"המטרה שלנו היא לא רק לפתור סכסוכים ולהביא לחתימת הסכמים קיבוציים, אלא לשים דגש גם על הדרך באמצעות גישור ופיתוח תרבות של דיאלוג ביחסי העבודה", אומר עו"ד נועם ריף, מנכ"ל 'פתרונות' – המוסד ליחסי עבודה במגזר הציבורי שהוקם לפני כחצי שנה כחלק ממימוש הסכם בין ההסתדרות ארנון בר-דוד והממונה על השכר אפי מלכין מיולי 2023.

ריף (41), בעל תואר ראשון במשפטים ותואר שני במדיניות ציבורית, צמח כמשפטן בשירות המדינה ובפרקליטות ולאחר מכן עבד במשך 8 שנים באגף הממונה על השכר במסגרתו ייצג את המדינה במשאים ומתנים רבים בהם הרפורמות הגדולות בחברת חשמל ובנמלים וכן בתחומי ההשכלה הגבוהה ומערכת הבריאות. "בהכשרתי, אני גם מגשר ועסקתי באופן פרטי בתחום הזה קודם לעבודתי בשירות המדינה וגם לאחריה. לפיכך התרגשתי להיענות לפנייה של הצדדים לפני כחצי שנה, להקים את המוסד".

לדבריו, יתרונו המשמעותי של המוסד, הוא לא רק בהיותו תוצר של הסכמה בין הצדדים שהביעו אמון ביכולת של כלי הגישור לתרום למשאים ולמתנים המתנהלים ביניהם – אלא גם בעובדה שכל אחד מהמגשרים הפועלים במסגרת המוסד מונו בהסכמה משותפת של המדינה וההסתדרות. "אנחנו כבר רואים שיש לזה השפעה גם על מעסיקים ציבוריים אחרים ו-וועדי העובדים בהם, שיותר קל ונוח להם להגיע למוסד משותף שמקובל הן על הממונה על השכר באוצר והן על יו"ר ההסתדרות, כשלכולם מומחיות ארוכת שנים ביחסי העבודה במגזר הציבורי".

לצידו של ריף מכהנים כמגשרים במוסד שלושה מגשרים נוספים שהוסכמו על ידי ההסתדרות והאוצר, בעלי ניסיון של שנים ארוכות בתחומי המשא ומתן והגישור: נשיא בית הדין האזורי לעבודה בירושלים לשעבר, השופט בדימוס אייל אברהמי, הממונה על השכר באוצר לשעבר יובל רכלבסקי והממונה האזורית על יחסי העבודה לשעבר מירב הלוי.

אברהמי (60) כיהן על כס המשפט 28 שנים, ובתפקידו האחרון שימש מנהל המרכז להכשרה והשתלמות שופטים בבית המשפט העליון. לאורך השנים דן בסכסוכי עבודה משמעותיים במשק, שרבים מהם במגזר הציבורי. רק בסוף חודש פברואר האחרון פרש מכס השיפוט ומיד נרתם למשימה החדשה. במקביל, משמש אברהמי מגשר גם במסגרת מחלקת הגישורים של חברת נבו.

רכלבסקי (75) בעל השכלה כלכלית ומשפטית, ניהל בעבר את האגף להכשרה מקצועית ומה"ט, ובהמשך שימש ממלא מקום נציב שירות המדינה במשך שנתיים, והממונה על השכר באוצר בין השנים 1999-2005 – תקופה של מאבקים ורפורמות משמעותיות, במסגרתה היה גם הראשון לשלב תהליכי גישור במשא ומתן (בתקופת מאבק הרופאים בשנת 2000). בהמשך היה סמנכ"ל משאבי אנוש בבזק שהוביל את הרפורמה בהסכמי העבודה לאחר הפרטת החברה, במטרה להכין את החברה לשוק התחרותי. בשנים האחרונות הוא משמש כיועץ, מגשר, מרצה וכדירקטור בשורה של חברות וארגונים.

הלוי (56), שימשה במשך 22 שנים כממונה איזורית על יחסי העבודה במשרד העבודה בירושלים ובדרום ובחמש השנים האחרונות משמשת כמגשרת ובוררת עצמאית. לאורך השנים גישרה בסכסוכי עבודה גדולים בכל ענפי המשק, לרבות בנמלי הים, עיריות ורשויות מקומיות, חברות תעשייתיות גדולות, ענף התחבורה הציבורית ומוסדות השכלה גבוהה.  כיום, היא חוקרת כדוקטורנטית באוניברסיטת פריז את נושא הגישור בסכסוכי עבודה קיבוציים.

"הגישור הוא המשך המו"מ בסיוע של צד שלישי ניטרלי שיש לו כלים לסייע"

המוסד ליחסי עבודה, הוא גלגול של מוסד וותיק ממנו – המוסד לבוררות מוסכמת, אשר הוקם בשנת 1977, אף הוא במסגרת הסכם בין ההסתדרות בראשות ירוחם משל דאז, לבין ממשלת ישראל בראשות יצחק רבין, על מנת להתמודד עם גל שביתות במגזר הציבורי באותה התקופה. בפועל, השימוש שנעשה על ידי הצדדים במוסד, היה מוגבל ביותר. בשנותיו הראשונות טיפל המוסד בסכסוכים בודדים בשנה, ובשני העשורים האחרונים אף בפחות מכך.

"כולם ידעו שקיים מוסד לבוררות, אבל הצדדים לא רצו ללכת אליו" הסביר ריף. "לצדדים ליחסי העבודה יש רתיעה מבוררות, שנושאת הרבה סיכונים ומפקיעה מהם את היכולת להיות חלק מתהליך קבלת ההחלטות. בניגוד לתהליך גישור שבו בסופו של דבר הצדדים עצמם הם אלה שחותרים לפתרון מוסכם – הבורר הוא גורם חיצוני, והפתרון שהוא נותן הוא לאו דווקא כזה שמתחבר למציאות היום יומית של יחסי העבודה".

במסגרת ההסכם בין ההסתדרות והמדינה, שינה המוסד למעשה את ייעודו כך שיתמקד בגישור ולא בבוררות, ובכך יהפוך אטרקטיבי יותר לצדדים. "הגישור אצלנו, הוא תמיד מוסכם – תמיד לבקשת הצדדים, כשאף אחד מהם איננו מוותר על הזכויות ועל הכוח שלו – לא על הפרורגטיבה הניהולית ולא על זכות השביתה", מדגיש ריף. "הנחת המוצא שלנו, היא שגם למעסיקים הציבוריים וגם להסתדרות יש אנשי מקצוע מצוינים, שיודעים מה חשוב להנהלות ולעובדים. לכן המקום שלנו כמגשרים הוא להתמקד בהגעה להסכמות וביצירת תנאים להקשבה ולאמון הדדי. את תוכן הסכמות – יביאו הצדדים עצמם שיודעים הכי טוב מה הם צריכים. הגישור הוא המשך המו"מ בסיוע של צד שלישי ניטרלי שיש לו כלים לסייע".

"המטרה שלנו היא לצמצם ולהנמיך את הלהבות"

המעסיקים שיכולים להיעזר במוסד הם כלל המעסיקים במגזר הציבורי, לרבות שירות המדינה, רשויות מקומיות, חברות ממשלתיות, תאגידים סטטוטוריים ועוד, המפוקחים על ידי הממונה על השכר, ובתנאי שעובדיהם מיוצגים בהסתדרות הכללית (בניגוד לסקטורים המיוצגים באיגודים אחרים דוגמת ארגוני המורים). בימים אלה מקיים המוסד את הליך הגישור הראשון, ומספר גופים ציבוריים כבר הביעו התעניינות בכניסה לתהליכי גישור נוספים.

"גם אני כממונה על השכר, לא התלהבתי להביא הכרעות למוסד לסכסוכי עבודה. איפה שניתן נמנעתי מלהעביר את הכוח והאחריות לצד שלישי" מספר רכלבסקי. עם זאת, לדבריו, בשנת 2000, היה הראשון להביא את רעיון הגישור לשדה של יחסי העבודה הקיבוציים במגזר הציבורי, בתמיכה של ראש הממשלה דאז אהוד ברק, במטרה להביא לכדי סיום את שביתת הרופאים שנמשכה אז כ-134 יום. "הייתה לזה התנגדות חזקה מאוד גם של הפרקליטות וגם של גורמי האוצר, אבל אני שהייתי קודם לכן בשנת שבתון בבוסטון, פגשתי שם את פרופ' דיוויד מץ מאוניברסיטת מסצ'וסטס שהיה מאבות שיטת הגישור. למדתי את הנושא, ולכן לא נבהלתי מההצעה שפרופסור מוטי מירוני ייכנס לגשר. בסופו של דבר הצלחנו להביא להסכם שכלל עשר שנים של שקט תעסוקתי. בסופו של דבר תהליכי גישור מוכיחים את עצמם".

"מבחינתי המטרה היא תיקון עולם" אומר אברהמי. "תיקון השיח בחברה מתחיל מתיקון מקומות העבודה. ערך השלום הוא ערך מרכזי בתפיסת העולם היהודית, וכדי להביא לשלום בינינו צריך לדעת לדבר יותר. התפקיד שלנו זה להביא את האנשים לשיח ולדיאלוג מתמשך. ליחסים מתמשכים".

עד היום, בהיעדר מוסד מוסכם על הצדדים לקידום בוררות, נטו רבים מסכסוכי העבודה הגדולים במשק להגיע לפתחם של בתי הדין לעבודה. "בתי הדין תמיד האמינו שתפקידם להביא את הצדדים בסכסוך לכדי הידברות". אומר השופט בדימוס אברהמי, ומציין כי לאורך השנים התפתחה פרקטיקה של ליווי סכסוכים וחתירה להסכמות בלשכות השופטים, ואף ללא עורכי דין. "עם זאת, יש דברים שמגשר יכול לעשות, ובית הדין לעבודה לא יכול – כשהמשמעותי ביותר הוא היכולת להיפגש עם כל אחד מהצדדים בנפרד – שזה דבר ששופט לא יכול לעשות בבית הדין".

היכולת לשבת עם כל אחד מהצדדים בנפרד לדבריו היא חשובה במיוחד, שכן בסכסוכי עבודה גדולים הרבה פעמים ישנם מתחים פנימיים גם בתוך הצדדים עצמם – בין סקטורים שונים בוועדי העובדים, האיגוד המקצועי ומנגד בין הנהלות הגופים הציבוריים, אגף השכר באוצר, הלשכות המשפטיות של הצדדים וכו'. "כל סכסוך כזה הוא הרבה פעמים סכסוך רב משתתפים, וכדי להצליח להבקיע אותו ולהביא פתרונות יצירתיים שיוצאים מהקופסה, צריך להבין את האינטרסים, הצרכים והפחדים של כל גורם שכזה. זה דורש להתאים תהליך גישור שונה לכל סכסוך. המטרה של מגשר בסיטואציה הזו, כשמדברים ב-10-12 קולות היא להצליח לבנות תוכנית ולהניח אותה על השולחן".

"סכסוכי עבודה זה חלק אינטגרלי ומובנה מיחסי עבודה. השאלה היא לא האם יהיו סכסוכים, אלא כיצד הם יראו" אומרת הלוי. "אני רואה שהרבה פעמים מגיעים אלינו לגישור רק בשלב מאוחר, ורק לאחר שגורם חיצוני כמו בית הדין לעבודה כופה את זה על הצדדים, וזה חבל. אני מקווה שהקמת המוסד תסייע לצדדים ליחסי העבודה להיכנס לתהליכי הגישור מוקדם יותר, כי סכסוך הוא דבר שתמיד נתון לאסקלציה, להתדרדרות. אם לא עוצרים את התהליך הזה בזמן נוצרת פגיעה באמון, דמוניזציה של הצד השני, שבעצם מקשים להגיע לפתרון. אני מאמינה שלמוסד החדש יש הרבה יותר כוח ליצור שינוי תרבותי ביישוב סכסוכי העבודה בישראל ממה שיש לכל מגשר כיחיד".

רכלבסקי, אומר כי הוא רואה במוסד החדש מוסד שמשרת את הציבור הרחב בישראל. "כל סכסוך במגזר הציבורי שמגיע לכדי שביתות ועיצומים, המשמעות היא שהציבור בסוף לא מקבל שירות – בין אם זה הנמלים או משרד ממשלתי. המטרה שלנו היא לצמצם ולהנמיך את הלהבות". לדבריו, יש סיפוק אישי רב בתהליך גישור מוצלח. "יש ויכוח אם משא ומתן זה מקצוע ומדע, או אומנות – בעיני זה גם וגם. כשאתה מצליח להבין את המחלוקות ולסייע להביא להם פתרונות, זה לא רק להביא לשולחן את הניסיון שצברנו והכלים שרכשנו בתחום, אלא גם משהו מעצמיך"

"יש שלב מרגש בגישורים, שבו הסכסוך עצמו הופך פתאום ל'אתגר משותף' ששני הצדדים פועלים לפתור אותו במשותף" אומר ריף. "פתאום, נהיית לצדדים המנוגדים מטרה משותפת, להצליח לפתור את זה. כי הם מבינים את הצרכים והרצונות האחד של השני, והם מעוניינים לעבוד יחד כדי להביא פתרון שהוא יותר מפשרה – פתרון שהוא באמת טוב לכולם. זה מאוד מגדיל את האמון. זה יוצר תחושה שכולנו חלק ממשהו אחד. בסוף, זה בונה אותנו כחברה. זו הסיבה שאני מאמין בגישור ומאוד מקווה שזה יביא לשינוי חיובי".