עוד סיפור קטן, בשולי פסק הדין אשר קבע כי רמי לוי והרשת שבבעלותו ישלמו 1,500,000 ש"ח בגין פגיעה חמורה בזכות ההתארגנות של עובדיהם. כי בכל פעם שאני רואה שקית סופר של רמי לוי, זו האסוציאציה הראשונה שעולה לי.

בדיוק לפני שנה – ב-12 במרץ 2016, פגשתי שוב בבית הדין לעבודה את נורית אמיתי ורוית אסטנגלו, ממובילות המאבק וההתאגדות בביכורי השקמה. אז הן היו מובטלות כבר חודשיים. הן לא האמינו להבטחות שייקלטו לשיווק השיקמה – ברור היה להן שברגע שמצלמות התקשורת יתרחקו, הן יזרקו משם לכלבים בלא הגנה.

אמיתי עלתה להעיד, כשעורכות הדין של לוי ושיווק השיקמה, עו"ד סיגל פעיל ועו"ד אלינור אהרונסון, שתי עורכות דין וותיקות ומוערכות, מפקפקות שוב ושוב באמינות דבריה. אמירתה של אהרונסון שאמיתי "ממציאה דברים", אף נרשמה לפרוטוקול. עו"ד סיגל החליטה לשאול את אמיתי כמה שנות לימוד יש לה – שאלה מקטינה ומבזה, שסיגל אף לא מצאה לנכון להבהיר כיצד היא קשורה לעצם העניין.

מאוחר יותר עלה להעיד שמעון לוי, סמנכ"ל התפעול של שיווק השקמה, אותו אחד שהוקלט אומר לעובדות ש"לא יקום ולא יהיה הסתדרות אצלנו, לא יהיה". אותו הלוי אגב, שפסק הדין שניתן אמש הבהיר ש"עדותו נמצאה כבילתי מהימנה בלשון המעטה". במהלך דבריו מילמלה לעצמה אמיתי בלחש "הוא משקר", ומיד זכתה לטקס משפיל נוסף, במסגרתו דרשה עו"ד פעיל שתחזור על דבריה בקול רם. השופט הטיף לה מוסר וקנס אותה, את המובטלת זה חודשיים, ב-1,500 ש"ח בגין ביזיון בית הדין – וניאות לוותר על הקנס רק לאחר שחייב אותה להתנצל בקול רם בפני לוי.

הרגעים הללו קיפלו בתוכם את כל הסיפור של יחסי הכוח, בין מעסיק נצלני ואלים על סוללת יועציו ועורכי דינו. אפילו מערכת הצדק ידעה להציע צדק מאוחר בלבד. בזמן האמת, כשעוד ניתן היה להציל את ביכורי השקמה ואת ההתארגנות בחברה, בחר השופט יוחנן כהן "להקטין ראש" ולפרש את החוק על צידו המצומצם ביותר. מנגד עמדו עובדות ועובדים פשוטים, אנשים קשי יום המבקשים לזקוף ראשם ולדאוג לעתידם ולזכויותיהם.