבים עבודות לאוניברסיטה וטורי דעה מתוסכלים.
שבעים שנה שישראלים עובדים בענף הזה, ופתאום הם מפסיקים. למה? כובע. "זה לא משנה מה נעשה". שום קשר לתקציב, ושום קשר לתנאי העבודה. בואו נייבא עובדים זרים
להתרחקות של עובדים מהענף יש השפעה על היומיום של בתי האבות והמוסדות הסיעודיים. קחו לדוגמא את מנהלת בית האבות שהתראיינה השבוע לערוץ 10, וסיפרה שבעקבות המחסור בכוח אדם, המוסדות מקבלים לעבודה כל עובד שמוכן לעבוד. בלי לבדוק אם הוא מספיק מוכשר בשביל לעבוד בתחום, ובלי לבדוק אם יש לו את הסבלנות והחמלה שדרושים לעבודה עם קשישים. במציאות כזאת, התרחשותו של אסון הייתה רק עניין של זמן.
כמה שבועות לפני התחקיר של ערוץ 2, ועדות הרווחה והפנים של הכנסת דנו במחסור בעובדים בבתי האבות. ח"כ אלי אלאלוף, יו"ר ועדת רווחה, אמר "התקציבים נשחקים והופכים בלתי ריאליים, והתוצאה היא הזנחה". וכל הכבוד לו על האבחנה הזאת, רק שבסוף שלה לא הגיעה המסקנה שצריך להגדיל את התקציבים ולשפר את התנאים של העובדים. במקום זאת, אלאלוף מציע להביא עובדים זרים שיסכימו לעבוד בתנאים המחפירים המקובלים בענף. ח"כ דודי אמסלם, יו"ר ועדת הפנים, לא רק שהסכים עם הרעיון, אלא עשה ממנו הכרח דטרמיניסטי: "ישראלים לא באים לסיעוד ולא באים לחקלאות, אל תספרו לנו סיפורים, הם רוצים לתרום במקומות אחרים וזה לא משנה מה נעשה, לכן יש להתמקד בהבאת עובדים זרים".
וזה מדהים. שבעים שנה שישראלים עובדים בענף הזה, ופתאום הם מפסיקים. למה? כובע. "זה לא משנה מה נעשה". שום קשר לתקציב, ושום קשר לתנאי העבודה. בואו נייבא עובדים זרים. מזל שאחד ממנהלי בתי האבות נכח בישיבה ונתן לכל הנוכחים זריקת מציאות: "לפי התקציב שמקצה לנו משרד הבריאות, אנחנו אמורים לשלם שכר מינימום לעובדים. אז אם בשכר מינימום הם יכולים ללכת לעבוד בחנות בגדים, למה שיבואו לנקות ישבנים?". למה באמת.
ראש הממשלה נתניהו אמר בישיבת הממשלה שהוא מזועזע מהתחקיר, ושהוא מצפה "מגורמי האכיפה למצות את הדין עם המתעללים ולהבטיח שהמקרים האלה לא יישנו יותר". ואני מתקשה לחשוב על אמירה יותר ריקה מתוכן. נכון, העובד הספציפי שנתפס מכה קשישים צריך לשבת בכלא. אבל אתה ראש ממשלה, ריבונו של עולם. מה עם הפיקוח על המוסדות האלה? מה עם תקציב שיאפשר לענף הזה להתקיים בלי חאפרים? מה עם להשקיע בבתי אבות ציבוריים במקום במוסדות מופרטים שמתייחסים לקשישים כמו מסחטת כספים? זה לא על סדר יומו של ראש הממשלה. למה לעסוק בזה? מספיק להצטלם לטלוויזיה עם מבט נחוש.
ושיהיה לכולנו בהצלחה כשנגיע בעצמנו לגיל גבורות.
אור שי, עו"ד. סטודנט לתואר שני במשפטים באוניברסיטת ת"א ויועץ משפטי לתכנית סל"ע (סטודנטים למען עובדים) של ההסתדרות והתאחדות הסטודנטים.
