בית הדין האזורי לעבודה קבע כי הביטוח הלאומי ישלם קצבה למשפחתו של פועל סיני אשר נהרג לאחר שנפל מפיגום באתר בניה בביצוע חברת האחים אום. בית המשפט מתח ביקורת חריפה על החברה, אשר לא דיווחה על העובד ואף ניסתה להרחיק עצמה מהאירוע, וקבע כי הביטוח הלאומי יוכלו לתבוע מהם את מלוא הסכומים שישולמו למשפחתו.

לי שואפי, יליד 77 אזרח סין, נשוי ואב לארבעה ילדים, נמצא שוכב ללא רוח חיים תחת לפיגום אשר נפל באתר הבניה בבאר שבע בנובמבר 2010, כשנעלי עבודה לרגליו ולצידו קסדה מנופצת. בסמוך אליו נמצאו פטיש ואיזמל, ידו האחת הייתה עטויה כפפת עבודה ואילו על השנייה נמצאו שיירי בטון.

דרישת השיירים לקצבה נדחתה על ידי הביטוח הלאומי בטענה כי "לא התקיימו יחסי עובד-מעסיק בין המנוח לבין חברות הבניה ואינו עונה להגדרת 'עובד' על פי חוק הביטוח הלאומי", לפיכך ציינו – לא היה העובד מבוטח.

האחים אום מנגד טענו כי המנוח כלל לא היה עובד אלא אורח בלבד באתר הבניה, אשר נפל אל מותו כאשר עלה לפיגום בכדי "להשיב לאחד העובדים את מפתחות הקראוון בו התגורר". כמו כן טענה החברה כי גם במידה ואכן עבד באתר, לא היה עובד שלה, אלא של קבלן משנה סיני, ואנג פינג, אשר סיפק לה כוח אדם. "גם אם המנוח היה עובד של וואנג פינג" התייחס השופט צבי פרנקל לטענתם, "הרי חברת האחים אום הייתה מעסיקתו לפחות במשותף. המנוח עבד בבניה, מדובר באתר בניה בו בונה חברת האחים אום. החברה היא הנהנית הישירה מעבודתו של התובע ומעבודת שאר עובדי הבנייה באתר".

"יש לראות בחברת האחים אום לעניין תשלום דמי הביטוח הלאומי כאילו היא המעסיקה של עובדי קבלן המשנה, כלומר של המנוח" קבע, כיוון שהחברה לא הציגה כל חוזה או אישור על פיו הקבלן הצהיר על העסקת העובדים. כמו כן דחה בית המשפט את טענות האחים אום כי המנוח נהרג אחרי שבעה ימי עבודה בלבד, וטרם הגיע מועד החובה לרשום אותו כעובד ולשלם עבורו דמי ביטוח לאומי. לדברי השופט יכלה החברה לעשות כן גם לאחר התאונה, אולם משלא עשתה כן – זכאי הביטוח הלאומי לתבוע ממנה את השווי הכספי של קצבת התלויים שהוא עתיד לשלם.

"זאת ועוד, מהעדויות עלה שבזמן  נפילתו למוות של המנוח, מנהלי חברת האחים אום ניסו להרחיק את עצמם מההתרחשות" כתב השופט פרנקל בפסק דינו, "מיד כשנודע על מותו הם המשיכו בנסיעתם לאירוע משפחתי, ומעדות המפקחת עלה שהם אף לא ענו לטלפונים לאחר קרות האירוע. עדותו של מנהל חברת האחים אום באה לגונן  על החברה ולהרחיקה ככל האפשר משיטת העסקה של המנוח באתר".

חקירת מינהל הבטיחות העלתה כי שואפי לא קיבל תדריכי בטיחות הנדרשים בחוק לעבודה באתר בניה בכלל ובגובה בפרט, ושמו אף לא הופיע ברשימת עובדי האתר. שואפי הגיע לישראל כארבעה חודשים קודם לכן עם אשרת עבודה בחקלאות, על פי עדותו של חברו ליו גינגהואה גילו השניים שתנאי השכר בחקלאות נמוכים ממה שהבטיחו להם והגישו בקשות לאשרת עבודה בבניה, ואף להחזר הכסף אשר שילמו לצורך קבלת העבודה בחקלאות, אולם בינתיים נאלצו לחפש עבודה זמנית. כאמור, הועסק שואפי באתר משך שבעה ימים עד מותו, כשהוא מתגורר בקארוונים אשר הוצבו בו, ומשתכר שכר יומי של 300 ש"ח.

מקרה זה מלמד הן על משמעויותיה החמורות של ההעסקה הקבלנית בענף הבניה, דרך קבלני משנה מרובים אשר פעמים רבות אינם פועלים כחוק – והן על מצבם הקשה של מהגרי עבודה בישראל, החשופים פעמים רבות לניצול, למעשי רמייה, להפקרה ואף לסכנת חיים. באוקטובר 2016 אישרה הממשלה את כניסתן של שש חברות זרות נוספות לתחום הבניה בישראל, חמש סיניות ואחת פורטוגלית, אשר כל אחת מהן תוכל להביא לארץ עד אלף עובדים זרים נוספים.